שחיטת קדשים

שחיטת קדשים: שחיטת בהמה במקדש.

מיוחדת היא שחיטת בהמת קדשים ביחס לשחיטת בהמת חולין, שכן, היא מוגדרת כ'עבודה'. הדבר בא לידי ביטוי בשני תחומים: האחד - המחשבה של השוחט בעת השחיטה; השני - מקום השחיטה בעזרה. באשר לפרטים – דיני השחיטה הנוהגים בבהמת חולין, הם גם הנוהגים בבהמת קדשים.

הכשרים לשחיטה: שחיטת בהמת קדשים במקדש כשרה בזר, כלומר, גם לוי וגם ישראל כשרים לשחיטה. הדברים אמורים בין לשחיטת קדשים קלים ובין לשחיטת קדשי קדשים[1]. המקור לכך הוא בפסוק: "ושחט את בן הבקר לפני ה' - והקריבו בני אהרן"'[2], ודרשו חז"ל, שהשחיטה עצמה נעשית ביד כל אדם מישראל, אך ההקרבה נעשית דווקא על ידי בני אהרן, ו"מקבלה ואילך מצות כהונה"[3].

מהלכות השחיטה: השחיטה צריכה להיעשות על ידי אדם הכשר לה מתחילה ועד סוף. התחיל לשחוט אדם שאינו כשר לשחיטה, כגון גוי, וסיים את השחיטה אדם הכשר לשחיטה, או שהתחיל לשחוט אדם הכשר לשחיטה וסיים אדם שאינו כשר לשחיטה - השחיטה פסולה[4]. כמו כן, אדם טמא לא ישחט קדשים שמא יגע בבשר, ואם שחט ולא נגע בבשר - כשר[5]. קטן לא ישחט בהמת קדשים גם אם גדול עומד על גביו ומשגיח עליו, שכן, שחיטת קדשים צריכה להיעשות במחשבה מיוחדת וכדלהלן, ולקטן אין מחשבה[6].

המחשבה בשעת השחיטה: להלן כמה מן המחשבות[7] הפוסלות את הקרבן בזמן השחיטה: א. מחשבת שינוי השם, כלומר, בהמה שלא נשחטה לשם הקרבן. ב. מחשבת חוץ למקומו - אם בשעת השחיטה חשב לעשות אחת הפעולות חוץ לעזרה, פסל את הקרבן. ג. מחשבת חוץ לזמנו - כגון ששחט את הזבח וחשב לאוכלו שלא בזמנו[8]. ד. 'מתעסק', כלומר, השוחט קדשים וחשב שזו שחיטת חולין[9]. פסולים אלו אינם קיימים בשחיטת חולין, כי אם בשחיטת קרבנות.

שחיטה ב'זר' - כשרה

בציור נראה אדם מישראל שוחט את קרבנו, שכן "שחיטה בזר כשרה" (ברכות לא, ב). בעת השחיטה מתרכז האדם במחשבות המיוחדות להקרבת הקרבן, וכדברי חז"ל: "לשם ששה דברים הזבח נזבח: לשם זבח, לשם זובח, לשם השם, לשם אישים, לשם ריח ולשם ניחוח".

מקום שחיטת קדשי קודשים: קדשי קדשים שחיטתם בצפון[10], שנאמר בקרבן עולה: "ושחט אותה על ירך המזבח צפונה"[11]. באשר לקרבן חטאת נאמר: "במקום אשר תישחט העולה - תישחט החטאת"[12], ובאשם נאמר: "במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם"[13]. כמו כן, 'זבחי שלמי ציבור'* הוקשו לעניין מקום השחיטה - לחטאת[14], שנאמר: "ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת, ושני כבשים בני שנה לזבח השלמים"[15], ועל כן שחיטתם בצפון העזרה. קדשי קודשים שנשחטו בדרום העזרה - הקרבן פסול אף בדיעבד[16]. כהן שעמד בדרום העזרה והושיט ידו לצפון העזרה ושחט שם – הקרבן כשר[17], ואם ראשו ורובו של הכהן בצפון, ושחט – הרי הוא כבצפון וכשר[18]. כמו כן, שחט את הבהמה כשגופה בצפון ורגליה בדרום – הקרבן פסול, שנאמר: "והביאום לה'" – עד שתהא כולה בצפון[19]. היתה הבהמה על הארץ והשוחט תלוי באויר – הקרבן בקדשי הקדשים הקרבן פסול[20].

מקום שחיטת קדשים קלים: שחיטת בהמת קדשים קלים כשרה בכל מקום בעזרה, ככתוב בקרבן שלמים: "ושחטו פתח אהל מועד"[21], ולמדו חז"ל מכאן, שכל הרוחות בעזרה כשרות להקרבת קדשים קלים[22]. לאור האמור, גם 'אחורי בית הכפורת'* כשר לשחיטת קרבנות[23].

