אבן שתיה

אבן שתיה: אבן בקדש הקדשים שעליה היה מונח הארון והכרובים[1].

'אבן שתיה' היא אבן בקודש הקדשים*, עליה עמד ארון הברית* והכרובים* ובו הלוחות שניתנו מסיני. לאבן זו יש משמעות מבחינה הלכתית, לקביעת המקום המדויק בו עמדו המקדש וקדש הקדשים, וכן למקום עבודת כהן גדול ביום הכיפורים. למיקום האבן יש השלכות מעשיות להלכה, כגון, איתור מקומו של המזבח בימינו, ושאלת המקומות המותרים בכניסה להר הבית כיום. לאבן זו משמעות הלכתית ורעיונית, בהיותה מקום השראת השכינה, מאז בריאת העולם עד סוף כל הדורות.

אבן שתיה – כתשתית לארון: 'אבן שתיה' היא האבן שהיתה בקדש הקדשים מימות הנביאים הראשונים, והיא גבוהה מן הארץ שלש אצבעות. בזמן בית ראשון*, כשהארון היה במקומו בקדש הקדשים, היה הארון נתון על אבן זו[2]. אולם, משניטל הארון בסוף ימי בית הראשון ונגנז, נותרה האבן במקומה. על אבן זו היה כהן גדול מקטיר את הקטורת ביום הכיפורים[3]. נביאים ראשונים הנזכרים בקשר לאבן הם: שמואל*, דוד* ושלמה*[4]. מן המקורות עולה, שכבר בימי משה* הונח הארון במשכן על אבן, ונקראה 'אבן שתיה', שכן, היתה האבן כיסוד ותשתית לארון[5].

אבן היסוד לבריאת העולם ולחיזוק עמידתו: טעמים ופירושים שונים ניתנו לשם 'אבן השתיה'. כגון: כי ממנה הושתת העולם[6], כלומר, האבן היא יסוד בניין העולם[7] - אבן שממנה נוצר העולם[8]. יש הנותנים שם זה לאבן גופה, כלומר, המרצפת שעליה עמד הארון[9]. ויש שנותנים שם זה לסלע התשתית, שעליו עמד הארון בקדש הקדשים, וממנו – לפי המסורת - החל הבורא את יצירת העולם[10]. יש הנותנים שם זה לאבן הנמצאת בתהום הארץ, לחיזוק עמידת הארץ מתחת למקדש[11].

אבן השתיה

אבן השתיה היתה בקדש הקדשים ועליה עמד ארון הברית. האבן נראית בציור כמרצפת שגובהה שלש אצבעות מעל פני הקרקע. על אבן זו הניח כהן גדול את המחתה בעת הקטרת הקטורת ביום הכיפורים.

אבן שתיה מבחינה רעיונית: לדעת הרמב"ם, אין כוונת חז"ל לומר, שמאבן זו גופה נברא העולם, אלא כוונתם לומר, שמבחינה רעיונית רוחנית, מקום המקדש הוא יסוד העולם וקיומו, שכן, העולם עומד על העבודה והקרבנות[12].

מן המדרש

אבן השתיה בירושלים מקור הברכה לעולם

'שלמה שהיה חכם נטע כל מיני אילנות… אמר ר' ינאי: אפילו פלפלין נטע שלמה, וכיצד היה נוטען, אלא שלמה היה חכם, והיה יודע עיקר משתיתו של עולם, מנין? – 'מציון מכלל יופי אלהים הופיע' (תהלים נ, ב): מציון נשתכלל כל העולם כולו. למה נקראת אבן שתיה שממנה הושתת העולם, והיה שלמה יודע איזה גיד הולך לכוש, ונטע עליו פלפלין, ומיד היו עושין'[16].

מן המחקר

דעות החוקרים סביב סלע אבן השתיה

שטח הסלע כיום חמישה עשר מטר על שנים עשר מטרים והוא מגודר במחיצה סביבו. מתחת לסלע נחצבה מערה בגודל שבעה על שבעה מטרים, ומדרגות יורדות מפני הסלע אל המערה. בתקרת המערה קיים נקב בקוטר של כחצי מטר כמין ארובה כלפי מעלה. חקירת המקום בו היו קדש הקדשים ואבן השתיה, היא מן הנושאים הנחקרים ביותר בהר הבית כיום. בין החוקרים שעסקו בשאלה זו: הרב זלמן קורן בספרו 'חצרות בית ה'', מחזק את המסורת הקובעת את מקום אבן השתיה מתחת לכיפת הסלע. הרב הראשי לישראל – הרב שלמה גורן – בספרו 'הר הבית', המעלה אפשרות, שמקום אבן השתיה נמצא כחמישים מטר מערבה לכיפת הסלע. פרופ' אשר קאופמן מעלה השערה, שמקום אבן השתיה נמצא כחמישים מטר צפונה לכיפת הסלע. החוקר טוביה שגיב משער, שאבן השתיה מקומה כחמישים מטר דרומה לכיפת הסלע. המחקרים נעשו לצרכי בנין הבית, וכן לפתרון שאלת הכניסה להר הבית כיום, בלא חשש כניסה לתחום העזרה. להלכה, חוששים לכל הדעות הנ"ל, והנכנסים להר בטהרה, שומרים בהליכתם על מרחק מתאים ממקום אבן השתיה, בהתאם לכל השיטות הנ"ל.

מיקומה: אבן השתייה היתה במערבו של קודש הקדשים*[13] ובמדרש נאמר שהתמשכה גם לפני הארון במזרח[14].

