שותפות בקרבן

שותפות בקרבן: שותפות של שניים או יותר על קרבן אחד.

רבים מן הקרבנות במקדש הם קרבנות ציבור*, שכל הציבור שותף בהם. שותפות זו באה מכוח מחצית השקל שתורם אדם מישראל להבאת הקרבנות שהם תמידים ומוספים. שאר הקרבנות במקדש הם קרבנות יחיד[1], עם זאת, יש קרבנות יחיד הבאים בשותפות של שניים או יותר, וכדברי חז"ל בתלמוד: "הכל באים בשותפות"[2], אך זאת, בנדרים ונדבות, ולא בקרבנות חובה הבאים לכפרה, שכן, קרבן זה מביא כל אחד לכפרת עצמו.

קרבנות הבאים בשותפות: עולה ושלמים באים בשותפות בין בנדר ובין בנדבה, בין בבהמה ובין בעוף[3]. ולמדו זאת חז"ל מן הפסוק: "איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל, אשר יקריב קרבנו - לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה' לעולה"[4]. הפסוק פותח בלשון יחיד – "קרבנו" וממשיך בלשון רבים – "יקריבו", ללמדך, שיחיד יכול להביא נדרים ונדבות בשותפות. כך גם עולת ראיה ושלמי חגיגה, שהם קרבנות חובה, באים בשותפות[5]. לא כן מנחה, זו, אינה באה בשותפות[6], הדבר נלמד מן הפסוק: "סולת יהיה קרבנו", כלומר, קרבן סולת בא כקרבן יחיד ולא בשותפות[7]. כך גם יין* ולבונה* – אף הם אינם באים בשותפות[8]. קרבן חטאת ואשם – הבאים על חטא, וכל יחיד מביא את הקרבן לכפרתו המיוחדת, לפיכך אינם באים בשותפות[9].

קרבן פסח – קרבן יחיד הבא בשותפות: העיקרון שיש שותפות בקרבנות, נלמד על ידי חז"ל גם מקרבן פסח*. מיוחד הוא קרבן זה, שהוא בא כקרבן יחיד, עם זאת כך מצוותו, שיקרב וייאכל בשותפות. כלומר, בני החבורה המנויים עליו, אוכלים אותו ביחד, ככתוב: "יעשו אותו" בלשון רבים[10]. עם זאת, הלכה היא, שגם אם הביא אדם יחיד קרבן פסח - ויכול לאוכלו כולו – הקרבן כשר, שהרי קרבן יחיד הוא[11]. יתירה מזו מצינו בדברי חז"ל, שאמרו, שכל ישראל יכולים להיות שותפים בקרבן פסח, כלשון הגמרא: "מנין שכל ישראל כולן יוצאים בפסח אחד? שנאמר: 'ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים'[12]; וכי כל הקהל כולם שוחטים? והלא אינו שוחט אלא אחד! אלא מכאן, שכל ישראל יוצאים בפסח אחד"[13]. וכתבו הראשונים, שאף על פי שאין בבהמת הקרבן כזית לאכילת כל אחד - הקרבן כשר", שכן, אכילת הפסח אינה מעכבת את הקרבן, והעיקר הוא זריקת הדם[14].

קרבן יחיד וקרבן שותפים - בעליה להקרבת קרבן פסח

בציור נראית חבורה העולה לירושלים להקרבת קרבן פסח. החבורה מביאה איתה עז כקרבן פסח, שהוא קרבן יחיד. המיוחד בקרבן זה הוא, שנצטוו ישראל לאוכלו בחבורה. בציור נראים גם שני כבשים, אלה מובאים למקדש לצורך שלמי שמחה, וקרבן חגיגה. שני קרבנות אלו מובאים כקרבן השותפים, וכל בני החבורה שותפים להבאתם.

