שבט לוי

שבט לוי: השבט הנבחר לעבודת ה' במקדש ומופקד על הוראת התורה בישראל.

שבט לוי נבחר מכל השבטים לנשיאת ארון הברית, ולשרת לפני ה'[1]. ככתוב: "בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי, לשאת את ארון ברית ה', לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו". ומבואר במדרש, שתחילה עבדו הכהנים מקרב הבכורות של ישראל - "וכשחטאו ישראל בעגל הוציאן הקדוש ברוך הוא, והעמיד לויים תחתם, ככתוב: 'ואני לקחתי את הלויים תחת כל בכור בבני ישראל'"[2]. עוד אמרו רבותינו: "למה ציוה הקדוש ברוך הוא לפדות בכורי ישראל בלויים? שבתחילה היו הבכורות משמשין, עד שלא עמד שבט לוי, כמה ששנו רבותינו: 'עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות, ומשהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים'"[3].

וכתבו הראשונים, ששבט לוי נבחר בגלל שנענו לקריאת משה בחטא העגל: "מי לה' אלי", והעמידו לדין את עובדי העגל. כמו כן, רדפו אחרי ישראל שניסו לחזור למצרים והחזירו אותם תוך מלחמה ומאבק"[4].

מנין הלויים במדבר: כאשר היו ישראל במדבר, נמנו הלויים מבן חודש ומעלה, שלא כשאר שבטי ישראל, שנמנו מגיל עשרים ועד ששים[5]. טעם הדבר הוא, משום שהלויים נחשבים 'לגיון של מלך', ויש להם תפקיד מיוחד במקדש, על כן הם ראויים להימנות לבדם, ובמניין שנים שונה מישראל[6].

מנין הלויים בימי דוד המלך: בזמנו של דוד המלך נערכו שני מניינים ללויים: אחד מבן שלושים שנה ומעלה ואחד מבן עשרים שנה ומעלה[7]. טעם הדבר הוא, משום שכל זמן שלא נקבעה העבודה לבית העולמים בירושלים, היה צורך בלויים לעבודת משא במשכן הנייד, ועבודה זו נהגה מגיל שלושים. אולם בעבודה בבית העולמים, שכבר לא היה צורך בעבודת משא, היו עובדים בשיר ובהגפת דלתות כבר מגיל עשרים[8], להלכה קבעו הראשונים שהעבודה בלויים כשרה מגיל מצוות[9].

כלי הנגינה של הלויים על הדוכן

כלי הנגינה שליוו את שירת הלויים על הדוכן, כפי שנעשו ב'מכון המקדש' (משמאל לימין): חצוצרות, נבלים, כינור גדול

הלויים בתחילת ימי הבית השני: בתחילת ימי הבית השני עלו גם כמה משפחות מבני לוי[10]; ביניהם מאה ועשרים ושמונה משוררים מבני אסף, מאה ושלושים ותשע מבני השוערים, ושבעים וארבעה אחרים[11]. אולם בעלייה שהתקיימה כמה שנים לאחר מכן בזמנו של עזרא, לא עלה בתחילה אף לא לוי אחד[12], ורק בעקבות קריאה נוספת של עזרא, הצטרפו לעלייה עשרים לויים מבני מררי אשר עלו עימם לארץ ישראל[13]. בעקבות המנעות הלויים מלעלות ולשרת בקודש, קנס אותם עזרא, שלא יתנו ישראל מעשר ראשון ללויים, אלא הכהנים יקבלו מעשר זה במקומם[14].

