חירם מלך צור
- יוסי ורדי
- 10 בפבר׳ 2022
- זמן קריאה 6 דקות
חירם מלך צור: חירם מלך צור – המלך שסיפק פועלים וחומרים לבניין המקדש בירושלים.
מבין המלכים השונים בארץ ישראל וסביבותיה, נוצר קשר מיוחד בין המלך חירם למלך דוד בירושלים, ככתוב: "כי אוהב היה חירם לדוד כל הימים"[1]. קשר זה נמשך בימי שלמה בן דוד, ושלמה שיתף את חירם בבניין המקדש בירושלים, בכך שביקש מחירם לשלוח עצי ארזים מן הלבנון, וכן חרשי עץ, אבן ונחושת, לבנות את המקדש וכליו, וכן את ארמון המלוכה בירושלים.
חירם מספק חומרים ואומנים לבניין המקדש: שלמה המלך הזמין אצל חירם ארזים וברושים מן הלבנון, כדי לפאר את המקדש[2]. עצים אלו מתאימים לבניין הבית בהיותם עצים גבוהים וחזקים, וניתן לקרות בהם את גג ההיכל והעליה[3]. שלמה שולח את עבדיו למלאכה זו, כדי לסייע לצורים ולצידונים במלאכתם, לכרות ארזים ולהביאם לחוף הים[4]. חירם שהיה אוהבו של דוד נענה לבקשת שלמה, וסיפק למקדש עצים וזהב, ככתוב: "חירם מלך צור נישא את שלמה בעצי ארזים ובעצי ברושים ובזהב לכל חפצו"[5]. הצורים יורדי הים, הובילו את העצים מחוף העיר צור אל נמל יפו[6]. פעולה זו מורכבת, שכן, עבדי חירם הכינו 'דוברות' מן העצים שכרתו, ואלו נקשרו לספינות שמשכו אותם ליעדם אל חוף יפו. שם ייבשו את העצים, ולאחר מכן העלו אותם לירושלים להעמידם בחצרות המקדש. חירם מספק גם אומנים היודעים לחצוב ולסתת באבן, ומעמיד עובדים מן הצורים ומן ה'גיבלים' – היא העיר 'גבל' הסמוכה לצור[7]. גיבלים אלו היו אומנים בפיתוח וגילוף אבנים, והכינו לשלמה עמודי אבן מפוארים עבור המקדש.
גושי זהב שנמצאו במכרות בדרום הודו
הזהב בעולם מצוי בצורות שונות: במכרות, בנהרות, ובין החולות, זאת, בצורת גרגירים קטנים ופעמים בגושים. בתמונה שלפנינו, נראים גושי זהב כפי שנמצאו במכרות בדרום ארץ הודו.
אומנים יהודים מצור: בין האומנים הרבים ששלח חירם לשלמה, היו גם אומנים יהודים, שכן בני נחלת השבטים דן ונפתלי כוללת את העיר צור. אומנים אלה התמחו אף הם במקצועות מיוחדים כדוגמת שכניהם בצור ואף עלו עליהם בידיעותיהם. ככתוב: "וישלח המלך שלמה ויקח את חירם מצור, בן אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי ואביו איש צורי[8], חרש נחושת, וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת, לעשות כל מלאכה בנחושת"[9]. כן שלח חירם - "בן אשה מן בנות דן, ואביו איש צורי, יודע לעשות בזהב ובכסף, בנחושת בברזל באבנים ובעצים, בארגמן בתכלת ובבוץ ובכרמיל, ולפתח כל פיתוח"[10]. על חירם משבט דן נאמר, שיצר כלים מופלאים במקדש, ככתוב: "ויצר את שני העמודים - יכין ובועז* - נחושת... ושתי כותרות עשה לתת על ראשי העמודים". כן עשה חירם – את ים הנחושת*, ככתוב: "ואת הסירות ואת היעים ואת המזרקות, ואת כל הכלים האלה אשר עשה חירם למלך שלמה... בככר הירדן יצקם המלך במעבה האדמה"[11].
סימני הבניין של הגיבלים על אבני המקדש
בציור נראים סימנים שהותירו ה'גיבלים', עבדי שלמה שהובאו מגבל, על אבני היסוד של בניין המקדש. סימנים אלו נתגלו על ידי הארכיאולוג וורן בחפירות שערך סביב הר הבית, שם הגיע לנדבכים הקדומים של הבניין (ראה ערך 'חומות ירושלים').