פר יום הכיפורים – קרבן שותפים: קרבן יחיד שהוא גם קרבן שותפים, מצינו בעניין פר יום הכיפורים* של כהן גדול. אף על פי שהכהן הגדול קונה אותו מכספו, נחשב לקרבן השותפים. ואמרו חכמים, שהקדוש ברוך הוא הפקיר את ממונו של הכהן הגדול בפר, וזיכהו לכל אחיו הכהנים, שאם לא כן – לא היו יכולים הכהנים להתכפר בו[15]. לפיכך אם מת הכהן הגדול ומינו כהן אחר תחתיו – יכול המחליף להתכפר בפר זה, שהוא נחשב כשלו, ואין צריך להביא פר אחר[16].

קרבן הבא בשותפות והלכותיו: קרבן של שותפים שיש בו מצות תנופה, כגון שלמים*, אין כל השותפים מניפים אותו, אלא אחד מן השותפים מניף עבור כולם. לא כן קרבן שותפים שיש בו מצות סמיכה* – כל השותפים סומכים עליו[17]. בהמת קדשים של שותפים – אין עושים בה תמורה, היינו, שאם המירו בה – אין התמורה חלה[18], ומכל מקום הלכה היא, שהם מוזהרים שלא להמיר אותה בבהמה אחרת[19].

בהמה ופירות של שותפים: בהמת השותפים חייבת בבכורה[20]. כך גם באשר לשותפים שיש להם עדר בהמות וילדו – הרי הוולדות חייבים במעשר בהמה. עם זאת, כאשר נולדו הוולדות בטרם השתתפו יחד, וכל אחד היה לו עדר בפני עצמו, ואחר כך נעשו שותפים – הרי הם פטורים ממעשר בהמה[21]. כמו כן, חייבים השותפים במתנות כהונה: פירות השותפים חייבים בתרומות ומעשרות[22], כך גם הפרשת חלה[23], הבאת ביכורים[24], ראשית הגז[25], וזרוע לחיים וקיבה[26].

מעולם המחשבה

קרבן מנחה בא כקרבן יחיד ולא בשותפות - מדוע?

כלל נקוט בדברי חז"ל, שנדרים ונדבות של קרבנות יחיד באים בשותפות, עם זאת, שונה דין מנחה, שאינה באה בשותפות, זאת, על שום מה? - וכתבו האחרונים, שבניגוד לשאר הקרבנות, קרבן זה הוא מנחת עני. ורצתה התורה ללמד, עד כמה חביבה מנחת עני לפני הקב"ה, ואמרה, שיביא העני את מנחתו הדלה לבדו, ולא בשותפות, כדי שישמח בו הקב"ה כבן יחיד. כמובא בפסיקתא זוטרתא (שמות תצוה - כי תשא ל): "כל זמן שהקב"ה אוהב את ישראל, מקבל את קרבנותיהם לרצון - אחד המרבה ואחד הממעיט. שהרי נאמר בשור הגס – 'ריח ניחוח', ונאמר בעשירית האיפה – 'ריח ניחוח'", ובמנחה דלה זו שמח הקב"ה, כאילו הגיש לו העני שור משובח.

מעולם ההלכה

קרבן עצים – האם בא בשותפות?

