בונים בחול
- יוסי ורדי
- 10 בפבר׳ 2022
- זמן קריאה 2 דקות
*בונים בחול: כלל הלכתי הנוגע לבנין מבנים וכתלים במקדש, ובהקשר לשכר הפועלים המופקדים על ביצוע המלאכה.
בניית בנינים במקדש ושיטת החישוב: כשבונים לשכה במקדש, או כשעורכים את בדק הבית* ומתקנים את כתליו מזמן לזמן, קונים את צרכי הבנין ממעות חולין, או שלווים את הכסף לקנות את חומרי הבנין, ובונים אותו כשהוא חולין. לאחר גמר בנין הלשכה או גמר התיקון, מקדישים את הבנין, ובכך יוצא מחולין לכלל הקדש. ההקדש נעשה בדרך זו: מביאים מעות הקדש כמחיר כל הבנין כולו, ומחשבים את מחיר הבנין על פי שלשה מרכיבים: א. החומרים – כלומר: מחיר האבן, העץ, הזהב וכו' שהושקעו בבנין. ב. שכר הפועלים, כלומר, מחיר מלאכתם של אנשי המקצוע בהתאם לזמן עבודתם. ג. השבח, כלומר, השבחת הנכס שנבנה בידי האומנים ואנשי המקצוע, וערכו הנוכחי ביחס למצבו בטרם הושלם. אזי מחללים את המעות, ומשלמים: א. לספקים של חומרי הבנין. ב. לאומנים ואנשי המקצוע, כשהתשלום שלהם מורכב ממשך זמן עבודתם, ומן השבח והערך האמנותי והצורני שהשביחו בבנין. נמצא, שהבנין הפך להקדש, ואילו המעות יצאו לחולין.
סידור זה נעשה במקדש, כדי שהפועלים לא יבואו לכלל מעילה* בהקדש בעת עבודתם, וכגון: פועל שישב על אבן לצורך מנוחה, או נהנה מצל הבנין, או שישען על קורה בשעת מלאכה, שיש בכך משום מעילה. מאידך, כאשר אין חשש למעילה, וכגון, כשבונים דבר תוך זמן קצר, או קונים עצים למערכה לצורך הקרבה באותו יום, נוטלים את הכסף ישירות ממעות הקדש[1].
גזבר המקדש במשא ומתן עם בנאים וספקים
בנאים שקיבלו על עצמם לבנות במקדש, באים לחשב את השכר המגיע להם ולפועלים עבור הבנין שבנו, תוך חישוב החומרים, שכר הפועלים והשבח. בציור נראה הגזבר (בקצה משמאל) קובע את התשלום המגיע לבנאי. לעומתו נראים הספקים והבנאים תובעים את המגיע להם ולפועלים (מימין) לפי התחשיב שבידם.
[1] מעילה יד, א. רש"י שם. תוספות ד"ה 'בונין בחול' רמב"ם מעילה ח, ד.