שמואל הנביא

שמואל הנביא: מנהיג ונביא בתקופת משכן שילה.

שמואל הנביא, בנם של אלקנה וחנה משבט לוי, הנהיג את ישראל אחרי מות עלי הכהן וחורבן משכן שילה. עוד בטרם נולד שמואל, נדרה אמו להקדישו לעבודה בבית ה' שבשילה. ואכן כשנגמל שמואל, העלוהו הוריו למשכן[1], שם גידלו עלי הכהן ולימדו את עבודת ה' אשר בה עסק כל ימי חייו[2]. שמואל הקים את המשכן בנוב לאחר חורבן שילה בידי הפלשתים. כמו כן, זכה שמואל להקים את המלוכה בישראל, בראשונה משח את שאול למלך, ומשנצטווה להמליך מלך במקום שאול הקים את דוד למלך בישראל ובכך ייסד את מלכות בית דוד.

שמואל מחדש הלכה בהלכות שחיטה: בגמרא מבואר[3], ששמואל הוכיח את ידיעותיו עוד בהיותו נער, ובעת שירותו כלוי במשכן שילה, נוכח, שמחפשים כהן כדי לשחוט פר. שמואל דורש בפני הנאספים את הפסוקים מהם מוכח, שניתן לשחוט קרבן גם על ידי אדם מישראל, וכך ההלכה, ש'שחיטה בזר כשרה'. כך עלתה קרנו בעיני עלי ובאי המשכן.

שמואל זוכה לקבל נבואה בנערותו במשכן שילה: בתקופת השופטים, עד זמנו של שמואל, לא היתה הנבואה נפוצה בישראל, ושרתה על בודדים בלבד. שמואל נמנה על 'בני הנביאים', המכשירים את עצמם לשמוע את דבר ה'. חנה מביאה לשמואל מעיל מיוחד שהכינה לו, כדרך העולים במעלות הקדושה ומכשירים עצמם לנבואה שהיו לובשים בגד מיוחד[4]. ואכן, זוכה שמואל ומגיע לנבואה, אולם הנבואה הראשונה שזכה לשמוע היתה נבואה קשה כמתואר בפסוקים: "ונר אלהים טרם יכבה... ויקרא ה' אל שמואל ויאמר הנני. ויאמר ה' אל שמואל: הנה אנכי עושה דבר בישראל אשר כל שומעו תצלינה שתי אזניו... ולכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עוון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם"[5].

בגדי הלויים בימי שמואל בשילה: כאמור, הכינה חנה לשמואל מעיל מיוחד לצרכי היום יום. מצינו עם זאת בדברי הראשונים, שהיה ללויים בתקופת המשכן בגד מיוחד בעת השירות במשכן, וכתבו בעניין זה: "הלויים היו חוגרין אפוד בד [מפשתן][6] שהרי שמואל הנביא לוי היה, ונאמר בו: 'נער חגור אפוד בד'. אפוד זה היו חוגרים אותו 'בני הנביאים', וכן מי שהוא ראוי שתשרה עליו רוח הקודש. להודיע, כי הגיע [איש] זה למעלת כהן גדול, שמדבר על פי האפוד והחושן ברוח הקודש"[7].

הכינור – אחד מכלי הנגינה שהתקינו שמואל ודוד לנגן במקדש

שמואל ודוד חידשו במקדש את הנגינה בכלים, דבר שלא היה נהוג בזמן משה רבינו, שבתקופתו היו הלויים עומדים על הדוכן לשירה בפה בלבד. כך מצינו במדרש: "שבעה נימין היו בכנור... ולימות המשיח נעשית שמונה... ולעתיד לבוא נעשית עשר... ומי התקין להם [ללויים את הנגינה והכלים]? - שמואל ודוד! הם העמידו חילוקי השיר". בתמונה נראית פינת כלי השיר בתערוכת 'מכון המקדש', במרכז נראה כינור גדול ובו שבעה נימים - כבתקופת שמואל ודוד. מימין נראה כינור קטן ובו עשרה נימין כפי שיהיה לעתיד.

