אבני המזבח

אבני המזבח: מצות בנין המזבח והכבש באבנים שלימות.

נאמר בתורה בענין המזבח: 'ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית, כי חרבך הנפת עלית ותחלליה'[1]. עוד נאמר: 'אבנים שלימות תבנה את מזבח ה' אלהיך'[2]. מכאן למדו חכמים שתי הלכות עיקריות: האחת: לא לחצוב את האבנים ולסתת אותן בברזל. השניה: המושג 'שלימות' ענינו, שכל פגימה קלה באבן הטבעית פוסלת בהן.

גדרי האיסור: באשר לאיסור לחצוב ולסתת את האבנים בברזל, מובא במדרש: 'אין גזית אלא גזוזות [מסותתות] שהונף עליהן ברזל'[3]. חובה לבנות את המזבח מאבנים שלימות בצורתן הטבעית, וכל פגימה פוסלת[4]. לא נאמר הפסול אלא באבן הפגומה עצמה, ויש להחליפה באחרת, אולם אין בכך כדי לפסול את המזבח כולו[5].

הבונה אבן שנגע בה ברזל במזבח, עובר בלאו. כמו כן הנותן אבן פגומה במזבח עובר בעשה[6].

טעמי האיסור: נאמרו בעניין איסור הנפת הברזל טעמים שונים:

א. המזבח נועד להאריך ימיו של אדם על ידי הקרבת הקורבנות, ואילו הברזל משמש ככלי משחית המקצר ימי האדם, לפיכך אמרה תורה שלא יונף המקצר על המאריך[7].

ב. מטרת האיסור להרחיק את האדם מעובדי עבודה זרה, שכך מנהגם, לסתת ולעטר את אבני מזבחותיהם[8].

אבן כשרה ופסולה: אבני המזבח נלקחות מקרקע בתולה, אבנים שלימות שאין חשש שנגע בהם ברזל[9], אבנים אלו נקראות 'אבנים מפולמות'. יש אומרים, שהן אבנים לחות המובאות מן הים או מן הנחל[10]. אבנים אלו מטבען יש בהן פגמים מן הטבע, עם זאת, נקראות 'אבנים שלימות', שאינן נפסלות אלא אם כן נפגמו לאחר שהוצאו מן הקרקע[11]. אבן הפסולה למזבח היא אבן שנגע בה ברזל אף על פי שלא נפגמה, או אבן שנפגמה אפילו בשריטה קלה כחגירת הציפורן[12].

אבנים שלימות בידי אדם: מצינו בראשונים דעות, שניתן לבנות מזבח באבנים חלקות, שנעשו באופן מלאכותי בידי אדם, תוך שינוי ממצבן הראשוני בטבע, וכגון, להחליק את האבן כאבן שייש חלקלקה, ובלבד שלא ישתמשו לצורך החלקה בכלי ברזל[13].

אבנים שלמות

אבן שלמה הכשירה לבנין המזבח, היא אבן מן הטבע, שנוטלים אותה ממקומה כבריאתה, וכגון חלוקי נחל חלקות (תוספות - ראה צילום) או אבנים הנשלפות משפת הים (רמב"ם).

המזבח עשוי מאבנים או לבנים? מצינו דיון במדרש בענין חומר הבנין של המזבח: 'ואם מזבח אבנים תעשה לי – חובה! אתה אומר חובה, או אינו אלא רשות [לעשות מאבנים]? תלמוד לומר: אבנים שלמות תבנה[14], חובה ולא רשות'[15]; ומסקנת המדרש היא: 'רצה לעשות של אבנים - יעשה, של לבנים - יעשה'. מדברי המדרש נראה, שלכתחילה יש לעשות מזבח אבנים, עם זאת, מאחר שהזכירה התורה גם אבנים וגם אדמה, לימדתנו, כי ניתן לעשות מזבח משני המינים ביחד, או גם מכל מין לחוד[16].

קדושת אבני המזבח

בציור נראות אבני המזבח ששיקצו מלכי יון. כשנכנסו בני חשמונאי למקדש גנזו אותן מפני קדושתן ב'לשכת החותמות'.

מן המדרש

אבני המזבח מביאות שלום בעולם

רבן יוחנן בן זכאי אומר: הרי הוא אומר, אבנים שלמות תבנה - אבנים המטילים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים. והרי דברים קל וחומר: ומה אם אבני מזבח שאינן לא רואות ולא שומעות ולא מדברות, על שהן מטילות שלום בין ישראל לאביהן שבשמים אמר הקב"ה - לא תניף עליהם ברזל. המטיל שלום בין איש לאשתו בין איש לאיש בין עיר לעיר בין אומה לאומה בין משפחה למשפחה בין ממשלה לממשלה - על אחת כמה וכמה שלא תבואהו פורענות[17].

---

[1] שמות כ, כב.

[2] דברים כז, ו.

[3] מכילתא סוף יתרו.

[4] חולין יח, א. ורמב"ם בית הבחירה א, יד.

[5] מידות ג, ד. רמב"ם בית הבחירה א, טז.

[6] רמב"ם שם טו.

[7] משנה מידות ג, ג. מכילתא יתרו פרשה יא.

[8] רמב"ם מו"נ ג, מה. וכן הרמב"ן עה"ת שם, הבין ברמב"ם, שהוא הרחקה מעבודה זרה כדוגמת האיסור של אבן משכית*. וכן כתב הרשב"ם שם שהאיסור מטרתו להתרחק מע"ז. וראה אבן עזרא שם טעמים נוספים.

[9] מידות ד, ד. מכילתא דרשב"י שמות כ, כב. רמב"ם הלכות בית הבחירה א, יד.

[10] רמב"ם שם, זבחים נד, א. ועיין תוס' חולין יח, א. ד"ה 'וכמה' שכתב, שאבנים הכשירות הם: חלוקי נחל בלבד, שכן כתב 'חלוקות שאין בהם פגימה כלל'.

[11] רש"ש מידות ג, ד.

[12] מידות ג, ד, רמב"ם הלכות בית הבחירה א, יד-טו, חולין יח, א. מכילתא דרשב"י שמות, כ.

[13] עיין רמב"ן על התורה שמות כ, כב. וכן נראה מדברי התוספות חולין יח, א. ד"ה 'וכמה' שהבינו מכאן, שהאבנים צריכות להיות חלקלקות כשיש בלא חספוס קל.

[14] דברים כז, ו.

[15] ראה תורה שלמה יתרו, פרק כ, כב, אות תקמו.

[16] מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דבחדש פרשה יא.

[17] ילקוט שמעוני שמות כ.