אביתר

אביתר: כהן גדול ששימש בתקופת דוד עד ימי מרד אבשלום.

מבין כהני נוב* עיר הכהנים נותר כהן יחיד, והוא אביתר בן אחימלך, אשר נמלט מן הטבח והגיע למחנה דוד. מן הכתובים עולה, שאביתר שימש במחנה דוד ככהן גדול, שכן, נאמר בו: 'ויהי בברוח אביתר... אל דוד קעילה - אפוד ירד בידו'[1]. כן מצינו, כשדוד נזקק לשאול באורים ותומים במהלך מלחמותיו, כגון, במלחמת צקלג, שם אמר לאביתר: 'הגישה האפוד'[2]. זה מה שמצינו בדברי חז"ל, שבהתייעצות דוד לקראת המלחמה שאל באורים ותומים שעל אביתר, כלשון חז"ל: 'אביתר – אלו אורים ותומים'[3].

ייחוסו: אביתר הכהן מיוחס לבית עלי*, אשר שימש ככהן גדול בשילה*, והיה מצאצאי איתמר* בן אהרן הכהן. שושלת בני עלי, שימשו בכהונה הגדולה בנוב*, כגון אחימלך ובנו אביתר וכך בגבעון* עד מרד אבשלום. לאחר מכן עברה הכהונה לצדוק* הכהן השייך לשושלת אלעזר בן אהרן הכהן[4].

החילופין בשושלת הכהונה: החילופין בכהונה הגדולה נעשו ביום יציאתו של דוד מירושלים במרד אבשלום, כאשר ביקש דוד לשאול באורים ותומים מפי אביתר, ומשלא ענו האורים והתומים הבין דוד, כי הנה הולכת ומתקיימת קללת עלי כנבואת איש האלקים: 'והקימותי לי כהן נאמן... והבטת צר מעון'[5]. לפיכך, הפקיד דוד את צדוק הכהן כממונה על ארון ה' בירושלים, ובכך החל סילוקו של אביתר מן הכהונה הגדולה בשלבים. בפרוץ מרד אדוניהו נטה אביתר אחריו[6], וכתוצאה מכך גירש שלמה המלך את אביתר מתפקידו על המזבח בירושלים, אזי נתמנה צדוק במקומו ונמשח סופית לכהן גדול תחת אביתר[7]. כאמור, סילוקו של אביתר נעשה בשלבים: תחילה שימש צדוק ככהן גדול בבמה בגבעון*, ואילו אביתר שימש זמנית ככהן גדול על המזבח שהקים דוד בעת המגיפה בגורן ארוונה בירושלים. שכן, מזבח זה הפך למקום קבע להקרבת קרבנות לפני ה', וכדברי דוד: 'זהו בית ה' האלקים וזה המזבח לעולה לישראל', וביארו המפרשים, כי מעתה הפך מזבח זה למקום עיקרי להקרבת קרבנות[8]. באותה תקופה שימש צדוק בגבעון בעבודות שנותרו שם ובהבאת הקרבנות. מאוחר יותר העביר שלמה את אביתר מתפקידו ככהן על המזבח בירושלים, ומשנתמנה צדוק במקומו נסתלק אביתר מן הכהונה לגמרי אף מן המינוי שניתן לו בירושלים, ומאז ישב בביתו.

מן המדרש

אביתר - מנושאי ארון האלהים מבית עובד אדום הגיתי לירושלים

'אמר לו אחיתופל לדוד לא היה לך ללמוד ממשה רבך שלא נשאו הלוים את הארון אלא בכתף?!... ויקרא דוד לצדוק ולאביתר הכהנים וללוים... ויאמר להם: אתם ראשי האבות לכהנים וללוים, התקדשו אתם ואחיכם והעליתם את ארון אלהי ישראל... ויתקדשו הכהנים והלוים ויעלו את ארון אלהי ישראל אשר צוה משה עבד ה' בכתף ובמוטות עליהם'[9].

---

[1] שמואל א כג, ו.

[2] שמואל א כג, ט. וכן שם כט, ז.

[3] ברכות ד, א.

[4] ילקוט שמעוני שופטים סח.

[5] יומא עג, ב. רד"ק שמואל טו, כד. על פי שמואל א ב, לב. כשכוונת הפסוק היא, שבני עלי יביטו בצער ובקנאה על הכהנים הגדולים שבאו במקומם.

[6] מלכים א א, ז.

[7] מלכים א ב, כז- לה: 'וְאֶת צָדוֹק הַכֹּהֵן נָתַן הַמֶּלֶךְ תַּחַת אֶבְיָתָר'.

[8] דברי הימים א כב, א. ראה רש"י שם, וכן ראה רמב"ם פירוש המשנה למדות ג, א. שהמזבח בירושלים נתייחד מאותו יום להקרבת הקרבנות. ומאחר ששלמה גירש את אביתר מכהונתו על גבי המזבח שהקים דוד בירושלים, הווה אומר, שהוא אשר שירת במזבח שהוקם על ידי דוד, בעוד צדוק עושה את כהונתו ככהן גדול בגבעון (באשר לשאלה מי מהם לבש בגדי כהן גדול, וכיצד חולקה העבודה בין גבעון לירושלים, ראה ערך 'גבעון'). כך מובא בסדר עולם רבה פרק יד: 'בברוח דוד מפני אבשלום בנו, היה אביתר עומד [ככהן גדול] עד שעלה [דוד] במעלה הזיתים, ושאל באורים ותומים [ולא נענה אביתר] ונסתלק אביתר מן הכהונה גדולה, ונכנס צדוק תחתיו [בשלבים כנ"ל] והחזירו את הארון למקומו. אבל אהל מועד שעשה משה במדבר... היה בבמה בגבעון. [ונתמנו] צדוק הכהן ואחיו הכהנים לפני משכן ה' בבמה אשר בגבעון... וכך היו עושין כל חמשים שנה בגבעון, עד שבאו לבית העולמים.

[9] ספרי במדבר ז, ט.