מפעלים משותפים של המלכים שלמה וחירם - עבור המקדש וירושלים: מצינו תיאור בעניינו של חירם, אשר פעל יחד עם שלמה לבנות צי אוניות, כדי להביא זהב לירושלים, ככתוב: "ואני עשה המלך שלמה בעציון גבר אשר את אילות על שפת ים סוף... וישלח חירם באני את עבדיו אנשי אניות... עם עבדי שלמה. ויבואו אופירה ויקחו משם זהב ארבע מאות ועשרים ככר ויביאו אל המלך שלמה"[12]. יש אומרים ש'אופירה' זו שוכנת לחוף הודו, שם קיימים מכרות זהב בדרום המדינה. מפעל משותף אחר של שלמה וחירם היה מסע אוניות להביא אוצרות מתרשיש, ככתוב: "כי אניות למלך [שלמה] הולכות תרשיש עם עבדי חורם. אחת לשלוש שנים תבואנה אניות תרשיש, נושאות זהב וכסף שנהבים וקופים ותוכיים"[13]. כן הובאו לירושלים עצי אלמוגים[14] ואבנים יקרות. מאלמוגים אלה הכין שלמה עמודים לביתו, וכינורות ונבלים ללווים המנגנים בבית ה'.
עציון גבר – הנמל העתיק ממנו יצאו אוניות שלמה וחירם למסען לאופירה
בציור נראה אי במפרץ אילת סמוך לחוף העיר אילת. יש מן החוקרים הטוענים, שזו 'עציון גבר' העתיקה, שכן, נמצאו באי זה שרידי ביצורים עתיקים וכן שרידי נמל עתיק, דבר שלא נמצא לאורך חוף אילת. המקום נמצא סמוך לחוף המזרחי של המפרץ ונקרא בדורות האחרונים ג'זירת פרעון.
קשרי ממלכת שלמה עם חירם: הקשר בין שלמה וחירם מתואר בפסוקים, ומתברר, שתמורת חלקו של חירם בבניין המקדש, סיפק שלמה לחירם מזון לצורך בני העיר צור, ועבור הספינות העושות את דרכן מצור לערי העולם. אספקת המזון ניתנה מדי שנה: עשרים אלף כור חיטים, עשרים אלף כור שעורים, עשרים אלף בת יין ועשרים אלף בת שמן[15]. הסכם אחר שנעשה בין שלמה לחירם, שניתנו לו - "עשרים עיר בארץ הגליל"[16]. ראשונים ואחרונים עסקו בשאלה, מדוע נתן שלמה לחירם ערים בארץ ישראל. וכתבו הפרשנים, שערים אלה בגליל, נמסרו לצורך אספקת המזון המתוארת לעיל, כלומר, ערים אלו העלו מס לחירם, ושלחו לו חיטים ושעורים, שמן ויין לכלכלתו. אספקה זו ניתנה לחירם כל עוד נבנה המקדש בירושלים, אולם משנסתיימה העבודה במקדש, חזרו הערים בגליל והעלו את המס האמור למלך שלמה – כשאר הערים בארץ ישראל[17]. יש מן הראשונים שכתבו, שחירם היה גר תושב, ולפיכך הותר לו לגור בארץ ישראל[18]. משום כך גם הותר לשלמה לקיים עמו הסכמים כמתואר לעיל. כן יש מי שכתב, שכיון שחירם ואנשי צור נימנו על ה'פניקים' עם שפלש ארצה מאיי יון, לפיכך אין עליהם דין של שבעת העממים, ולא חלה עליהם מצות 'החרם תחרימם', מסיבה זו הותר לשלמה לקיים עמם הסכמים כדלעיל[19].
ארזי הלבנון
בתמונה נראה עץ ארז גבוה וענף. חומר העץ קל, עם זאת, העץ עמיד בפגעי הזמן. בגלל תכונות אלה ואחרות נבחר לבניין המקדש, ושלמה הזמין עצים אלה מחירם מלך צור, לפאר את מקום המקדש.
מעולם האגדה
חירם מלך צור - האם זכה להכנס בחייו לגן עדן?
