שבועת ביטוי

שבועת ביטוי: אדם שנשבע אודות מעשה שעשה, או עתיד לעשות - ונמצא משקר, אם היתה השבועה בשוגג, מתחייב בקרבן עולה ויורד.

נאמר בתורה: "נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להטיב, לכל אשר יבטא האדם בשבועה, ונעלם ממנו, והוא לא ידע ואשם לאחת מאלה. והתוודה את אשר חטא עליה והביא את אשמו לה'"[1]. התורה מתייחסת בחומרה לשבועת שקר, שיש בה חילול השם. לפיכך, אדם שנשבע לעשות דבר בעתיד, כגון לאכול פרי מסוים, חייב לעמוד בשבועתו, ואם נשבע ולא קיים - אם עבר על השבועה בשוגג חייב קרבן עולה ויורד*[2]. כך גם אם נשבע שאכל פרי בעבר, ולאחר מכן התברר שטעה, ולא אכל, יביא קרבן על שבועתו[3].

'שבועת ביטוי' המושג ופירושו: להסברת המושג 'שבועת ביטוי' כתבו הראשונים: "שלא נישבע לשקר, שנאמר: 'ולא תשבעו בשמי לשקר'[4]. ופירשו חכמים ז"ל, שזה הכתוב יזהיר על שבועת ביטוי. ושבועת ביטוי היא מה שנאמר בתורה: 'נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להיטיב'... כגון, שנשבע על דבר שעבר, שנעשה [על ידי האדם שנשבע ובפועל לא עשה אותו] או [שנשבע] שלא נעשה [על ידו ובפועל עשה אותו]. ועל דבר שעתיד להיות שיעשה אותו או לא יעשה [ולבסוף עבר על שבועתו][5]. ואין שבועת ביטוי נוהגת אלא בדברים שאפשר לו לאדם לעשותן... כיצד לשעבר? - אכלתי [פרי מסוים] או לא אכלתי. וכן זרקתי - או לא זרקתי אבן לים. וכיצד להבא? אוכל [פרי מסוים] או לא אוכל, או אזרוק [אבן לים] או לא אזרוק... ואין השבועה חלה אלא על דבר הרשות, שאם רצה עושהו ואם רצה לא יעשהו, שנאמר [שם]: 'להרע או להיטיב'[6].

קרבנו: מי שעבר על שבועת ביטוי במזיד לוקה[7], ואף על פי שהכלל הוא שאין לוקים על לאו שאין בו מעשה, זה אחד מן היוצאים מן הכלל, בגלל חילול השם שיש בשבועת שקר בשם ה'[8]. כאמור לעיל, אם עבר בשוגג, מביא קרבן עולה ויורד: העשיר מביא כבשה או שעירה כשאר החטאות הקבועות, ואם אין ידו משגת מביא שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה* ואחד לחטאת*. אם אין ידו משגת אפילו להביא קרבן מן העוף*, מביא קרבן מנחה* - עשירית האיפה סולת*, והיא הנקראת 'מנחת חוטא'*[9]. יש מי שפירש, שהתורה הקלה בקרבן של חטא זה, כדי שאף עני ביותר יוכל להביא כפרה, וזאת, מפני שעבירה זו היא איסור שאין בו כרת[10].

התנאים לחיוב הקרבן: בדברי חז"ל נאמרו כמה תנאים לחיוב הקרבן: א. שיהא שם ה' – או כינויו - בשבועתו[11]. ב. שיוציא שבועה בפיו[12]. ג. שישבע על דבר הרשות ולא על דבר מצוה[13]. ד. שישבע על דבר שביכולתו לעשות[14], אבל אם נשבע שלא יישן שלושה ימים, אינו עובר על שבועת ביטוי[15]. ה. שתהא שבועתו ב'לאו' ו'הן', כלומר שיהא בדבר שנשבע עליו אפשרות להשבע לחיוב או לשלילה[16]. ו. שיהיו פיו ולבו שווים[17]. ז. שיהא נשבע בשוגג[18]. ח. שישוב מדעתו, כלומר, שאם היתה לו ידיעה בשעת העבירה, שיש בכך איסור היה פורש מן העבירה מחמת ידיעה זו[19]. ט. שלא יהיה מומר לעבור על שבועתו. כלומר: נשבע בעבר שלא יעשה, ועבר על שבועתו במזיד, ולאחר מכן עשה את העבירה בשוגג – אינו מביא קרבן עולה ויורד[20].

מעולם המחשבה

שבועת ביטוי והקרבן לכפרה - טעם המצוה

כתב בספר החינוך (ל): "משרשי מצוה זו, להודיע לבני אדם ולקבוע בנפשותם ולחזק האמונה בלבותם, כי האל ברוך הוא אשר בשמים ממעל, חי וקיים לעד - אין קיום כקיומו! וראוי ומחויב עלינו בזוכרנו שמו הגדול על מעשינו ועל דיבורנו, לזוכרו באימה ביראה ברתת ובזיע, ולא כמהתלים ומדברים בדבר קל... כמונו אנחנו בני אדם ושאר דברי העולם השפל. על כן... להיות יראתו על פנינו לחיותנו ולזכותנו, חייבנו במצוה הזאת לבל נזכיר שמו הקדוש לבטלה. וענש מלקות על המקיל ועובר עליה. ומזה השורש בעצמו הוא ענין שבועת שקר... הנקראת שבועת ביטוי [שיביא עליה קרבן]... כי הנשבע בשם הגדול לאמת דבר שהיה, והוא יודע ששקר בפיו, הנה הוא מקיל ביראת אלהים, כאומר בלבו שאין אמת, תאלמנה שפתיו. וכן הנשבע לעשות דבר, ואחר כך לא יעשנו. הנה הוא גם כן במורדי אור מכחישי האמת... שגומר האדם בלבו ואומר בפיו, להיות מקיים אותו דבר שנשבע עליו ולא ישנהו לעולם, כמו שהשם ברוך הוא קיים ולא ישתנה לעדי עד".

---

[1] ויקרא ה, ד.

[2] שבועות יט, ב ועוד.

[3] שבועות כו, א - כז, א; רמב"ם שבועות א, א.

[4] ויקרא יט, יב.

[5] שבועות כא, א.

[6] ספר החינוך מצוה רכז.

[7] שבועות כז, ב; רמב"ם שבועות א, ג; שגגות י, ד.

[8] שבועות כא, א; רמב"ם שבועות א, ג; סנהדרין יח, ב.

[9] ויקרא ה, ה- יג; רמב"ם שגגות י, ד.

[10] רמב"ן ויקרא ה, ז. וע"ע קרבן עולה ויורד.

[11] רמב"ם שבועות ב, ב – ו.

[12] רמב"ם שבועות ב, ח.

[13] שבועות כז, א; רמב"ם שבועות ה, יד.

[14] ראה שבועות כה, א; רמב"ם שבועות א, ב ובכסף משנה.

[15] וראה רמב"ם שם א, ז שעובר על שבועת שוא.

[16] שבועות כה, ב; רמב"ם שם ט, יח, וראה שם דוגמא לדבר.

[17] כריתות ט, א. רמב"ם שבועות א, ט.

[18] כריתות ט, א; ורמב"ם שם.

[19] שבועות כו, ב; רמב"ם שם ג, יא. וראה שם דוגמא לדבר.

[20] שבועות כו, א; רמב"ם שבועות ג, יא.