שמואל - בונה המשכן בנוב: מיום הגיעו למשכן, שירת שמואל את עלי הכהן הגדול ועד יום מותו של עלי[8]. לאחר מות עלי וחורבן משכן שילה, הועבר המשכן ונבנה מחדש על ידי שמואל בנוב, שם עמד המשכן שלוש עשרה שנה עד חורבן נוב על ידי שאול המלך[9]. למעשה, המשכן שנבנה בנוב הינו אהל מועד, כלומר משכן העשוי מיריעות[10]. בכך שונה משכן זה ממשכן שילה שקירותיו היו עשויות מאבנים ורק גגו היה עשוי מיריעות. לאחר מות שמואל, נבנה המשכן מחדש בגבעון[11], ויש אומרים ששמואל הוא זה שהעביר את המשכן מנוב לגבעון[12].

שמואל ודוד קובעים את מקום המקדש מן התורה: בעת בריחתו משאול, מגיע דוד אל ביתו של שמואל הנביא ברמה, ככתוב: 'וילך הוא [דוד] ושמואל וישבו בניות ברמה'[13]. ואמרו חז"ל, שבאותו לילה שהיה דוד אצל שמואל, ישבו ועסקו ב'נויו של עולם', כלומר, במקדש. הנושא בו עסקו היה מקומו של המקדש בהר המוריה, האם לקבוע אותו בראש ההר, או על כתף ההר, ככתוב "ובין כתפיו שכן"[14], ומסקנת הבירור ההלכתי היתה לקבוע את המקדש על "כתף היבוסי".

שמואל הנביא מוסר לדוד המלך את תכנית בניין המקדש בירושלים: מובא במדרש, ששמואל הנביא קיבל מן הנביאים שקדמו לו את 'מגילת בית המקדש'*. מגילה זו הכילה את תכנית בית המקדש העתיד לקום בירושלים. את המגילה קיבל משה מאת הקב"ה בהר סיני ובה תכנית מסודרת בליווי הסבר מפורט[15]. שמואל, קיבל מגילה זו מהנביאים שקדמו לו, והעביר אותה לדוד המלך, לאחר מכן העביר דוד מגילה זו לשלמה בנו, כשהוא מסביר לו את התוכנית לפרטיה, וכדברי דוד: 'הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל'[16].

שמואל ודוד עוסקים בבירור מקום המקדש

בציור נראים שמואל ודוד בעת שביררו יחד את מקום המקדש בהר המוריה על פי דרשת הפסוקים. באותו מעמד מסר שמואל (בציור מימין) לדוד את 'מגילת בית המקדש', והעביר לו את הידיעות אודות תוכנית הבניין (על פי דגם המקדש שניצב על השולחן). המגילה והתוכנית נמסרו לו מן הנביאים שקיבלו את הפרטים במסורת ממשה רבינו.

שמואל ודוד – ממייסדי משמרות הכהונה, הלוויה, והמעמדות: עם הקמת המשכן במדבר, חילק משה רבינו את הכהנים לשמונה משמרות כהונה: ארבעה מאלעזר וארבעה מאיתמר. כאשר גדל מספר הכהנים בעם, חילק שמואל הנביא את המשמרות לשש עשרה משמרות. לאחר מכן, חילק יחד עם דוד המלך את הכהנים לעשרים וארבע משמרות כהונה. כמו כן חילק את הלויים לעשרים וארבע משמרות לוייה. כך גם חילק את ישראל לעשרים וארבע מעמדות, ככתוב: "המה יסד דויד ושמואל הרואה באמונתם"[17].

