שלחנות

שלחנות: שלחנות רבים היו במקדש במקומות שונים, ושימשו לתפקידם המיוחד.

חכמינו ז"ל מנו שלושה עשר שלחנות שהיו במקדש: שלחן לחם הפנים* - בהיכל*, שמונה שלחנות - בבית המטבחיים*, שני שלחנות - במערב הכבש*, ושני שלחנות - באולם*[1].

השלחנות בבית המטבחים: השלחנות בבית המטבחיים עמדו מצפון למזבח, בין הטבעות* לננסים*[2]. המשנה מבארת שהיו אלו שמונה שלחנות עשויים שיש "שעליהם מדיחים את הקרביים"[3], כלומר, על השלחנות היו מניחים את קרבי קרבנות העולה כדי לשטוף ולנקות אותם היטב במים בטרם יעלו על המזבח להקרבה[4]. על שלחנות אלה שטפו גם את הבשר המיועד לאכילת הכהנים לפני בישולו[5]. שלחנו אלה נעשו משיש, שכן, הוא מקרר ומצנן את הבשר לבל יתקלקל[6]. במקום אחר במשנה מבואר שהיו שלחנות בהם נעזרו להפשטת עור הקדשים[7]. יש מן הראשונים שכתב, שמשנה זו, אף היא עוסקת באותם שמונה שלחנות הנזכרים, וכאשר היתה בהמה גדולה, כגון שור, היו תולים אותה בננסים, ואת ראשה וצוארה היו מניחים על השלחן לצורך ההפשט והניתוח[8]. אחרים כתבו, שהשלחנות להפשטה לא היו השלחנות הנזכרים, אלא שלחנות מיוחדים לניתוח שהיו נמצאים בין העמודים[9]. דעה שלישית סוברת, שהשלחנות לא היו קבועים במקום אחד, אלא היו מטלטלים אותם אל בין הננסים לפי הצורך, להפשט וניתוח[10].

מידות השלחנות שבבית המטבחיים: במשנה לא מצינו פירוט אורכם ורוחבם של השלחנות, אולם בספר יחזקאל נתפרשו המידות, והדברים אמורים הן באשר למקדש העתידי, והן באשר לימי בית שני[11]. כך נזכרים שם ה"שלחנות לעולה": "אורך אמה אחת וחצי, ורוחב אמה אחת וחצי, וגובה אמה אחת אליהם, ויניחו את הכלים אשר ישחטו את העולה בם והזבח"[12], וכתבו הפרשנים שעל שלחנות אלה מניחים את הכלים לשחיטה ולזריקת הדם. נמצא, שאורכם ורוחבם של השלחנות הוא אמה וחצי על אמה וחצי, וכדעה זו נקטו ראשונים[13]. מצינו עם זאת, דעה האומרת, שהשלחנות לא היו אלא אמה על אמה[14], ויש מקום לומר, שמידת השלחנות בבית המטבחיים נקבעת לפי הצורך ובהתאם למידות העזרה.

עשרה שלחנות שהוסיף שלמה בהיכל

בציור נראים עשרת השלחנות שהוסיף שלמה בהיכל על פי הוראת דוד המלך. בראש הטור ניצב השלחן שנעשה בימי משה במדבר.

מיקום השלחנות: מיקום השלחנות בבית המטבחיים אינו מפורש במשנה, ולא ברור האם השלחנות היו מסודרים בשורה אחת או בשתי שורות. כמו כן לא ברור, האם השורות היו בין המזרח למערב או בין הצפון לדרום. הדבר היחיד המפורט בדברי חז"ל הוא שהשלחנות היו בין העמודים הננסים, וכלשון המשנה: "בית המטבחיים היה לצפונו של מזבח, ועליו שמונה עמודים ננסין... ומפשיטין [את הקרבן] על שלחנות של שיש שבין העמודים"[15]. כמה פירושים מצינו למשנה זו: א. יש מן הראשונים שפירש, שהשלחנות תפסו מקום ארבע אמות, והיו מסודרים בשתי שורות ובכל שורה ארבעה שלחנות[16]. ב. לעומתו יש מי שכתב, שהשלחנות כולם היו מסודרים בשורה אחת[17]. ג. להלכה כתבו הראשונים: "מקום השלחנות שמונה אמות [בתוך בית המטבחיים מצפון למזבח] ובו שלחנות של שיש, שמניחין עליהן הנתחים ומדיחין את הבשר לבשלו. ושמונה שלחנות היו". כאמור, השלחנות נועדו, להפשט, לניתוח, ולשטיפת בשר הקרבן, ויש מקום לומר שבאופן מכוון לא פירשה המשנה את מקומם, שכן, מקום השלחן מותאם בבית המטבחים לפי הצורך ולפי ריבוי הקרבנות.