משפחות הלויים ותפקידם במדבר: שלושה בנים היו ללוי: גרשון, קהת ומררי, ומבניהם הסתעפו שמונה משפחות: לבני גרשון שתי משפחות – לבני ושמעי. לבני קהת ארבע משפחות – עמרם, יצהר, חברון ועוזיאל. לבני מררי שתי משפחות – מחלי ומושי[15]. במהלך מסעות המשכן במדבר, היו בני גרשון ממונים על נשיאת המשכן* והאהל, מכסהו, מסך פתח אהל מועד*, קלעי* החצר, ומסך פתח החצר* ומיתריו*. כן היו ממונים על הפירוק ועל ההרכבה. בני קהת היו ממונים על נשיאת הארון* - ו"בכתף ישאו"[16], וכן על נשיאת השולחן*, המנורה*, והמזבחות*, וכלי הקודש והמסך וכל עבודתו. בני מררי היו ממונים על נשיאת קרשי* המשכן, בריחיו, עמודיו* ואדניו*[17].

משפחות הלויים בימי דוד המלך: חלק מהמשפחות חולק בזמנו של דוד המלך למשפחות של שוערים ולמשפחות של משוררים[18].

גבעון עיר הלויים

מראה העיר גבעון בעת חורבן הארץ. העיר נראית כגבעה בולטת בין ההרים. גבעון היתה עיר לויים כמובא ביהושע כא, יז. שם שכן המשכן באחת מן התחנות בדרך לירושלים. לשם עלו ישראל לשמוע תורה מפי הכהנים במשכן ומפי הלויים תושבי העיר. לשם גם הביאו תרומות ומעשרות ושאר מתנות כהונה.

שני תפקידים הוטלו על שבט לוי - העבודה במקדש והוראת התורה: ייחודו של שבט לוי ותפקידו המיוחד בישראל מבואר ברמב"ם, המרחיב להסביר את הבדלת שבט לוי משאר השבטים, ומסביר את העמדתו כשבט הממשיך את קיום התורה בישראל[19]. ובלשונו: "התחיל [אברהם] לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם, שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד... ויצחק הודיע ליעקב ומינהו ללמד... ויעקב אבינו לימד בניו כולם, והבדיל [את] לוי ומינהו ראש. והושיבו בישיבה ללמד דרך השם, ולשמור מצות אברהם. וציוה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה, כדי שלא יישכח הלימוד… ושבט לוי עמד במצות אבות. ומעולם לא עבד שבט לוי עבודת כוכבים… ומאהבת ה' אותנו ומשומרו את השבועה לאברהם אבינו, עשה משה רבינו [משבט לוי] רבן של כל הנביאים, ושלחו"[20]. עוד כתב הרמב"ם: "למה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו? - מפני שהובדל לעבוד את ה', לשרתו, ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר: 'יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל'. לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה... אלא הם 'חיל השם', שנאמר: 'ברך ה' חילו"[21]. כלומר, שני תפקידים הוטלו על שבט לוי הן העבודה במקדש, והן הוראת התורה לישראל.

ערי הלויים - להוראת התורה בישראל: מבואר בראשונים, שמצות הקמת ערי לויים בנחלת כל שבט ושבט, מטרתה - הפצת תורה בישראל על ידי שבט לוי. וכתבו: "שבט לוי... כבר נצטוו ישראל ליתן להם ערים לשבת ומגרשיהם, והערים הם שש ערי מקלט ועליהן שתים וארבעים עיר"[22]. בטעמו של דבר כתבו: "לפי שערי הלויים היו נכונים לצרכי כל שאר השבטים. כי הוא השבט הנבחר לעבודת השם, וכל עסקם היה בחכמה, שלא היו טרודים בעסקי עבודת האדמה כשאר שבטי ישראל, ועליהם נאמר: 'יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל'. ומתוך כך שהחכמה בתוכם, היה עסק כל ישראל תמיד עמהם [ללמוד מהם תורה והלכה]… ומתוך כך גם כן היו עיני כל ישראל על עריהם"[23].

מינוי כהנים ולויים כחברים בסנהדרין: לאור האמור, שהכהנים והלויים הם גם מורי הוראה, מצוה היא, שיתמנו כחברי הסנהדרין בירושלים, והם - יחד עם שאר הדיינים מישראל - מורי ההוראה לדור. כך גם מובא הדבר להלכה: "מצוה להיות בסנהדרין גדולה כהנים ולויים, שנאמר: 'ובאת אל הכהנים הלויים'"[24].