'אומנות' בחלוקת המשמרות: חכמינו ז"ל מגדירים את חלוקת המשמרות בידי שמואל ודוד כ'אומנות' מיוחדת. בירושלמי מבואר, מדוע שמואל ודוד חילקו את המשמרות דווקא לעשרים וארבע. ומבואר בגמרא שהמילה 'באמונתם' רומזת שהחלוקה היתה 'באומנותם', כלומר, היה זה מעשה אומנות. ופירוש הדברים, שעשו חישוב מדוקדק, אשר יאפשר לכל אחת ממשמרות הכהונה לזכות בבוא היובל בשדות, שהוקדשו למקדש על ידי ישראל ולא נגאלו בידי הבעלים. שכן, הלכה היא, שהכהנים המשרתים בראשית השנה במקדש, הם שזוכים בקרקעות אלו. לפיכך, חילקו את המשמרות באופן, שלא תקופח אחת ממשמרות הכהונה, וכל הכהנים יזכו בבוא העת בקרקע - כל משמרת בזמנה[18].

'אומנותם' של שמואל ודוד בתחום השירה והנגינה: 'אומנות' אחרת מיוחסת לשמואל ודוד, והיא - בייסוד השירה והנגינה במקדש. כך מצינו במדרש: "שבעה נימין היו בכנור... ולימות המשיח נעשית שמונה... ולעתיד לבוא נעשית עשר... ומי התקין להם [ללויים את השירה והכלים]? - שמואל ודוד! שנאמר: 'המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם'[19]. הם העמידו חילוקי השיר, והיו הלויים עומדים על הדוכן ומזמרים לפני מי שאמר והיה העולם"[20].

מעולם המדרש

'מה בין משה לשמואל'?

"בוא וראה מה בין משה לשמואל: משה היה נכנס ובא אצל הקדוש ברוך הוא לשמוע הדבור, ואצל שמואל היה הקדוש ברוך הוא בא [אליו לדבר עמו] שנאמר: 'ויבא ה' ויתיצב'; למה כך? אמר הקדוש ברוך הוא: בדין ובצדקה אני בא עם האדם. משה היה יושב, ומי שהיה לו דין בא אצלו ונידון, שנאמר: 'וישב משה לשפוט את העם'. אבל שמואל היה טורח בכל מדינה ומדינה ושופט, כדי שלא יצטערו לבוא אצלו, שנאמר: 'והלך מדי שנה בשנה'. אמר הקדוש ברוך הוא: משה שהיה יושב במקום אחד לדון את ישראל - יבוא אצלי לאוהל מועד לשמוע הדיבור, אבל שמואל, שהלך אצל ישראל בעיירות ודן אותם - אני הולך ומדבר עמו, לקיים מה שנאמר: 'פלס ומאזני משפט לה''"[21].

---

[1] שמואל א' פרקים א- ב.

[2] שמואל א' ב, יא. ורד"ק שם.

[3] ברכות לא, ב.

[4] שמואל א' ב, יח - יט.

[5] שמואל א' ג, ג.

[6] ראה ערך 'שש'.

[7] רמב"ם כלי המקדש י, יג.

[8] שמואל א' ב, יא.

[9] כך מפורש בירושלמי מגילה פרק א הלכה יב; הרדב"ז לעומת זאת אומר מסברא, על פי חישוב שעשה שמשכן נוב עמד ל"ב שנה, ודבריו סותרים את הירושלמי והבבלי כדלעיל.

[10] כך משמע מהגמרא בזבחים קיח, ב, כך כתב הרמב"ם בפירוש המשנה לזבחים (יד, ז) וכן כתבו רבים מן האחרונים.

[11] זבחים קיח, ב. רמב"ם בית הבחירה א, ב.

[12] סדר עולם רבה.

[13] שמואל א' יט, יח.

[14] זבחים נד, ב. ועיין ערך - מקום המזבח, נביא ומקדש, קדושה ראשונה, ועוד.

[15] ירושלמי מגילה א, א; מדרש שמואל פרק טו.

[16] שם.

[17] תענית כז, א.

[18] ירושלמי שם ומפרשים.

[19] דברי הימים א' ט.

[20] במדבר רבה בהעלותך פרשה טו. דברי הימים א', ט).

[21] שמות רבה פרשת בא פרשה טז.