שירת הלווים

שירת הלויים: מצות השירה של הלויים על הדוכן*.

אחד התפקידים המרכזיים של הלויים, הוא לשורר על קרבנות הציבור, שנאמר: "ושרת בשם ה' אלהיו ככל אחיו הלויים"[1]. מפסוק זה למדו חז"ל: "איזהו שרות שהוא בשם ה'? הווה אומר - זו השירה"[2]. שירת הלויים[3] מתקיימת בעת ניסוך היין – בעת הבאת קרבנות ציבור[4].

מספר הלויים המשתתפים בשירה: שנים עשר לויים לפחות היו צריכים לעמוד על הדוכן בעת השירה, עם זאת, ראוי להוסיף לויים משוררים ומנגנים לכבוד עבודת התמיד והמוספים[5].

עיקר שירה – בפה: עיקר מצות השירה היא דווקא בשירת הלויים בפיהם, לעומת זאת, הניגון בכלי הנגינה אינו מעיקר המצוה, ועל כן הניגון יכול להתקיים גם על ידי אחרים – אפילו ישראלים[6]. הסיבה שהיו מנגנים גם בכלי שיר, היא כדי להנעים ולבסם את השירה[7].

כלי השיר: בחמישה כלים היו משתמשים כדי ללוות את השירה[8]: כינור*, נבל*, חליל*, צלצל*, חצוצרה*. חמישה כלים אלו אינם דבר מחייב, וניתן להוסיף עליהם כלים נוספים[9].

השירה בשבת: השירה על הקרבן נחשבת לעבודה והיא דוחה את השבת, ובכלל זה השימוש בכלי נגינה. לא כן באשר לשירה בשמחת בית השואבה, זו אינה נחשבת לעבודה, ואינה דוחה את השבת[10].

המשוררים על הדוכן – אבות ובנים

בציור נראים הלויים על הדוכן בעת הקרבת קרבן פסח. משמאל נראים המשוררים בפה, ומימין נראים המנגנים בכלים. כן נראים בשורה הקדמית למטה 'צוערי הלויים' (ערכין יג, ב) אלה הם משוררים צעירים, שהיו משוררים בנעימת קול יחד עם אבותיהם המשוררים על הדוכן.

השתלבות השירה בעבודת התמיד: בסיום עבודת התמיד, משהגיע הזמן לניסוך היין*, הניף הסגן* בסודרים לאות ולסימן לממונה על הצלצל* להקיש ולנגן בו, ולפי האות שניתן תקעו הכהנים שעמדו על שולחן החלבים בחצוצרות, אזי החלו הלויים בשירתם. לכל יום נקבע הפרק המיוחד לו משירת דוד נעים זמירות ישראל. הפרק חולק לשלשה חלקים, בתחילת כל פרק מן השלשה תקעו בחצוצרות, והשתחוה כל העם אשר בעזרה[11]. כסדר הזה אשר היו עושים בתמיד של שחר היו עושים גם בתמיד של בין הערבים[12].

השירה והנסכים: אין אומרים שירה אלא בשעת ניסוך היין, משום שעל היין נאמר שהוא "משמח אלהים ואנשים"[13], מכאן שהשירה ל'אלהים' נאמרת דווקא בעת ניסוך היין[14]. כאמור, השירה נאמרת בשעת הבאת נסכים של קרבנות חובה של ציבור, לא כן בהבאת נסכים של עולת נדבה של ציבור, גם לא בעת הבאת קרבן יחיד או בנסכים הבאים בפני עצמם[15].

האם השירה מעכבת את הקרבן? נחלקו תנאים בשאלה; האם השיר מעכב את הקרבן או לא[16]. מפשט הגמרא נראה, כי השיר מעכב את הקרבן[17]. עם זאת, פירשו הראשונים את דברי הגמרא, שאין כוונתה לומר, שהשיר מעכב את הקרבן, שהרי אפילו ניסוך היין עצמו אינו מעכב את הקרבן, על אחת כמה וכמה שהשיר הבא כדבר נלווה לניסוך, בוודאי שאינו מעכב את הקרבן. ופירשו, שהדיון בגמרא נסוב אודות ניסוך היין, האם העדר שירה מעכב את ניסוך היין[18]. ויש המבארים, כי הקרבן כשר גם בלא שירה, וה'עיכוב' שהגמרא דנה בו, היינו, האם ראוי לעכב את הקרבן עד שיבואו הלויים וכלי השיר בידם. לשיטה זו אין לעכב את הבאת הקרבן בגלל איחור של הלויים וכלי השיר, אלא יש להקריב את הקרבן בזמנו[19].

