אשה במקדש

אשה במקדש: מקומה של האשה בכניסה למקדש ובעבודות שבמקדש.

ככל אדם מישראל, כך גם האשה יש לה חלק במצוות שונות הקשורות למקדש, כגון, קרבנות המיוחדים לאשה, תפילות והשתחויות. כן יש לאשה חלק במעמדים שונים המתקימים במקדש, כגון, שמחת בית השואבה* ומעמד הקהל*. מכוח עובדה זו רשאית האשה להכנס לחצרות המקדש ולתחומים המקודשים בו, זאת, לפי הצורך: להר הבית*, לעזרת נשים* ולעזרה המקודשת*.

עבודות המקדש: כל עבודה שכשרה בזר* - כשרה גם בנשים[1]. לפיכך שחיטת קודשים כשרה בנשים[2] שנאמר: 'ושחט את בן הבקר לפני ה' [אזי] והקריבו בני אהרן'[3]. וכן, הפשט* הקרבן והכנתו להקטרה, כך גם ניתוח* הקרבן והולכת עצים למזבח* שהאשה כשרה לעשותם[4]. כמו כן, הדלקת-נרות המנורה* כשרה באשה[5].

בענין סמיכת הידים על הקרבן - יש אומרים שנשים רשאיות לסמוך, אך אינן חייבות[6], ויש אומרים שאינן סומכות וכן ההלכה[7].

נשים אינן מניפות את קרבנותיהן, פרט למנחת סוטה* ומנחת נזירה* שבהן נשים מניפות את הקרבן בעזרה[8].

עבודת הכהונה על המזבח* ובהיכל* נוהגת באנשים ולא בנשים, ולכן העבודות המנויות להלן, אינן נוהגות בהן: ההגשות* הקמיצות* ההקטרות* המליקות* הקבלות* וההזאות. עבודות אלו נלמדו מן הפסוקים, שאינן כשירות אלא באנשים.

סמיכה על הקרבן על ידי אשה - כעדותו של אבא אלעזר

בציור נראים כהנים עומדים על מעלות עזרת נשים, וממתינים לסיום סמיכת האשה על ראש הקרבן (על פי חגיגה טז, ב).

כניסה למקדש: בתקופת המשכן* במדבר, נכנסו נשים לתחומי העזרה* המקודשת, לצורכי תפילה ועבודת ה'[9]. כך גם בנדודי המשכן בארץ ישראל, כגון: בגלגל*, בשילה*, בנוב* ובגבעון*, וכן בימי הבית הראשון* עד תקופת יהושפט*.

עזרת נשים: בתקופת המלך יהושפט, בימי הבית הראשון הוסיפו חכמים חצר במקדש, וחידשו בה הלכה, שב'חצר החדשה' לא יכנס טבול-יום*. חצר זו נקבעה בימי הבית השני לעזרת נשים*[10], למען תוכלנה הנשים לעבוד את ה' בתוכה. לפי אחד המקורות, נאסר על הנשים להכנס ליתר השערים, ולעבור, שלא לצורך, את מחיצת עזרת נשים[11].

היו ימים בשנה שבהם עזרת נשים שימשה לגברים בלבד, כגון, ביום-הכיפורים*[12] ובפסח שחל בשבת[13], וכך גם בשמחת-בית-השואבה*[14] ובמעמד הקהל*[15]. בימים אלו תיקנו חז"ל 'תיקון גדול'* שנשים ישבו למעלה על גבי גזוזטראות* והגברים למטה, וזאת, למנוע קלות ראש[16].

תכנית עזרת נשים - הלשכות בנויות מחוץ לעזרה

בציור נראית עזרת נשים על פי שיטת הרא"ש, הכותב, שארבע הלשכות שבעזרה מקומן מחוץ לחומת העזרה.

כניסת נשים לעזרה המקודשת: נשים נכנסות לעזרה המקודשת, לצורך עבודתן והבאת קרבנותיהן כדלעיל[17]. לשם כך תיקנו שער מיוחד לנשים הנקרא 'שער הנשים'*, שער זה, נמצא בצפון העזרה[18].

מצינו דיון בראשונים בענין כניסת נשים לעזרה, ראה בהערות[19].

בנין הבית: נשים חייבות בבנין המקדש כאנשים, ככתוב: 'ויבואו האנשים על הנשים... הביאו חח ונזם טבעת וכומז[20]', וכן - 'וכל אשה חכמת לב בידיה טוו[21]'. כך גם במקדש בירושלים ארגו הנשים פרוכות ובגדי כהונה[22]. כך מובא הדבר להלכה: 'הכל חייבים לבנות ולסעד בעצמן ובממונם אנשים ונשים'[23].