שמונה שלחנות בבית המטבחיים

בציור נראים שלחנות של שיש הניצבים בין העמודים הננסים בבית המטבחיים. השלחנות נועדו לצורך הפשט עור הקרבן, ניתוח אבריו ושטיפת בשר הקרבן.

השלחנות במערב הכבש: שני שלחנות היו בעזרה ממערב לכבש, אחד של שיש ואחד של כסף, על של שיש היו נותנים את האיברים ואת האימורים קודם הקרבתם על המזבח, ועל שלחן הכסף היו מסדרים את כלי השרת שהוציאו בבוקר לצורך עבודת היום[18]. הטעם שסידרו את האיברים על שלחן של שיש, ולא עשו שלחן מכסף או זהב, הוא מפני שהשיש מצנן את בשר הקרבן לבל יתקלקל[19]. יש אומרים, שהאיברים שהניחו על שלחן של שיש היו של קרבנות יחיד בלבד, שכן, ברוב המקרים כהן אחד מקריב את קרבן היחיד. לפיכך, מניח את האיברים על שלחן השיש, ומעלה אותם למזבח זה אחר זה, כשהוא עולה ויורד לקחתם מן השלחן. לא כן קרבנות הציבור, שהיו נעשים על ידי כהנים רבים, לפיכך היו מעלים את האברים מבית המטבחיים ישירות לכבש, ולאחר מכן מן הכבש לאש המערכה[20]. לפי המבואר במשנה שימש שלחן השיש כמין דוכן, עליו עמדו הכהנים התוקעים בחצוצרות יום יום בעת ניסוך היין ואמירת שיר של יום[21].

השלחנות ממערב לכבש

בציור נראים שני שלחנות שנקבעו בין האולם ולמזבח ממערב לכבש. השלחן מימין - מצופה כסף ומיועד להנחת הכלים להקרבת התמיד. השני משמאל - שלחן של שיש המיועד להנחת אברי הקרבן לקראת העלאתם אל אש המערכה.

השלחנות שבאולם: שני שלחנות היו באולם סמוך לפתח ההיכל, אחד של שיש ואחד של זהב[22]. על של שיש הניחו את לחם הפנים בעת שהכניסו אותו להיכל. שכן, אפייתו של הלחם היתה בערב שבת, לפיכך הניחו אותו על שלחן השיש שבאולם, עד לסידורו ביום השבת על שלחן הזהב שבהיכל[23]. מסיבה זו נעשה השלחן מאבן שיש כדי לצנן את הלחם לבל יתעפש[24]. ביום שבת, לאחר שמסירים את ככרות הלחם משלחן לחם הפנים שבהיכל, מניחים את הלחם באולם על שלחן הזהב, שם המתין הלחם עד לאחר הקטרת הלבונה שבבזיכין על אש המזבח. אזי נוטלים הכהנים את הלחם מן השלחן שבאולם ומחלקים אותו לכהני המשמרות[25].

מעולם ההלכה

עשרה שלחנות לחם הפנים במקדש שלמה – מניין?

