שתוי

שתוי: כהן ששתה רביעית יין - נאסר עליו להיכנס למקדש ולעבוד בו.

מבוא: נאמר בתורה: "יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך, בבואכם אל אהל מועד ולא תמותו"[1], מכאן למדו חז"ל, שכהן ששתה יין ונכנס למקדש ועבד עבודה – חייב מיתה בידי שמים[2].

איסור כניסה ועבודה: כהן ששתה יין ונכנס לעזרה ועבד עבודה – חייב מיתה בידי שמים[3], ועבודתו פסולה[4]. כהן ששתה יין ונכנס לעזרה ולא עבד, יש אומרים, שאין בו כלל איסור מהתורה[5], ויש אומרים, שאם נכנס בין האולם ולמזבח אינו עובר אלא על איסור דרבנן[6]. להלכה כתבו הראשונים, שכהן המזומן לעבודה עם אחיו הכהנים, שנכנס שתוי לעזרה, כל עוד לא נכנס לתחום המזבח אלא רק לעזרת ישראל ולעזרת כהנים - ביטל מצות 'מורא מקדש' בלבד ואינו לוקה. לא כן אם נכנס מתחום עזרת כהנים לתחום המזבח ולפנים [ובכלל זה לתחום 'בין האולם ולמזבח'] – "והוא שתוי יין או שיכור משאר המשכרין... אף על פי שלא עבד עבודה - הרי זה לוקה. הואיל והוא ראוי לעבודה, ונכנס בשעת העבודה מנוול ככה - והרי הוא מוזהר שלא יכנס"[7].

גדר השכרות: במה דברים אמורים? - בכהן ששתה רביעית יין חי בבת אחת מיין שעברו עליו ארבעים יום, אבל אם שתה פחות מרביעית – פטור. כך גם אם שתה יין מזוג, או ששתה רביעית והפסיק באמצע שתייתו, או ששתה יין מגתו - שלא עברו עליו ארבעים יום – פטור, והלכה היא, שבשתייה כעין זו אינו פוסל את עבודתו[8]. אם שתה יותר מרביעית, אף על פי שהיה היין מזוג והפסיק באמצע שתייתו, עם זאת, יש אומרים שעובר על איסור לאו[9], ולהלכה כתבו הראשונים, שחייב מיתה ופוסל עבודתו[10]. אכל או שתה שאר דברים הגורמים לשכרות – יש אומרים שאין בו אפילו איסור לאו[11], ולהלכה כתבו הראשונים, שעובר על לאו וחייב מלקות, אבל אינו חייב מיתה ואינו פוסל עבודתו[12].

כהן שתוי – ותחום איסור הכניסה לעזרה

בציור נראית העזרה המקודשת, ובה ארבעה תחומים: א. עזרת ישראל - הצבע הירוק. ב. עזרת כהנים - הצבע הכתום. ג. המזבח והכבש - נתחמים על ידי שני קווים אדומים. ד. בין האולם ולמזבח – צבע תכלת. בהלכה נקבע, שאין לו לאדם להכנס לכל העזרה כשהוא שתוי, ואם נכנס - ביטל מצות 'מורא מקדש'. באשר לכהן שנכנס לעבודה כשהוא שתוי, אם נכנס לעזרת ישראל ולעזרת כהנים, עובר על מורא מקדש בלבד. לעומת זאת, אם נכנס לתחום המזבח - ובוודאי כשנכנס לתחום 'בין האולם ולמזבח' – חייב מלקות.

שכרות אדם מישראל: יש אומרים שמלבד האיסור שנאמר על כהן, יש איסור על כל אדם, ואפילו ישראל, להיכנס לכל שטח העזרה כשהוא שתוי או שיכור. איסור זה נאמר, משום ביטול מצוות מורא מקדש*, שכן, אין זה כבוד ומורא לבית הגדול להיכנס אליו כך*[13]. איסור זה נאמר לא רק ביין, אלא גם בשאר דברים הגורמים לשכרות[14].

איסור שתייה שלא בשעת עבודה: אנשי בית אב העובדים במקדש ביום משמרתם, אסורים לשתות יין כל יום עבודתם, אפילו בשעה שאין להם עבודה, בין ביום ובין בלילה[15]. ואף על פי שהלילה אינו זמן עבודה, מכל מקום אנשי בית אב מקטירים אימורים כל הלילה[16] ולפיכך אסורים בשתייה. יש מי שפירש בטעמו של דבר, שמא כשישכימו בבוקר לעבודה עדיין לא יסור יינם מעליהם[17]. לעומת אנשי בית אב, אנשי משמר העובדים באותו שבוע מותרים לשתות יין בלילות אבל לא בימים[18], שמא תכבד העבודה על אנשי בית אב, ויצטרכו את אנשי המשמר לבוא ולסייע להם[19].

