שרץ במקדש

שרץ במקדש: אחד משמונת השרצים המטמאים שנמצא במקדש וחצרותיו.

בתורה נימנו שמונה שרצים המטמאים, ככתוב: "וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ – החולד והעכבר והצב למינהו. והאנקה והכח והלטאה והחומט והתנשמת"[1]. באשר לדין אדם הנטמא בשרץ, ראה בערך 'טמא שרץ'*.

המכניס שרץ לעזרה: דעות שונות מצינו בעניין אדם המכניס שרץ לעזרה; יש הסוברים, כי המכניס שרץ למקדש פטור, משום שלשרץ עצמו אין כל אפשרות של טהרה, בניגוד לאדם טמא, שיכול לטבול ולהיטהר[2]. יש מן הראשונים שכתב, שאין בזה חיוב כרת אלא חיוב מלקות בלבד[3]. להלכה כתבו הראשונים: "המכניס שרץ וכיוצא בו במקדש, או שהכניס אדם טמא למקדש - הרי זה חייב כרת, שהרי טימא מקדש ה'"[4].

שרץ שנמצא במקדש: שרץ שנמצא בשטח המקדש יש להוציאו החוצה, ככל טומאה שיש להרחיק מן המקום. את הרחקת הטומאה יש לבצע על ידי צבת של עץ או כלי אחר מ'פשוטי כלי עץ' - שאינם מקבלים טומאה, ולא באמצעות כלי או בגד שמקבל טומאה, זאת, כדי לא להרבות את הטומאה[5].

המקום ממנו מוציאים את השרץ: יש להוציא את השרץ אף בשבת מכל השטח המוגדר כ'עזרה'*. כלומר, תחום העזרה שבין החומות, יש חיוב כרת בכניסה לתחום זה. מאידך יש מקומות בשולי העזרה, שאין חיוב כרת בכניסה לשם, כגון, בלשכות הפתוחות לחול[6]. באשר לשרץ הנמצא בעזרת נשים ובהר הבית[7], שם אין חיוב להוציא את השרץ בשבת, אך כדי שלא ייטמאו ממנו, יש לכפות עליו כלי, כגון פסכתר* או כלי אחר המונע את הטומאה[8].

כלה עורב – למניעת טומאת שרץ בעזרה

בתמונה נראה מתקן 'כלה עורב'* בראש גג ההיכל, העשוי כמין שפודים ומסמרים מחודדים. מטרתו למנוע מעופות השמים, כגון, עורבים וכיוצא בהם, מלנוח על גג ההיכל. שכן, פעמים שהעוף נושא שרץ במקורו, ועלול להפיל אותו לעזרה ולטמא כהנים וקרבנות.

---

[1] ויקרא יא, כט - ל. בנוגע לזיהוי השרצים כיום ישנן דעות שונות בין החוקרים, וניתן לעיין בפירוש דעת מקרא שם, ובספר שיחת חולין עמודים תקכח - תקלא.

[2] דעת רב טבי בר קיסנא בעירובין שם, וכן נראה שנוקטים התוספות בסוטה כ, ב ד"ה – ולרבינו חננאל בעירובין נראה, שלמסקנה הכל מודים לדעתו.

[3] ראב"ד בהשגה שם.

[4] עירובין קד, ב, ולרש"י שם הכל מודים בזה למסקנה; רמב"ם ביאת המקדש ג, טז.

[5] דעת רבי יהודה במשנה בעירובין קד, ב; רמב"ם ביאת המקדש ג, כ. זאת, בניגוד לדעת רבי יוחנן בן ברוקה שם, האומר כי הכהן מוציאו באבנטו מהר, על מנת שלא לשהות שם את הטומאה.

[6] על פי רש"י שם המזכיר 'לשכות'.

[7] פסקי הרי"ד שם.

[8] דברי רבי עקיבא במשנה שם; רמב"ם שם. ולרבי שמעון בן ננס שם, בשבת מוציאים אותו רק מההיכל ומהאולם ומבין האולם ולמזבח.