מעולם המחשבה

אין מלאכי השרת משוררים למעלה - עד שלא ישירו הלויים במקדש למטה

"חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה - בכל שעה, ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא - פעם אחת ביום. ויש אומרים - פעם אחת בשבת... ויש אומרים פעם אחת ביובל. ויש אומרים - פעם אחת בעולם... ואין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה, עד שיאמרו ישראל למטה, שנאמר: 'ברון יחד כוכבי בקר' ואחר כך: 'ויריעו כל בני אלהים!'" (חולין צא, ב). שירתם של ישראל נקראת - 'ברון יחד כוכבי בוקר', כי ישראל ממתינים במקדש להופעת כוכב הבוקר - כוכב השחר, כדי להקריב את תמיד של שחר. כך היא לשון המשנה (יומא ג, א; תמיד ג, ב): "אמר להם הממונה: צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה; אם הגיע - הרואה אומר: ברקאי!" וכתבו הפרשנים, ש'ברקאי' עניינו: "האיר והבריק השחר". מעתה, שהקריבו ישראל את תמיד של שחר למטה, ושוררו לפני ה' שיר של יום בבית מקדש של מטה, עתה רשאים המלאכים לשיר את שירתם בבית המקדש של מעלה.

המשוררים והמנגנים על הדוכן בעזרה

בציור נראים הלויים בעת השירה על הדוכן. חלקם שרים בפה, שכן, 'עיקר שירה בפה', וחלקם מנגנים בכלי נגינה.

---

[1] דברים יח, ז.

[2] ערכין יא, א; רמב"ם כלי מקדש ג, ב. וראה בגמרא שם דרשות נוספות ללימוד מצות השירה.

[3] בנוגע לכשרותו של הלוי לומר שירה, והמשפחות המיוחדות ובתי אב המיוחדים לכך, ראה בערך משורר, ובערך ראש בית אב. באשר לשירים שהיו אומרים בכל אחד מהימים - ראה בערך שיר של יום.

[4] גמרא ורמב"ם שם.

[5] משנה בערכין יג, ב; רמב"ם שם ג, ג.

[6] מסקנת הגמרא בסוכה נא, א; רמב"ם שם – אלא שלהלכה נפסק כדעה בגמרא, שהאחרים צריכים להיות מיוחסים המשיאים לכהונה, משום שמעלים מן הדוכן ליוחסין.

[7] גמרא שם.

[8] משניות בערכין י, א ויג, א; רמב"ם שם ג, ד. וראה בהרחבה בערכים העוסקים בהם: כינור, נבל, חליל, צלצל, חצוצרה.

[9] עיין ערך נגינה.

[10] מסקנת הגמרא בסוכה שם וכדעת חכמים; רמב"ם שם ג, ו ולולב ח, יג.

[11] משנה תמיד ז, ג; רמב"ם תמידין ומוספין ו, ו - ז.

[12] רמב"ם שם ו, יא; וראה באר שבע תמיד לג, ב.

[13] שופטים ט,יג.

[14] ברכות לה, א וערכין יא, א.

[15] ערכין יא, ב - יב, א; רמב"ם כלי המקדש ג, ב ותמידין ומוספין ו, ח.

[16] ערכין יא, א - לדעת רבי מאיר מעכב ולדעת חכמים לא.

[17] תענית כז, א כפי שמבאר הרש"ש שם.

[18] תוספות שם ד"ה השיר.

[19] מאירי תענית כז, א, וכן מבאר השפת אמת שם בדעת הרמב"ם.