כהנים בזמן הזה: יש אומרים שכל כהן בזמן הזה - כשאין בית מקדש, אם הוא מכיר את משמרתו, כגון, שהוא שייך למשמרת יהויריב, אסור לו לשתות יין ביום הקבוע לו לעבודה. זאת, כשהוא מכיר את בית אב שלו, כפי שהיו בעבר, ויודע שהיו קבועים לעבודה ביום ראשון או שני בשבוע – נאסר עליו לשתות יין ביום הקבוע להם לעבודה. שכן, 'מהרה ייבנה בית המקדש' ויהיה צריך לעבוד, והרי הוא שתוי. לשיטה זו כל כהן המכיר את משמרתו ואינו מכיר את בית אב שלו – אסור לו לשתות יין בכל השבוע הקבוע למשמרתו. מאידך, כהן שאינו מכיר לא את משמרתו ולא את בית אב שלו, אף שהדין היה נותן שלא ישתה יין לעולם, מכל מקום מותר לו לשתות יין תמיד, כיון שכשייבנה בית המקדש לא יוכל לעבוד, עד שייקבע הכהן מחדש בבית אב שלו ובמשמרתו[20]; ויש אומרים שכל הכהנים בזמן הזה מותרים לשתות יין לעולם, ואפילו מכירים משמרתם ובית אב שלהם, שכיון שזה שנים רבות שלא נבנה בית המקדש, לפיכך אין חוששים שמא ייבנה פתאום[21].

---

[1] ויקרא י, ט.

[2] רמב"ם ביאת מקדש א, א.

[3] משנה בכריתות יב, ב, וראה תוס' שם יג, ב, שהמשנה מדברת דווקא בכהן שעבד. וראה ספרא שמיני פרשה א, ג. רמב"ם שם. וכן סנהדרין פג, א. רמב"ם שם.

[4] זבחים יז, ב. סנהדרין כב, ב. רמב"ם שם.

[5] רמב"ן בהשגות לספר המצוות ל"ת עג.

[6] ראב"ד שם.

[7] רמב"ם ביאת מקדש א, טו בלשון "ויראה לי". וראה משנה כלים א, ט, שלדעת רבי יוסי אין שתויי יין נכנסים בין האולם ולמזבח, אך אפשר שתנא קמא חולק עליו בזה, וכן משמע בפי' הרע"ב שם. וראה הרחבה בעניין בספר "ביאת מקדש" לרב הלל בן שלמה שליט"א (בהכנה לדפוס), פרק לח.

[8] כריתות יג, ב, וכרבי אליעזר שם, שפסקו שם הלכה כמותו. רמב"ם ביאת מקדש א, א.

[9] ראב"ד שם, וראה כס"מ שם שביאר בדעתו, שדווקא באיסור הוראה יש איסור ביותר מרביעית, ולא באיסור כניסה ועבודה.

[10] רמב"ם שם, על פי דברי רב אשי בכריתות שם. גם לשיטה זו, אם שתה יותר מרביעית יין מגתו, שלא עברו עליו ארבעים יום – פטור ואינו פוסל עבודתו (שם).

[11] רמב"ן בהשגות לספר המצוות שם, שאין הלכה כרבי יהודה, וראה כס"מ על הרמב"ם שם שהאריך בזה.

[12] רבי יהודה בכריתות יג, ב. רמב"ם שם ב.

[13] רמב"ם שם יז.

[14] כס"מ שם.

[15] משנה תענית טו, ב.

[16] רש"י שם ד"ה אנשי בית אב. ראב"ד ביאת מקדש א, ו. לפי פירוש זה אסורים לשתות יין בלילה שלאחר יום עבודתם.

[17] רמב"ם ביאת מקדש שם, ולפי פירושו אסורים לשתות בלילה שלפני יום עבודתם.

[18] משנה תענית שם.

[19] תענית יז, א. רמב"ם שם. אבל בלילות הם רשאים לשתות, שאין לחוש שעבודת הלילה תכבד עד כדי שיזדקקו לאנשי משמר (רש"י תענית טו, ב).

[20] רמב"ם ביאת מקדש א, ז, כדעת רבי בתענית יז, א. וראה מאירי תענית שם, שלדעה זו לא מדובר כאן על הזמן הזה, אלא על כהן בזמן הבית, אבל מהכס"מ נראה שלא פירש כך.

[21] ראב"ד שם, וכן נראה דעת רש"י בתענית שם.