איסור שתיית יין למורי הוראה: מסיבה זו נצטוו הכהנים והלויים להזהר מלשתות, יין ככתוב: "יין ושכר אל תשת אתה [אהרן] ובניך... ולהבדיל בין הקדש ובין החול... ולהורות את בני ישראל את כל החוקים אשר דבר ה'"[25], כשהכוונה היא להזהר מלהורות לישראל את מצוות ה' כשהם שתויי יין. איסור זה נאמר, למעשה, לכל מורה הוראה בישראל, אך בעיקר לכהנים והלויים מורי ההוראה, שכן, הם המופקדים כשבט שלם על כך. וכתבו הראשונים: "כשם שאסור לכהן להכנס למקדש מפני השכרות - כך אסור לכל אדם - בין כהן בין ישראל - להורות כשהוא שתוי... שנאמר: 'ולהורות את בני ישראל'"[26].

הכהנים בעגלה ערופה: דין תורה הוא, שכהנים שופטים יהיו נוכחים בעת קיום מצות עגלה ערופה, שכן, שבט לוי הם פוסקי ההלכה בישראל, ועליהם מוטלת האחריות למניעת רצח נוסף, ככתוב: "כי ימצא חלל באדמה... ויצאו זקניך ושופטיך, ומדדו אל הערים אשר סביבת החלל... ונגשו הכהנים בני לוי כי בם בחר ה' אלהיך לשרתו ולברך בשם ה' ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע"[27]. "הכהנים אומרים בלשון הקודש: 'כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל'"[28].

מעשרות לשבט לוי מטרתם - לסייע בלימוד התורה: מבואר בדברי חז"ל והראשונים, שאחד הטעמים למצות תרומות ומעשרות ללויים, מטרתו, לאפשר לשבט כולו להשתחרר מחרישה וזריעה, ולהתפנות לעבודה ולידיעת התורה בלבד. ואכן, בימי חזקיהו, הוציא המלך הוראה מיוחדת, להקפיד על מתן התרומות והמעשרות לכהנים, ככתוב: "ויאמר [חזקיהו] לעם ליושבי ירושלם, לתת מנת הכהנים והלויים - למען יחזקו בתורת ה'"[29], משתמע מפסוק זה, שעיקר כוונת הקב"ה במצות מתנות כהונה ולויה הוא, כדי שיהיה לבם של הכהנים והלויים פנוי מטרדת הפרנסה, וישקדו על לימוד התורה והוראתה. ואמרו חכמים בתלמוד: "מנין שאין נותנין מתנה לכהן עם הארץ? שנאמר... כל המחזיק בתורת ה' [ולומד תורה ומלמדה] - יש לו 'מנת' [מעשרות] ושאינו מחזיק בתורת ה' - אין לו 'מנת'"[30].

אומדן כספי של קרקעות - בידי כהנים: פסוקים מיוחדים בתורה מטילים על הכהנים להיות המומחים אשר יעריכו הערכה כספית בענייני נדרים ושאר מצוות, זאת, בהיותם מורי הוראה בישראל. המקור לכך הוא בפסוק: "איש כי יפליא נדר... והעמידו לפני הכהן והעריך אותו הכהן"[31]. משם למדו חז"ל כלל גדול, ש"כל הנערכים [להקדיש את דמיהם] יהיו בכהן"[32]. וכתבו הראשונים אודות שיטת ההערכה: "אין פודין את ההקדשות אלא בשלשה בקיאין... כשמעריכין את הקרקעות… אין מעריכין אותן אלא בעשרה ואחד מהן כהן... וכן האומר: 'דמי עלי'… שמין בעשרה ואחד מהן כהן"[33]. נמצא, שהתורה מתנה את ההערכה הכספית – בקביעה שכהן מומחה ותלמיד חכם יהיה נוכח והוא שיעריך נכונה את ערכו של הנודר.