בדברי הימים ב' ד, ח; נאמר, ששלמה המלך עשה עשרה שלחנות, ככתוב: "ויעש שלחנות עשרה, וינח בהיכל - חמשה מימין וחמשה משמאל". וכבר שאלו רבים מה המקור לשלחנות אלה? אמנם יש הגיון בעשיית שלחנות נוספים, כיון שבימי משה חולק לחם הפנים לאהרן ובניו בלבד, ואילו בימי שלמה כבר היו כהנים לאלפים, ואלה חולקו לעשרים וארבע משמרות. מעתה כשבאים לחלק לחם לכהני המשמרת, צריך כמות רבה יותר של חלות לחם לחלוקה לכולם. אכן, דייקו חכמים במנחות צט, א; ואמרו: "עשרה שלחנות עשה שלמה... ועל כולם היו מסדרין [חלות לחלוקה] שנאמר: 'את השלחנות ועליהם לחם הפנים'" (עיין שם במחלוקת). באשר למקור בפסוק כתב בעל 'אור החיים' שמות כה, ט: "יש לדעת, כי כל בנין הבית והכלים לא עשאם שלמה כפי אשר נראה בעין שכלו לפאר, אלא על פי... דברי קבלתו [מדוד] ככתוב בדברי הימים (א' כח): 'ויתן דוד לשלמה בנו תבנית האולם... ותבנית כל אשר היה ברוח עמו... הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל'... ואמרו ז"ל באגדת שמואל (טו): 'מגילת בית המקדש מסרה הקדוש ברוך הוא בעמידה למשה. ומשה מסרה ליהושע בעמידה... יהושע מסרה לזקנים... דוד מסרה לשלמה... ואומר: 'הכל בכתב - מלמד שניתנה לידרש'... 'עלי השכיל - מלמד שנתנה ברוח הקודש'. הראית לדעת, כי כל מה שעשה שלמה בבית היה הלכה למשה מסיני... וברוח הקודש... לפי זה מה שאמר הכתוב: 'וכן תעשו לדורות'... מושכל למביני מדע ברוח הקודש... ולהיות שאמרו רבותינו ז"ל שנתנה לידרש מן תורה, אמרתי ליטול חלק בדרשה זו בשנים ושלשה פרטים... שכן מצינו שעשה שלמה שני כרובים, שניים נוספים על מה שעשה משה..." עיין שם שדרש את הפסוקים כדרך חז"ל. אכן נאמר בדברי הימים א' כח טז; שדוד הכין זהב עבור שלמה לשלחנות רבים, ככתוב: "ואת הזהב - משקל לשלחנות המערכת- לשלחן ושלחן". כך ידע שלמה להכין עשרה שלחנות לפי מה שנמסר לו מפי דוד. כך גם עולה מדברי רש"י על הפסוק (שמות כה, ט): "ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו". מפרש רש"י: "לדורות!... כשתעשו לי כלי בית עולמים, כגון, שלחנות [עשרה] ומנורות [עשר] וכיורות [עשרה] ומכונות שעשה שלמה - כתבנית אלו תעשו אותם". נראה מדבריו, שדוד קיבל את מספר השלחנות במקדש שלמה במסורת הדורות, ממשה בהיותו בהר סיני.

השלחנות באולם

בציור נראים שני שלחנות באולם סמוך לפתח ההיכל. משמאל נראה שלחן של שיש, עליו מניחים את חלות לחם הפנים ביום ששי, לקראת הכנסתן להיכל למחרת ביום השבת. השלחן מימין - מצופה זהב, ומיועד להנחת לחם הפנים ביום השבת, לאחר שהורידו אותו מן השלחן לקראת חלוקתו לכהני המשמרות.

---

[1] שקלים ו, ד.

[2] משנה מידות ה, ב.

[3] משנה שקלים ו, ד; משנה תמיד ד, ב.

[4] רמב"ם מעשה הקרבנות ו, ו. וע"ע לשכת המדיחין אלו חלקים ניקו על השלחנות ואלו בלשכת המדיחין. המשנה בתמיד (ד, ב) מוסיפה ואומרת: "הקרבים מדיחין אותן שלשה פעמים במיעוטה על שלחנות של שיש שבין העמודים", יש מפרשים שהכוונה שאין מדיחים את הקרביים פחות משלוש פעמים (רמב"ם, פירוש המשנה תמיד שם ובהלכות מעשה הקרבנות ו, ו; רא"ש תמיד בפירוש ראשון), אך יש מפרשים שגרסו כאן: 'במיעוטה של שלחנות' כלומר בשלחן קטן שהיה בין העמודים, ולפי זה ההדחה לא הייתה על שמונת השלחנות שבבית המטבחיים (רא"ש שם בפירוש השלישי).

[5] רמב"ם בית הבחירה ה, יד.

[6] רע"ב מידות ג, ה.

[7] משנה תמיד ג, ה; משנה מידות ג, ה.

