בועל נדה
- יוסי ורדי
- 10 בפבר׳ 2022
- זמן קריאה 2 דקות
*בועל נדה: אדם הבא על אשה בנידתה עובר על איסור כרת וחייב מלקות[1]. כן חלים עליו דינים שונים כנידה עצמה.
נאמר בתורה בענין הבא על אשה בנידתה: 'ואם שכב ישכב איש אותה [עם הנידה] ותהי נדתה עליו, וטמא שבעת ימים, וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא'[2]. מכאן למדו חכמים על מעמדו של בועל נידה בהלכה, זאת, בשלשה תחומים: א. דיני טומאה וטהרה חלים עליו כנידה. ב. חל עליו איסור כניסה למקדש. ג. אסור באכילת קדשים.
הגדרתו: הבא על הנידה*, על הזבה*, על היולדת* וכד', בין כדרכה בין שלא כדרכה, הרי הוא בגדר בועל נדה. אמנם נאמר בתורה 'איש' ומשמעו אדם גדול, אך דין זה נאמר גם באדם בן תשע שנים ויום אחד, והרי הוא בגדר בועל נדה. זאת, לא רק באשה גדולה אלא אף באשה בת שלש שנים ויום אחד[3].
טומאתו: נאמר בתורה: 'ותהי נדתה עליו', מכאן שכל מה שנאמר בנידה חל על בועלה. לפיכך בועל נידה מוגדר בתור אב מאבות הטומאה. משמעות הדברים להלכה היא, שהוא מטמא כלים במגע, ומטמא אדם במשא ובמגע, ומטמא בהיסט[4]. ויש חולקים בענין זה[5].
כאמור, דינו ודין נידה שווה, עם זאת, הקלה התורה בדינו, ובעוד שמשכב ומרכב הנידה שנטמא מטמא אדם וכלים, לא כן משכב ומרכב של בועל נידה, שאינו מטמא אלא אוכלין ומשקין בלבד, ולמדו זאת חז"ל מפסוק[6].
כניסה למקדש: בועל נידה אסור בכניסה למקדש, אך שונה דינו מנידה: הנידה אסורה בכניסה לכל הר הבית* שהוא 'מחנה לויה'*, ואילו בועל נידה לא נאסרה כניסתו מן התורה אלא לעזרה, ומדברי חכמים אף לחיל*[7].
אכילת קדשים: בועל נידה אסור באכילת קדשים כשאר הטמאים, כמובא בהלכה: 'אדם שנטמא טומאה שחייבין עליה כרת על ביאת המקדש, ואכל כזית מן הקדשים... חייב כרת, שנאמר: והנפש אשר תאכל מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ונכרתה'[8].
טהרתו: בועל נידה טמא שבעה ימים כנידה, אך שונה דינו באשר לזמן טבילה: הנידה טובלת בלילה של מוצאי שביעי, ואילו בועל נידה טובל ביום ואפילו בתחילת היום[9].
איסור כניסה לבועל נידה
בועל נידה אסור בכניסה לעזרה מן התורה (בציור משערי הכניסה ופנימה). באשר לחיל (בציור נראה הסורג – הגדר המוגבהת) איסור הכניסה מדרבנן.
[1] רמב"ם הלכות סנהדרין יט, א.
[2] ויקרא טו כד.
[3] נדה עב, ב. רמב"ם מטמאי משכב ומושב ג, ג.
[4] רמב"ם שם ג, א.
[5] הר"ש הרא"ש בכלים א, ג. וכן תוספות נדה עא, ב. ד"ה מערה, עיין שם שכתבו, שמטמא אדם במגע ולא במשא. כן נחלקו בענין טומאת היסט, שבועל נידה אינו מטמא אדם וכלים בהיסט כנידה.
[6] משנה כלים א, ג. רמב"ם שם ג, ב.
[7] כלים א, ח. רמב"ם ביאת מקדש ג, ה.
[8] רמב"ם פסולי המוקדשים יח, יג.
[9] יומא ו.