מתפקיד הלויים – להתמנות כשוטרים בישראל: אחד התפקידים המוטלים על הלויים הוא – להתמנות כשוטרים בישראל. הסברא נותנת, שכאשר המשרתים במקדש הם גם השוטרים, יש בכך יתרון, שכן, הדבר נותן ללויים מעמד מיוחד ביחסו של העם לשוטרים, שאינם שליחי השלטון בלבד, אלא השוטרים כפופים לדבר ה' היוצא מן המקדש. כך מבין העם מבין שיש צדק במעשיהם. יתרון נוסף הוא בכך, שהמשרתים בבית ה' הרי הם יודעי תורה, וממילא גדולה נאמנותם לתורה, בכך מובטחת שמירת התורה בישראל בסיוע השוטרים גם בעיתות משבר. כך אירע בחטא העגל, וכן בעת השתלטות היוונים וגזרותיהם על הארץ, שם קנאת השם של הכהנים היא שהחזירה את העם אל המקדש. בדברי חז"ל מצינו: "'ושוטרים לשבטיכם' - אלו הלויים המכים ברצועה"[34], והמדרש מביא ראיה מן הכתובים: "ושוטרים הלויים לפניכם"[35], וכן מן הפסוק. "והלויים מחשים לכל העם לאמור: הסו![36]"

כהן משוח מלחמה: כשאר הכהנים אף כהן זה נאמן על המלך, והוא המוסמך להודיע לאנשי הצבא, את מטרת המלחמה כמלחמת מצוה, והוא האומר דברי החיזוק ללוחמים בעת היציאה לשדה הקרב. לכהן זה אין כל תפקיד במקדש, ועיקר תפקידו הוא - ההנהגה הרוחנית בקרב, וכדברי הראשונים: "ציוונו, שנמנה כהן שיוכיח לעם תוכחת המלחמה, ויחזיר [לביתו] מי שאינו ראוי להלחם, אם לחולשתו או בעבור שתהיה מחשבתו מונעת ממנו גבורה למלחמה… ואחר כן יכנסו למלחמה...'כהן מדבר - ושוטר משמיע'"[37].

התקיעה בחצוצרות: באשר לתקיעה בחצוצרות, המתקיימת על ידי כהנים, הרי זה משום שהכהנים נאמנים על המלך ועל השליט. הדבר מבטיח את התקיעה במועדים הנכונים שקובע המנהיג באותו דור. בכך גם תימנע השתלטות גורם שאינו רצוי על אזעקת העם. ומצינו בעניין זה במלחמת אביה מלך יהודה עם ירבעם מלך ישראל, אומרים אנשי יהודה: "והנה עמנו בראש האלהים וכהניו וחצוצרות התרועה להריע עליכם בני ישראל. אל תלחמו עם ה' אלהי אבתיכם כי לא תצליחו"[38]. רצונם לומר, הכרזת המלחמה בתקיעה בחצוצרות לא ניתנה אלא לכהני המקדש, לפיכך עמנו הניצחון[39].

מעמד 'הקהל': מעמד זה הנערך במקדש מדי שבע שנים, נועד להחיות את מעמד הר סיני לחיזוק התורה בישראל. התורה הטילה על הכהנים והלויים את התכנון של המעמד. הם אחראים על ההתכנסות, על תקיעת החצוצרות ברחבי ירושלים, ועל הקראת ספר התורה באזני כל קהל ישראל[40].

שמואל ודוד לומדים את מעשה המקדש ועבודת שבט לוי

בציור נראים שמואל ודוד עוסקים בתורת המקדש. שמואל הנביא היה גם אחד ממורי התורה הגדולים בישראל, ככתוב "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו". חכמים השוו אותו למשה רבינו (נדרים לח; שמות רבה טז, ד). שמואל נמנה על שורה ארוכה של מנהיגי ישראל מקרב שבט לוי, אשר הביאו את העם להתעלות רוחנית, ככתוב בימיו (שמואל א' ז, ב): "וינהו כל בית ישראל אחרי ה'".

