אימורים

אימורים: חלקי הבהמה המוקטרים לה' על המזבח החיצון.

מסדרי הקרבת הקרבן, להביא את חלבו ושאר החלקים שקבעה התורה, שהם לחם ה'[1], להקטירם על אש המערכה, כל זאת באשר לקרבן חטאת*, אשם* ושלמים*[2]. האימורים נקראים בשם זה, שכן הם מופרשים ומובדלים משאר הקרבן, מלשון: 'את ה' האמרת היום'[3] – לשון חשיבות, כך איברים אלו חשובים ועולים מכלל האיברים על גבי המזבח[4].

האימורים המוקרבים: האימורים המורמים מן השור* ומן העז*:

א. 'החלב* המכסה את הקרב'[5] - הוא החלב החופה את הכרס סביב[6].

ב. 'ואת כל החלב אשר על הקרב'-5 הוא החלב העוטף את איברי העיכול, שהם: בית הכוסות, המסס[7] והקיבה[8].

ג. 'שתי הכליות ואת החלב אשר עליהן אשר על הכסלים'[9]- שתי הכליות ניטלות יחד עם החלב אשר עליהן, זאת, יחד עם החלב המכסה את שרירי השוקיים הסמוכים לכליות4.

ד. 'היותרת על הכבד על הכליות9– היותרת היא אצבע הכבד[10] יחד עימה מקטירים חלק מן הכבד הצמוד ליותרת[11].

האימורים מן הכבשים*: אימורי הכבש כוללים גם את האליה*.

מהלכות ההקטרה: הקטרת האימורים נעשית לאחר הסמיכה על הקרבן, שחיטתו וזריקת דמו על גבי המזבח[12].

תחילה מפשיטים את עור הקורבן, לאחר מכן מוציאים את האימורים ומולחים אותם. את האימורים של כל קרבן נותנים בזריקה על האש בבת אחת[13].

אין מערבים אימורי קורבן אחד, באימורי קורבן אחר[14].

לאחר הקטרת האימורים, מותר הבשר באכילה בין לישראל בין לכהנים.

הקטרת האימורים

בציור נראה הכהן זורק את האימורים מתוך המגס, על גבי המערכה הגדולה.

---

[1] ספרא במדבר כח, ב.

[2] רמב"ם הלכות מעשה קורבנות א, יח.

[3] משנה למלך על פי הפסוק בדברים כו, יז עיין ברש"י שם.

[4] משנה למלך בשם הערוך הלכות מעשה קורבנות א, יח.

[5] ויקרא ג, ט.

[6] תוספתא חולין סוף פרק ח.

[7] חולין צג, א.

[8] חולין מט, ב. כדעת ר' ישמעאל נגד ר' עקיבא, וכן פסק הרמב"ם הלכות מעשה קורבנות א, יח. וע"ש בכס"מ מדוע פסק כאן כר' ישמעאל.

[9] ויקרא ג, י.

[10] הקדמת הרמב"ם לסדר קודשים.

[11] תורת כוהנים ויקרא ג, י. רמב"ם הלכות מעשה קורבנות ט, יח.

[12] ויקרא ג, ו-ח.

[13] פסחים סד, ב.

[14] רמב"ם הלכות תמידין ומוספים י, טז.