אבר מן החי
- יוסי ורדי
- 10 בפבר׳ 2022
- זמן קריאה 2 דקות
אבר מן החי: אבר שנחתך מן האדם בעודנו חי – דינו לענין טומאה.
נאמר בתורה: 'וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת או בעצם אדם או בקבר'[1]. מכאן למדו חז"ל: שאבר שנחתך מן האדם החי, כגון בחרב, דינו כמת עצמו, ומטמא במגע במשא ובאוהל[2]. אין שיעור לאבר המטמא, ואפילו איבר קטן של תינוק בן יומו מטמא באוהל[3]. האבר המטמא צריך שיהיה בו בשר גידים ועצמות כאדם שיש בו כל אלו, להוציא לשון וכליה, הואיל ואין בהם עצמות אינם מטמאים משום אבר מן החי[4].
הגדרתו: מאתים ארבעים ושמונה אברים יש באיש, ולכולם יש בשר גידים ועצמות[5]. ובאשה מאתים חמישים ושנים איברים ולכולם גידים בשר ועצמות[6]. האבר מטמא במגע, במשא ובאוהל, זאת, במידה שהאבר פרש בשלמותו מן האדם החי[7]. האיברים היתרים באשה שאינם באיש, מטמאים במגע ובמשא אך אינם מטמאים באוהל[8]. איברים יתרים בגוף האדם (כגון, שש אצבעות בכף היד במקום חמש, וכד') אם נספרים הם בגב היד בשורה אחת עם יתר האצבעות הרי שאותם אברים מטמאים במגע, במשא ובאוהל. אם אינם נספרים בשורה אחת עם יתר האצבעות, מטמאים במגע ובמשא מדרבנן ואינם מטמאים באוהל[9].
אבר שאינו שלם: חסר מן העצם שבאבר כל שהוא טהור לגמרי[10], ויש חולקים ואומרים, שאבר כזה מטמא במגע ובמשא, אך אינו מטמא באוהל[11]. אם חסר חלק מבשר האבר השלם - הדבר תלוי: אם יכול האבר לחזור ולהרפא בכמות הבשר הנשאר, הרי שמטמא משום אבר מן החי. מאידך, אם כמות הבשר הנשאר אין בו כדי לרפא את האבר - מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באוהל[12].
[1] במדבר יט, טז.
[2] אהלות ב, א. רמב"ם טומאת מת ב, ג.
[3] אהלות א, ז. רמב"ם טומאת מת ב, ג.
[4] ספרי במדבר יט, טז. רמב"ם טומאת מת ב, ג.
[5] משנה אהלות א, ז. רמב"ם טומאת מת ב, ז.
[6] בכורות מה, א. הרמב"ם טומאת מת ב, ז. כותב שיש באשה מאתים חמישים ואחד אברים. ועיין בכסף משנה שהקשה מהגמרא על הרמב"ם.
[7] עדויות ו, ג. רמב"ם טומאת מת ב, ג, ז.
[8] בכורות מה, א. רמב"ם טומאת מת ב, ז.
[9] נידה מט, ב. רמב"ם טומאת מת ב, ז.
[10] משנה אהלות ב, ה. רמב"ם טומאת מת ב, ג. רא"ש אוהלות ב, ה. ד"ה 'טהורים' תפארת ישראל אהלות ב, ה. אות מד.
[11] ראב"ד עדויות ו, ג. תוספות אנשי שם אהלות ב, ה.
[12] עדויות ו, ג. רמב"ם טומאת מת ב, ג.