זיהוי אבן השתיה: במהלך הדורות וכך בימינו, מזהים את המקום בו עמדה אבן השתיה בקודש הקדשים, כסלע שמתחת לכיפת הסלע שבהר הבית[15].

סלע אבן השתיה כיום

במרכז רצפת קודש הקדשים קיים סלע ההר, אשר שרד במהלך הדורות והוקף על ידי כובשי האיסלאם על ידי בנין כיפת הסלע. סלע זה הוא המקום הגבוה ביותר בהר הבית כיום, וכמתואר במסכת מידות, שהיו עולים לקדש הקדשים במדרגות רבות, והיה המקום הגבוה בהר המוריה. הסלע נראה במבט מלמעלה, כשהוא מוקף חריץ (בתמונה – צמוד לגדר) ברוחב שני מטר בערך באורך עשרה מטר וברוחב עשרה מטר (עשרה מטר - עשרים אמה כמידת קדש הקדשים). לדעת מומחים, הדבר מלמד, כי בחריץ זה הניחו את אבני הענק של כתלי קדש הקדשים.

---

[1] משנה יומא נג, ב.

[2] תוספתא יומא ב, יד.

[3] רמב"ם בית הבחירה ד, א. רמב"ם יום הכיפורים ד, א.

[4] סוטה מח, ב. והדבר מסתבר אף כאן, שכן, נביאים אלה הם מקימי הבית הראשון. עם זאת, מאחר שלא נאמר ביומא מי הם אותם נביאים ראשונים, יתכן לומר, שאבן זו היא גם האבן שהיתה בנדודי המשכן במדבר, בימי משה אבי הנביאים.

[5] כך נראה מדברי רש"י באיוב (לט, כח): 'סלע ישכון ויתלונן - בטוח היה אהרן במחתת הקטורת כשנתנה על אבן שתיה'. ומקור פירושו ב'פסיקתא רבתי' (פרשה מז): 'שהיה [אהרן] לבוש שמונה לבושי קודש ונכנס לבית קדשי הקדשים… וכבודי היה מלא הבית… ובזמן שהוא נכנס הייתי חולק לו כבוד ומסלק את כבודי מבין שני הכרובים… וכי ירים קינו - סלע ישכון ויתלונן… משהיה יוצא היה חוזר [כבודי] וממלא את הבית [ושוכן על הסלע]'.

[6] ברייתא נד, א. תוספתא שם.

[7] ערוך ערך 'שית'.

[8] יומא נד, ב.

[9] ראה משנה יומא נג, ב: 'אבן היתה שם מימות נביאים ראשונים ו"שתיה" היתה נקראת, גבוה מן הארץ שלש אצבעות'. יומא נד, ב: 'תנא: שממנה הושתת העולם'.

[10] מסכת שמחות (א, א): 'כשברא הקב"ה את עולמו, כילוד אשה בראו. מה ילוד אשה מתחיל מטבורו ומותח לכאן ולכאן לארבעת צדדיו, כך התחיל הקב"ה לברוא את העולם מאבן שתיה ומקודש הקדשים, וממנה הושתת העולם, ולכך נקראת 'אבן שתיה' - שממנה התחיל הקב"ה לברוא את עולמו'.

תיאור אחר: (אוצר המדרשים עמ' רנג): 'ולקח אבן שתיה וירה אותה במקום בית המקדש ונתיסד עליה העולם, שנאמר: "או מי ירה אבן פינתה"'.

[11] מדרש תהלים (צא, ז): 'השכים יעקב ומצאן אחת… ואמר ביתו של הקב"ה במקום הזה… מכאן אמרו: כל מי שהוא מתפלל בירושלים, כאילו מתפלל לפני כסא הכבוד, ששער השמים הוא שם, ופתח פתוח לשמוע תפלה… חזר יעקב ללקוט את האבנים ומצאן אבן אחת, לקח יעקב את האבן ושם אותה מצבה בתוך המקום… מה עשה הקב"ה? - נטל רגל ימינו, וטבע אותה עד עומק תהומות, ועשה אותה סניף [תוספת וחיזוק] לארץ, כאדם שהוא נותן סניף [עמוד] לכיפה. לפיכך נקראת - אבן שתיה, ששם טבור הארץ… ועליה היכל ה', שנאמר: "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים"'.

בפרקי דרבי אליעזר (ט) מובא, שיונה הנביא ראה אבן זו בהיותו בתוך הדג: 'והראהו תחת היכל ה'… מכאן אנו למדים שירושלם על שבעה הרים היא עומדת, וראה שם אבן שתיה קבועה בתהומות'.

[12] רמב"ם פירוש המשנה ליומא (ה, א) ופירוש המשנה לאבות (ה, ב). מקור לשיטתו ניתן להביא מסנהדרין (כו, ב): 'ולמאן דאמר בית המקדש [נקרא: שתות, יסוד העולם וקיומו] - דתנן: אבן היתה שם מימות נביאים הראשונים ושתיה היתה נקראת'.

[13] רמב"ם בית הבחירה ד. א.

[14] תנחומא קדושים י.

[15] בתשובת הרדב"ז (חלק ב תרצא) כתב: 'אין ספק, כי האבן הזאת אשר תחת הכיפה, היא אבן השתיה אשר עליה היה הארון בבית קדש הקדשים לצד מערב'. כן כתבו הב"ח ו'פאת השולחן' (ג, ב) שכשאדם רואה את מקום קודש הקדשים ב'קובה שעל מקום המקדש. אומר: בית קדשנו… וישתחוה כנגדו ויקרע את בגדיו'.

[16] תנחומא בובר, קדושים י.