מן המדרש

תרומת הנשים למשכן

'שמחו כל ישראל במלאכת המשכן והביאו בשמחה כל נדבה ובזריזות. ככתוב (שמות לה): "ויבואו האנשים על הנשים", שהיו דוחקות זה על זה ובאים אנשים ונשים. ולשני בקרים הביאו כל הנדבה, שנאמר: "והם הביאו אליו עוד נדבה בבוקר בבוקר"'[24].

קרבנות האשה: האשה מביאה קרבנות שונים למקדש, כגון: קרבן יולדת*, קרבן זבה* ומנחת סוטה*. כן מביאה האשה קרבנות ככל ישראל, וכגון: קרבן פסח*, קרבן תודה*, עולה*, שלמים*, נזירות, ביכורים* ועוד.

מלאכת נשים במקדש

אריגת פרוכות וצביעת החוטים על ידי נשים ב'לשכת הפרוכות' שבמקדש.

---

[1] משנה זבחים לא, ב. רמב"ם הלכות ביאת מקדש ט, א: 'זר שעבד במקדש עבודתו פסולה וחייב מיתה בידי שמים, שנאמר: 'והזר הקרב יומת'. מפי השמועה למדו שאין חיוב זה אלא ליקרב לעבודה... אי זהו זר כל שאינו מזרע אהרן הזכרים, שנאמר: 'וערכו בני אהרן', 'והקטירו בני אהרן' - בני אהרן ולא בנות אהרן', נמצא, שבמקום שהותרה עבודה לזר הותרה לאשה.

[2] גמרא זבחים שם, רמב"ם שם הלכה ו.

[3] ויקרא א, ה. חכמים במשנה הזכירו רק את ענין השחיטה הכשרה בנשים, שכן, היא מעבודות ההכרחיות של הקרבן, ע"ע שחיטה.

[4] יומא כד, ב. רמב"ם שם, וכן באשר לקיום האש על המזבח, ראה ערך 'אש תמיד'.

[5] יומא כד, ב. רמב"ם שם ה"ז.

[6] דעת ר' יוסי חגיגה טז, ב.

[7] משנה קידושין לו, א. חגיגה טז, ב. כדעת תנא קמא שם, רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות ג, ח.

[8] קידושין לו, א. רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות ט, טז.

[9] עיין בשמות לח, ח. על הפסוק 'במראות הצובאות אשר צבאו פתח אוהל מועד', ובתרגום אונקלוס ויונתן, שם משתמע, שפתח אהל מועד הוא פתח האהל גופו, כדוגמת פתח ההיכל, ולמרות שתחום זה הוא 'בין האולם ולמזבח'*, עם זאת, נשים הגיעו להתפלל שם, ולכן נקבע שם הכיור*. אולם עיין בספורנו שם ובכלי יקר שם, שפירשו, את המושג 'פתח אהל מועד' בעניין אחר. כן נראה מהתיאור אודות תפילת חנה, שנשים נכנסו בין האולם ולמזבח*. ועיין מחזור המקדש לראש השנה פרק יג. ו.

[10] היא החצר החדשה שהותקנה בימי יהושפט, משנה מידות ה, ב.

[11] קדמוניות היהודים ה, ה, ב.

[12] יומא סט, ב.

[13] תוספתא פסחים ד, י.

[14] סוכה נא, ב.

[15] סוטה מא, ב. רמב"ם הלכות חגיגה ד, ד.

[16] סוכה נא, ב.

[17] תוס' קידושין נב, ב. ד"ה 'וכי', וכן משמעותו הפשוטה של הפסוק: 'ואל המקדש לא תבא עד מלאת ימי טהרה' ויקרא יב, ד. משמע: שבמלאת ימי טהרה ותביא את קרבנה – תבוא אל המקדש.

[18] מידות ב, ו.

[19] הבנת תוספות קידושין נב, ב. שם בדעת רש"י שנשים אינן נכנסות לעזרה כלל. אולם לאחר עיון ברש"י ניתן לומר, שכוונתו לומר, שאין דרכן ומנהגן של נשים להכנס לעזרה. וראה מה שכתב רש"י שבת נב, ב ד"ה 'ששהו' ודו"ק. פרטים נוספים בענין מקומה של האשה במקדש, ראה 'סידור המקדש לאם ולבת'.

[20] שמות לה, כב.

[21] שמות לה. כה.

[22] כתובות קו, א.

[23] רמב"ם הלכות בית הבחירה א, יב.

[24] במדבר רבה יב, טז.