בדברי חז"ל מצינו מימרא בעניין קרבן העצים, האומרת (ספרא ויקרא - דיבורא דנדבה פרשה ח, ו): "כשם שאין שניים מביאין מנחה נדבה - כך אין מביאין... [קרבן] עצים", כלומר, אין קרבן זה בא בשותפות. הרמב"ם כתב להלכה שלא כדברי הספרא, זו לשונו (כלי המקדש ו, ט): "מהו 'קרבן העצים'? - זמן קבוע היה למשפחות משפחות, לצאת ליערים להביא עצים למערכה. ויום שיגיע לבני משפחה זו להביא העצים היו מקריבין עולות נדבה. וזהו 'קרבן העצים'. והיה להם כמו יום טוב, ואסורין בו בהספד ובתענית ובעשיית מלאכה". מדובר במשפחות מישראל, שבני המשפחה המורחבת הביאו קרבן זה, נמצא, שהביאו קרבן בשותפות. נראה, אפוא, שהרמב"ם הסתמך על דברי המשנה בתענית כו, א; האומרת: "זמן עצי כהנים והעם תשעה: באחד בניסן - בני ארח בן יהודה. בעשרים בתמוז - בני דוד בן יהודה... בחמשה עשר באב - בני זתוא בן יהודה, ועמהם כהנים ולויים וכל מי שטעה בשבטו". מדובר במפורש באנשים רבים השותפים לקרבן, לפיכך דחה הרמב"ם את דברי הספרא מפני משנה שאין עליה חולק, וקרבן זה בא בשותפות.

---

[1] ע"ע קרבנות יחיד וקרבנות ציבור.

[2] מנחות קד, ב.

[3] במשנה מנחות קד, ב; וספרא ויקרא פרק ח, ב; נאמר: "כל הקדשים באים בשותפות", וצריך לומר שהכוונה לכל הקדשים מלבד אותם האמורים להלן, שאינם באים בשותפות; ספרא שם פרק י, מנחות שם; רמב"ם שם יד, ב, ג - ו. רמב"ם מעשה הקרבנות ג, א; שם יד, ב.

[4] ויקרא כב, יח .

[5] תוספתא חגיגה א, ו. ועיין טורי אבן חגיגה ו, א וערוך השולחן קדשים קצט, טז.

[6] מנחות שם; ספרא שם ח, ב; שם י, ה. רמב"ם שם יד, ב.

[7] ראה מלבי"ם פרשת ויקרא בתחילה, אות צז.

[8] ספרא שם י, ו.

[9] ראה מחלוקת ר"ש ור"י במשנה בכריתות כב, ב - כג, א אם שנים מביאים חטאת או אשם בשותפות, והלכה כרבי יוסי שאין שניהם מביאים אשם אחד או חטאת אחת (רמב"ם שגגות ח, ט - י, ושם ט, יב - יג). שם מדובר בשנים שאחד מהם חייב חטאת או אשם אלא שאין אנו יודעים מיהו, ונחלקו אם אפשר שיביאו חטאת אחת או אשם אחד ויתנו בתנאי, שיהיה עבור החייב בו. אבל בשניים שחייבים חטאת או אשם, לכולי עלמא אין שניהם מביאים חטאת אחת או אשם אחד, וכל אחד חייב להביא בפני עצמו.

[10] ע"ע קרבן פסח וערך חבורה.

[11] משנה פסחים צא, א, וכרבי יוסי. רמב"ם קרבן פסח ב, ב.

[12] שמות יב, ו.

[13] קידושין מא, ב.

[14] רש"י שם.

[15] יומא נא, ב. רמב"ם עבודת יום הכיפורים ה, יג.

[16] רמב"ם שם.

[17] משנה במנחות צג, ב. רמב"ם מעשה הקרבנות ט, טו.

[18] משנה בתמורה יג, א. רמב"ם תמורה א, א; שם א, יב.

[19] רמב"ם שם א, א.

[20] חולין קלה, ב. רמב"ם בכורות ד, א.

[21] רמב"ם בכורות ו, י, על פי בכורות נה, ב; נו, ב.

[22] משנה תרומות ג, ג. חולין קלה, ב. רמב"ם תרומות ד, ח.

[23] חולין קלה, ב. רמב"ם ביכורים ו, ו.

[24] חולין קלו, א. רמב"ם ביכורים ב, ח. וכן שלמי ביכורים באים בשותפות (שו"ת הרשב"א ח"א סי' רצא).

[25] חולין קלה, א, וכחכמים. רמב"ם ביכורים י, יד.

[26] חולין קלו, א. רמב"ם ביכורים ט, ז.