שחוטי חוץ

שחוטי חוץ: איסור שחיטת קרבנות מחוץ לשטח העזרה.

בכמה מקומות בתורה מופיעה אזהרה שלא לשחוט קרבן מחוץ למקדש, והמקריב חייב כרת. וכתבו הראשונים: "הזהירנו משחוט שום דבר מן הקדשים בחוץ. וזה ייקרא – 'שוחט בחוץ'... השוחט בחוץ חייב כרת, ואף על פי שלא העלה [קרבן זה על מזבח בחוץ] אבל [חייב מיד] מעת ששחט. ולשון התורה: 'אשר ישחט מחוץ למחנה, ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה'... דם יחשב לאיש ההוא, דם שפך – ונכרת"[1].

השוחט בחוץ ומעלה על גבי מזבח שבנה – עובר על שני איסורי כרת: אדם ששחט קרבן בחוץ וגם העלה אותו על מזבח שבנה, עבר בכך על שתי מצוות מן התורה; האחת - איסור 'לא תעשה', שנאמר: "השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה – [בחוץ]". השניה – ביטל מצות עשה, שכן, היה צריך להקריב בעזרה, שנאמר: "כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך – שם [על המזבח] תעלה עולותיך"[2]. שנו חכמים במשנה, שאדם זה חייב שני איסורי כרת, ש"השוחט והמעלה בחוץ חייב [כרת] על השחיטה, וחייב [כרת] על העלייה"[3].

השחיטה וההעלאה בשוגג: כאמור, שתי עבירות נאמרו באיסור זה: איסור שחיטה בחוץ, וגם איסור העלאה בחוץ. מסיבה זו, השוחט ומעלה בחוץ בשוגג - חייב להביא שתי חטאות לכפרתו, אחת על השחיטה ואחת על ההעלאה. לא כן אם שחט בפנים והעלה בחוץ, או שחט בחוץ והעלה בפנים, אזי מביא חטאת אחת בלבד[4].

הקרבת קדשים מחוץ למקדש

בציור נראה אדם שנטל קומץ מן המנחה שהביאו אותה לעזרה, ובמקום שהכהן יקטיר אותה על המזבח בעזרה, בנה האדם מזבח בחוץ והעלה את הקרבן מחוץ למקדש. הלכה היא, שבין אם העלה קרבן בהמה על גבי המזבח מחוץ לעזרה, ובין אם העלה קרבן מנחה או הקטיר קטורת בחוץ, חייב כרת (רמב"ם מעשה הקרבנות יט ח).

הקרבן עליו מתחייבים: חיובים אלו נאמרו דווקא בקרבנות הראויים להקרבה על גבי המזבח - על פי לשון הפסוק - "ואל פתח אוהל מועד לא יביאנו", שהקרבן צריך להיות ראוי לפתח אהל מועד. לעומת זאת, השוחט או מעלה פרה אדומה* או שעיר המשתלח*, שאינם עולים על גבי המזבח במקדש, אינו מתחייב לא כרת ולא חטאת[5]; וכן השוחט או מעלה אחד מאיסורי המזבח*, כגון, הרובע* או הנרבע - פטור[6].

דרך החיוב בשחיטה: השוחט בחוץ בהמה שהוקדשה לקרבן - מתחייב, בין אם שחט את הקרבן לשם ה', ובין אם שחט לשם הדיוט[7]. הלכה היא, שחיוב השחיטה הוא דווקא אם שחט את הקרבן לבדו, לא כן שניים שאחזו בסכין ושחטו - פטורים[8].

דרך החיוב בהעלאה: באשר לשחיטה, עצם השחיטה מחייבת כרת גם אם לא היתה כוונה לשם ה', מאידך באשר להעלאה על גבי המזבח, כתבו הראשונים, ש"אינו חייב עד שיעלה לשם ה', שנאמר: 'לעשות אותו לה'' - עד שיתכוין לשם"[9]. לפיכך, הבונה מזבח בחוץ, ומעלה עליו אפילו אבר אחד לשם ה' מבהמת קדשים – חייב. לא כן אם בנה מזבח והעלה אבר לשם הדיוט, אזי פטור[10]. בניגוד לשחיטה, ששניים ששחטו פטורים, שניים שהעלו יחד את אבר הבהמה על גבי המזבח בחוץ לשם ה' - חייבים[11]. במה דברים אמורים שהמעלה קרבן בחוץ חייב? – כשהעלה את הקרבן אל ראש המזבח. מאידך, אם העלה את הקרבן על גבי סלע או על גבי אבן, ולא על גבי מזבח - פטור[12], ש"אין קרוי קרבן אלא על המזבח, ואף על פי שהוא בחוץ שנאמר: 'ויבן נח מזבח'"[13]. חיוב ההעלאה שנאמר, אינו רק על בעלי חיים, אלא גם אם העלה קומץ* על גבי מזבח בחוץ, וכן אם העלה לבונה* או קטורת* וכן מנחות*, אם הקריב כזית מהם בחוץ - חייב[14].

---

[1] ויקרא יז, ג.

[2] דברים יב, יג - יד. וראה רמב"ם מעשה הקרבנות יח, ב.

[3] משנה זבחים יג, א. ועיין בתפארת ישראל, שכתב, שמביא שתי חטאות לכפרתו, שכן, עבר על שני איסורי כרת.

[4] משנה זבחים קו, ב וכדעת תנא קמא; רמב"ם שם יח, ה.

[5] משנה שם קיב, א; רמב"ם שם יט, ז.

[6] משנה שם; רמב"ם שם יח, ו.

[7] משנה שם קח, א; רמב"ם שם יח, טז.

[8] משנה שם; רמב"ם שם וכן יט, יב.

[9] רמב"ם מעשה הקרבנות יט א.

[10] משנה שם; רמב"ם שם יט, א.

[11] משנה שם; רמב"ם שם יט, יב.

[12] דעת רבי יוסי במשנה שם ולא כרבי שמעון; רמב"ם שם יט, א.

[13] רמב"ם מעשה הקרבנות יט, א.

[14] משנה שם קט, ב; רמב"ם שם יט, ח.