כתבו הראשונים: "שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל – פסולין, שנאמר: 'פתח אהל מועד'[24] - בזמן שפתוח. אפילו היו דלתותיו מוגפות [ולא נסגרו לגמרי] הרי זה כנעול. אבל הפרוכת שעליו אינה פוסלת"[25]. שחט הכהן קדשים בהיכל או בקדש הקדשים, השחיטה כשרה[26], ואם שחטם על גג ההיכל – השחיטה פסולה, שאין הגגות ראויים לשחיטה[27]. כאמור, שחיטת קדשים היא בעזרה בלבד, ואם שחט חוץ לעזרה - חייב כרת[28]. תלה את הבהמה באוויר העזרה ושחטה – פסולה, שנאמר 'על ירך המזבח'[29] – עד שישחט כשהבהמה על הארץ[30]. היתה הבהמה על הארץ והשוחט באויר, בקדשים קלים הקרבן כשר[31].

מדיני השחיטה: להלן מקצת מדיני השחיטה: א. צוואר הבהמה כולו כשר לשחיטה[32], ולכתחילה צריך לשחוט באמצע הצוואר, ואם שחט מהצדדים, שחיטתו כשרה בדיעבד[33]. ב. לכתחילה צריך לשחוט שני סימנים - קנה וושט, אך בדיעבד, אם שחט את רוב הסימנים - כשר[34]. ג. מותר לשחוט בכל כלי חד אף אם אינו כלי שרת[35]. ד. אסור לשחוט שני ראשים כאחד, ואם שחט - כשר[36].

מעולם המוסר והמחשבה

המזבח בצפון - מביא שמחה בלב בעל התשובה

"יש לחוטא בשוגג לדאוג ולפחד מחטאו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (מדרש תהלים נא): בזמן שאדם עובר עבירה ונושא ונותן בלבו תמיד על ענין חטאתו אשר חטא, וחרד ומפחד עליה [ומתחרט ומחפש דרך לתשובה] הקדוש ברוך הוא מוחל לו. עוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה (מדרש תהלים מח): בפירוש מה שכתוב (תהלים מח, ג): 'יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב', כאשר היה אדם עובר עבירה בשוגג - היה לבו דואג... עד שהיה עולה לירושלים והיה מקריב את קרבן החטאת [ובהבאת הקרבן והכפרה אזי] היה 'אך שמח'. על זה נאמר: 'יפה נוף משוש כל הארץ'. ומה שכתוב 'ירכתי צפון' [הכוונה היא] על המזבח, 'ירכתי צפון' [הוא] שהיה 'משוש כל הארץ', כי החטאת היתה נשחטת על ירך המזבח צפונה' [ובהבאתה על המזבח באה השמחה בלב החוטא]". שערי תשובה לרבינו יונה ד, טו.

---

[1] זבחים לב, א; רמב"ם ביאת מקדש ט, ו.

[2] ויקרא א, ה.

[3] זבחים לב, א; רמב"ם ביאת מקדש ט, ו.

[4] פסחים סג, א; רמב"ם שחיטה ד, יג.

[5] זבחים לא, ב - לב, א; רמב"ם פסולי המוקדשין א, א - ב.

[6] חולין יב, ב; רמב"ם שם הלכה ו.

[7] עיין ערך 'מחשבה בקדשים'; 'מחשבת חוץ לזמנו', ו'מחשבת חוץ למקומו'.

[8] זבחים ז, ב; רמב"ם פסולי המקודשים יג, יא.

[9] פסולי המוקדשין א, ג.

[10] זבחים מז, א; רמב"ם מעשה קרבנות ה, ב.

[11] ויקרא א, יא.

[12] ויקרא ו, יח.

[13] ויקרא ז, א.

[14] זבחים נה, א.

[15] ויקרא כג, יט.

[16] זבחים כו, א. רמב"ם פסולי המוקדשים א, ז.

[17] זבחים כו, א; רמב"ם שם הלכה ח.

[18] גמרא שם; רמב"ם שם הלכה ט.

[19] גמרא שם; רמב"ם שם הלכה יד.

[20] גמרא שם; רמב"ם שם הלכה יז.

[21] ויקרא ג, ה.

[22] זבחים נה, א. רמב"ם מעשה קרבנות ה, ב.

[23] זבחים נה, א. רמב"ם מעשה קרבנות ה, ד.

[24] ויקרא ג, ב.

[25] זבחים נה, ב. רמב"ם מעשה קרבנות ה, ה.

[26] זבחים סג, א. רמב"ם מעשה קרבנות ה, ד.

[27] פסחים פה, ב. רמב"ם מעשה קרבנות ה, ד.

[28] זבחים קו, א. רמב"ם מעשה קרבנות יח, ג.

[29] הפסוק אמנם עוסק בקרבן עולה שהינו קדשי קודשים, אך חיוב זה, שהבהמה תהיה על הארץ נלמד גם לקדשים קלים ולא רק לקדשי קודשים.

[30] זבחים כח, ב; רמב"ם הלכות פסולי המוקדשין א, טז.

[31] שם הלכה יז.

[32] חולין יט, א; רמב"ם שחיטה א, ה.

[33] חולין יט, ב; רמב"ם שחיטה א, ה.

[34] חולין כז, א; רמב"ם שחיטה א, ה.

[35] חולין טז, ב; רמב"ם שחיטה א, יד.

[36] חולין ל, ב; רמב"ם פסולי המוקדשין א, ד.