שיר הלל לשבט לוי

מלוי צצו נבונים

נבחרו ממקהלות המונים

סיגלם צורם פקידי נאמנים

עוטרו לשרת לשוכן מעונים

ככתוב: 'ונגשו הכהנים בני לוי כי בם בחר השם'.

פרח עמרם - מכולם הוחדל

צור תפארה - בראשו גידל

קידשו לשמו קדש קדשים ואותו הובדל

רצה בו ולעבודה הובדל

ככתוב: 'בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי'.

שדי רוכב שמים

שימע אותו תורה משולת מים

תיקפו להגיש בכל העיר יום[41] תמידים שניים

ועל כל אחד ואחד לטבול ולרחוץ פעמיים[42]

ככתוב: 'בבואם אל אהל אהל מועד ירחצו מים'.

'פתרון תורה' פיוט פתיחה לפרשת אחרי מות

---

[1] דברים י, ח.

[2] שמות רבה לא.

[3] זבחים יד, ד. במדבר רבה ד, ח.

[4] רש"י דברים י שם, על פי מדרש במדבר רבה ג, ה. באשר לתפקידם ועבודתם של הלויים במקדש, ראה בערך 'עבודת-הלוי'. באשר לשירה ולשמירה המתבצעים על ידם, ראה בערכים 'שירת-הלויים'* ו'שמירת-המקדש'*.

[5] במדבר פרק ג.

[6] רש"י שם א, מט.

[7] דברים הימים א פרק כג.

[8] רמב"ן במדבר ד, ח.

[9] רמב"ם כלי המקדש ג, ז.

[10] עזרא ב, ע.

[11] עזרא שם מ - מב.

[12] עזרא ח, טו.

[13] שם יח - יט.

[14] חולין קלא, ב; וראה מאמרו של הרב עזריה אריאל בספר הודאת הארץ יצא לאור ע"י מכון התורה והארץ שנת תשס"ה.

[15] במדבר ג, יח - כ.

[16] במדבר ז, ח.

[17] במדבר שם כה - לז.

[18] דברי הימים א פרק ט; וראה תוספות ערכין יא, ב; ד"ה משוער.

[19] ראה ספר 'סנהדרין הגדולה' – שער ששי הרחבת דברים בעניין מעמדו של שבט לוי כאחראי על העברת התורה בישראל (בכתב יד - מאת הרב ישראל אריאל).

[20] הלכות עבודת כוכבים א, ג.

[21] רמב"ם שמיטה ויובל יג, יב.

[22] רמב"ם שמיטה ויובל יג, א.

[23] ספר החינוך שמב.

[24] רמב"ם סנהדרין ב, ב.

[25] ויקרא י, ט.

[26] רמב"ם ביאת המקדש א, ג.

[27] דברים כא, א.

[28] רמב"ם רוצח ושמירת הנפש ט, ג.

[29] דברי הימים ב' לא, ד.

[30] חולין קל, ב.

[31] ויקרא כז, א.

[32] ספרא בחוקותי.

[33] רמב"ם ערכין וחרמין ח, ב.

[34] ספרי דברים א, טו; וכן במדרש תנאים שם.

[35] מדברי הימים ב' יט, יא.

[36] נחמיה ח, יא.

[37] ספר המצוות לרמב"ם עשה קצא.

[38] דברי הימים ב' יג, יב.

[39] עיין ערך חצוצרות.

[40] עיין ערך 'הקהל'.

[41] כוונתו: להקריב קרבן תמיד עם התעוררות היום בשחר.

[42] כוונתו: שלאחר טבילה צריך הכהן לקדש את ידיו ורגליו, וכלשון הפסוק – 'פעמיו ירחץ' (תהילים נח, יא).