אש משמים

*אש משמים: האש שירדה משמים על המזבח והתמידה, ומצוה להוסיף עליה.

ירידת אש משמים נזכרת בתורה ככתוב: 'ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח'[1]. אש זו התמידה גם בשעת המסעות, והיתה 'רבוצה תחת הבגד כארי' ומכוסה בפסכתר ובבגד של ארגמן[2]. גם במקדש שלמה מתוארת ירידת אש על המזבח, ככתוב: 'וכל בני ישראל רואים ברדת האש מן השמים'[3]. לעובדת קיומה של אש זו על המזבח יש משמעות לענין הלכה.

בימי בית ראשון ושני: חמשה דברים מנו חכמים באש המערכה כפי שהיתה בימי בית ראשון: 'רבוצה כארי, וברה כחמה, ויש בה ממש, ואוכלת לחין כיבשין, ואינה מעלה עשן!'[4] עם זאת, לפי המובא בדברי חז"ל נסתלקה אש זו בימי המלך מנשה[5].

באשר לימי בית שני לא מצינו תיאור בפסוקים לירידת האש, אך קיימת על כך עדות[6] מפי רבי חנינא סגן הכהנים, האומר: 'אני ראיתיה, ורבוצה ככלב!'[7] כלומר, כח האש נחלש ביחס לעבר. מסיבה זו הגדילו בראשית ימי בית שני את המזבח בארבע אמות מדרום וממערב, זאת, כדי שיוכלו להוסיף יותר עצים למערכה[8].

מעולם ההלכה

אש משמים בבית שלישי

שאלה (ממאגר השאלות המגיעות למכון המקדש): האם חידוש הקרבנות בבית שלישי מותנה בירידת אש משמים?

תשובה: לא מצינו במקום כל שהוא, שהדבר מעכב את חידוש העבודה במקדש. יתירה מזו! אם נאמר בגמרא ש'בא מנשה וסילקה', הווה אומר שבימי המלכים שאחריו (ששה מלכים עד חורבן בית ראשון) המשיכו את העבודה גם ללא אש משמים[13].

אש משמים בחנוכת הבית בימי שלמה

בציור נראה המזבח החיצון בחנוכת בית ראשון כאשר אש ירדה משמים לאכול את הקרבן, וחז"ל כינו אותה 'רבוצה כארי'.

מהותה: הלכה היא, ש'אף על פי שאש יורדת מן השמים מצוה להביא אש מן ההדיוט'[9], וזו חלק ממצות הדלקת אש התמיד* על המזבח. מדברי בעל ספר החינוך[10] נראה, שהאש משמים יורדת יום יום אלא שאינה נראית, וכפי שכתב: 'לפי הדומה שהאש היורדת לא היתה נראית בירידתה'. לא כן נראה מדברי הרמב"ם[11], הכותב: 'שהאש ירדה מן השמים', הווה אומר, ירדה בעבר ומאז ממשיכה להתלקח. מדברי רש"י[12] נראה, שהיתה זו כמין 'גחלת' גדולה של אש בצורת ארי וכך הסביר את דברי חז"ל - 'ויש בה ממש'.

---

[1] ויקרא ט, כד.

[2] רש"י במדבר ד, יג.

[3] דברי הימים-ב ז, ג.

[4] יומא כא, ב.

[5] זבחים סא, ב.

[6] מצינו עדות בספר חשמונאים-ב א, יט, שהגולים לבבל, בטרם צאתם לגולה, הסתירו את אש התמיד בחלל באר עמוקה, ובימי נחמיה חזרו אל הבאר, ונראה שמדובר באגדת עם.

[7] יומא שם.

[8] זבחים סא, ב.

[9] יומא נג, א. רמב"ם תמידין ומוספין ב, א. ראה ערך 'אש מן ההדיוט'.

[10] מצוה קלב.

[11] תמידין ומוספין ב, א.

[12] יומא כא, ב.

[13] בחשמונאים-ב י, א. מתואר שעם תחילת עבודת החשמונאים במקדש 'הלהיבו אבנים והוציאו מהן אש', כלומר, לא המתינו לאש משמים, עם זאת הוציאו אש חדשה.