חז"ל שיבחו את המלך חירם על חלקו בבניין המקדש, ומנו אותו בין שבעת האנשים שזכו להכנס בחייהם לגן עדן. כך היא לשון חז"ל: "שבעה נכנסו בחייהם לגן עדן, אלו הן: סרח בת אשר, ובתיה בת פרעה... אליעזר עבד אברהם... חירם מלך צור... משום שעשה משכן [לשכינה] - כמו שעשאו משה, דכתיב: 'ואת כל הכלים האלה אשר עשה חירם למלך שלמה בית ה''"[20]. נראה מדברי המדרש שהיו למלך חירם זכויות מיוחדות, בהשתתפותו ופעילותו למען בניין המקדש בירושלים. עם זאת, יש מן האחרונים מי שתמה על תוכן המדרש, שכן, פסוק זה נאמר על חירם - האומן משבט נפתלי, חרש הנחושת, בן האשה האלמנה מצור, כי הוא האיש שעשה לשלמה את כל הכלים, וביניהם את עמודי יכין ובועז, וכן את 'ים הנחושת', ושאר כלי המקדש. לפיכך הציע שינוי גירסא במדרש, ובמקום 'חירם מלך צור' יש לגרוס 'חירם מצור'.
'עמודי שלמה' במכרות הנחושת שבתמנע
לבניין המקדש וכליו נזקק שלמה לכמויות גדולות של נחושת. לשם כך הפעיל שלמה מכרות נחושת במקומות שונים בנגב ובבקעת הירדן. בתמונה נראים 'עמודי שלמה' באזור מכרות הנחושת של תמנע סמוך לאילת. מכרות אלה הופעלו אף בעת האחרונה לאספקת נחושת לצרכי הארץ ואף לשוק העולמי.
[1] מלכים א' ה, טו.
[2] וכן כתוב לעתיד לבוא בישעיהו ס, י: "ובנו בני נכר חומותיך ומלכיהם ישרתונך... כבוד הלבנון אליך יבוא ברוש תדהר ותאשור יחדיו לפאר מקום מקדשי ומקום רגלי אכבד".
[3] דברי הימים ב' ב, ז. רד"ק כותב שאלגומים הוא עץ אדום. להרחבה בעניין עצי הארז ראה ערך 'חומרי הבניין והכלים'.
[4] צידון סמוכה לצור, ועל שניהם שלט חירם, ראה פרשנים שם.
[5] מלכים א, ט, יא.
[6] דה"י ב' ב,טו. גם לבניין בית שני, מביא זרובבל עצים מהלבנון, ככתוב (עזרא ג, ז): "ויתנו כסף לחוצבים ולחרשים ומאכל ומשתה ושמן לצידונים ולצורים להביא עצי ארזים מן הלבנון אל ים יפוא".
[7] מלכים א' ה,לב; ורש"י שם.
[8] נראה שמדובר בגוי שהתגייר. מצינו מושג מקובל בכתובים ובדברי חז"ל, הנקרא 'עבדי שלמה', וראה רש"י ביבמות כד, ב: "'עבדי שלמה' - בעלי שררה היו". עבדי שלמה נזכרים רבות בעזרא ונחמיה כקהילה מיוחדת בישראל, של מומחים בתחום הבנייה, שקיבלו עליהם מצוות בימי שלמה ונלוו על עם ישראל.
[9] מלכים א' ז, יג.
[10] דברי הימים ב' ב, יג.
[11] מלכים א' ז, מה.
[12] מלכים א' ט, כו.
[13] דברי הימים ב' ט, כא.
[14] בספר דה"י ב' ט,י כתוב 'אלגומים' ולא אלמוגים. יש אומרים, שהכוונה לעצים מיוחדים, ויש אומרים כגון רש"י, רד"ק ורלב"ג, שהמדובר הוא על אלמוגים הגדלים בים. לאור האמור מדובר באלמוגים גדולים שניתן לעשות מהם כלי נגינה ואפילו עמודים לעטר את בית שלמה.
[15] דה"י ב' ב,ט; בת היא מידת כור בלח, פרשנים שם.
[16] מלכים א' ט, יא; שכן, יש איסור לתת ערים בארץ ישראל לנכרים, וכגון, איסור "לא תחנם", "לא ישבו בארצך", ועוד.
[17] אברבנאל שם. כן פירש בדרך זו גם ר' דוד פרידמן בקונטרס השביעית שבספר שאילת דוד.
[18] הגדרת 'גר תושב' ראה ברמב"ם איסורי ביאה יד, ז.
[19] ראה תוס' ליבמות כג, א; ד"ה ההוא; כן ראה בה"ג הלכות נחלות. ראה גם בזוהר (ח"ג סא, א) שחירם עשה תשובה, ורק אחר כך כרת שלמה עימו ברית. וראה 'אטלס ארץ ישראל לגבולותיה' ח"א עמ' 57 לרב ישראל אריאל.
[20] מלכים א' ז, מה; מסכת כלה רבתי ג,כג. וראה מסכת דרך ארץ א, יח.