[8] תוספות יומא טז, ב; תוספות יום טוב תמיד ג, ה. וראה תפארת ישראל מידות ג, ה; רע"ב מידות ג, ה.

[9] תוספות יומא שם בתירוץ ראשון. מפני שכך משמע מלשון המשניות בתמיד ג, ה ובמידות ג, ה: "שבהם תולין ומפשיטין על שלחנות של שיש שבין העמודים". וכך כתב בספר שלטי הגיבורים פרק כה (עמוד קטז). אולם לדעה זו קשה מדוע המשנה בשקלים מונה רק שלושה עשר שלחנות שהיו במקדש, הרי לדעה זו היו יותר.

[10] תפארת ישראל מידות ה, ב.

[11] ראה רמב"ם בית הבחירה א, ד.

[12] יחזקאל מ, מב.

[13] רש"י יומא טז, ב ד"ה והמותר כותב: "ומקום השלחנות שלא הוצרך לפרש, שרחבו מפורש בספר יחזקאל". וכן נראית דעת בעל שלטי הגיבורים פרק יד (עמוד עד).

[14] תפארת ישראל מידות ה, ב; וראה כסף משנה על הלכות בית הבחירה ה, יג שנראה שמפרש בדברי הרמב"ם שהשלחנות היו מונחים זה לצד זה מן הצפון לדרום ללא רווח ביניהם, ולפי זה, שהיו שמונה שלחנות בשמונה אמות, נמצא שכל שלחן אורכו אמה אחת (כך גם פירש דבריו בתפארת ישראל שם, וראה בספר הבית השני בתפארתו עמוד שכד-שכה). וראה בספר שלטי הגיבורים (שם) שכתב שכן דעת רש"י הסמ"ג והרמב"ם שרוחבם של השלחנות היה אמה אחת בלבד, וכפי שיתבאר.

[15] מידות ג, ה.

[16] רש"י יומא שם ד"ה רובא דמזבח. אלא שבדבריו יש מפרשים שכוונתו שהשורות היו בין הצפון לדרום, כך משמע מדברי השלטי הגיבורים הנ"ל, וראה גם רש"ש על רש"י יומא שם. לפי זה מאחר שמקום השלחנות מצפון לדרום היה ארבע אמות, הרי היו מונחים בצמוד ללא רווח וכל שלחן היה אמה אחת. ויש מפרשים שהשורות היו בין המזרח למערב. כך כתב בספר הבית השני בתפארתו עמודים שכ - שכב. ולפי זה רוחב שני סדרים של השלחנות שלוש אמות - אמה וחצי רוחב כל שלחן, ואמה רווח בין הסדרים.

[17] תוספות יום טוב בשם מידות ג, ה בשם הראבי"ה, והיו מסודרים ממזרח למערב. וראה בספר הבית השני בתפארתו (עמוד שלא - שלה) שמצדד למעשה בדעה זו.

[18] שקלים ו, ד; תמיד לב, א; רמב"ם בית הבחירה ב, טו. וראה בפירוש הרא"ש בתמיד שעל השלחן הניחו את תשעים ושלושה הכלים שהוציאו כל בוקר מלשכת הכלים (תמיד ל, א; רמב"ם תמידין ומוספין ו, א).

[19] תמיד לב, א וכפירוש רבנו גרשום והרא"ש שם; רע"ב שקלים שם.

[20] רא"ש תמיד לב, ב; רש"ש שקלים שם. וראה מעשה הקרבנות ו, יט ותמידין ומוספין ד, ו - ח.

[21] ראה תמיד לג, ב; רמב"ם תמידין ומוספין ו, ו - ז.

[22] שקלים ו, ד; תמיד לא, ב; מנחות צט, א - ב.

[23] שקלים ותמיד שם; תוספתא מנחות יא, יא; פירוש הרא"ש תמיד שם; רע"ב ותפא"י שקלים שם. אך ראה רש"י מנחות צט, א ד"ה בכניסתו, והמפרש תמיד לא, ב שמשמע מדבריהם שביום שבת קודם שנכנסו להיכל עצרו לפוש והניחו את הלחם על שלחן השיש.

[24] תמיד שם. וראה תוספות מנחות שם שיש גרסאות שהיה השלחן של כסף.

[25] שקלים תמיד ומנחות שם.