שופר

שופר: השופר שתוקעים בו במקדש ובשאר מקומות.

נאמר בתהילים: "בחצוצרות* וקול שופר הריעו לפני המלך ה'"[1]. מכאן למדו חז"ל, שכאשר תוקעים במקדש, הרי זו תקיעה מיוחדת - "לפני המלך ה'". תקיעה זו שונה מתקיעת שופר של ראש השנה בכל מקום מחוץ למקדש, שכן, במקדש תוקעים בחצוצרות ובשופר יחדיו. תקיעות אלו במקדש נהגו בראש השנה*, ביובל*, כמו כן, בתעניות* - בתפילות שהיו מתקיימות בהר הבית בשער המזרח*[2]. לא כן בשאר מקומות בישראל, שאין תוקעים בהם אלא בשופר בלבד[3].

בראש השנה: בראש השנה עומדים שלושה תוקעים במקדש. התוקע בשופר עומד באמצע, והתוקעים בשתי החצוצרות עומדים משני צידיו. השופר מאריך והחצוצרות מקצרות, משום שמצות היום בשופר[4]. במשנה נאמר, שהשופר של ראש השנה הוא של 'יעל פשוט'[5], כלומר שופר ישר ללא פיתולים, ופיו מצופה זהב[6]. ויש סוברים, כי השופר צריך להיות דווקא כפוף, ולקוח מן הכבשים בדומה לשופר של איל[7]. וכתבו הראשונים, שהתקיעה בשופר של איל היא מצוה לכתחילה אך בדיעבד יוצאים ידי חובה "בין בשל איל בין בשל יעל". עוד כתבו: "שאר השופרות כשרין, בין של עז, ובין של יעל, בין של איל. אבל של איל מן המובחר. כמובא בגמרא: 'למה תוקעין בשופר של איל? - כדי שאזכור לכם עקידתו של יצחק, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני'. וצריך שיהא כפוף, כדעת רבי לוי: 'מצות שופר של ראש השנה ויום הכפורים בכפוף, כדי שיכפפו לכם בתפלה'"[8].

תקיעה במקדש בתענית - בחצוצרות ושופרות

בציור נראים כהנים התוקעים בחצוצרות ושופרות במקדש בתענית. התקיעה מתקיימת כשהחצוצרות באמצע והשופרות מן הצדדים. השופרות מצופים כסף. תקיעה זו מתקיימת ב'שערי מזרח', כלומר, בשער המזרחי של עזרת נשים על מדרגות ה'חיל'.

בתעניות: בתעניות תוקעים במקדש בשתי חצוצרות, כשהתוקעים עומדים באמצע ושני התוקעים בשופרות עומדים מן הצדדים. השופר מקצר והחצוצרות מאריכות, משום שמצות היום בתענית עיקרה בחצוצרות[9]. השופר של התעניות הוא של זכרים – אילים - כפופים, ופיהם מצופה כסף[10].

ביובל: התקיעות ביום הכיפורים של היובל, כשהסנהדרין מכריזים על החזרת הקרקעות לבעליהם ועל שחרור העבדים לביתם, יש מי שסובר, כי בראש השנה תוקעים בשל זכרים, וביובל תוקעים בשל יעלים[11]. להלכה כתבו הראשונים שתקיעה זו דומה לתקיעות השופר של ראש השנה לכל דבר ועניין[12].

תקיעה בשופר ביובל – לשחרור הקרקעות והעבדים

בציור נראים ישראלים התוקעים בשופר ביום הכיפורים, לאחר שנשמעה תקיעת השופר בסנהדרין שבמקדש. התוקעים מעבירים את קול השופר לרחבי הארץ, ככתוב (ויקרא כה, ט): "והעברת שופר תרועה בחודש השביעי, בעשור לחדש, ביום הכיפורים תעבירו שופר בכל ארצכם".

---

[1] תהילים צח, ו.

[2] ראש השנה כז, א; רמב"ם תעניות א, ד.

[3] ראש השנה שם; רמב"ם שופר א, ב.

[4] משנה שם כו, ב; רמב"ם תעניות ושופר שם.

[5] בתוספות ראש השנה כו, ב; כתבו, שב'ערוך' פירש, שיעל היא כשבה נקבה, וקרן הכשבה רגיל להיות פשוט. אך צידדו כפירוש רש"י, ש'יעל' היא חיה, ככתוב (תהלים קד): 'הרים הגבוהים ליעלים'.

[6] משנה שם.

[7] דעת לוי בגמרא שם, וכן הוא בתוספות שם ד"ה של יעל – על כל פנים לכתחילה, וברמב"ם שופר א, א – אף בדיעבד.

[8] תוספות ראש השנה כו, ב; וכן המאירי שם; מנורת המאור פרק ב - תפילה הלכות ראש השנה.

[9] משנה שם; רמב"ם תעניות שם.

[10] משנה שם; רמב"ם שם.

[11] דעת ר' יהודה במשנה שם.

[12] דעת ת"ק במשנה שם; רמב"ם שופר א, א, שמיטה ויובל י, יא.