אשם תלוי

*אשם תלוי: אדם המסופק שמא עבר עבירה מביא קרבן אשם תלוי. ואינו חייב אלא אם כן היתה עבירה, שעל עשייתה בזדון חייב כרת* ועל שגגתה חייב חטאת קבועה[1].

מצות הבאת קרבן אשם תלוי מובאת בתורה, ככתוב: 'ולא ידע ואשם ונשא עוונו. והביא איל תמים מן הצאן בערכך לאשם'[2]. 'ונשא עוונו' ענינו, שכיון שאדם זה התעצל ולא נזהר די הצורך לבל יכשל בעבירה, לפיכך ישא עוונו. וקבעה לו התורה 'אשם תלוי' 'לעצלותו', כלומר, לרשלנותו ואי הזהירות בה נהג בעת חטאו, עד כדי כך, שאינו זוכר במה בדיוק חטא. אשם זה תלוי ועומד, ומגן עליו מן היסורים[3], עד אשר יתברר לאדם החטא באופן ודאי, אזי יביא חטאת. כך ילמד אדם לבל יתרשל, ויקפיד על קיום מצוות כהלכתן[4].

גדרי החיוב: כיצד מתחייב אדם באשם תלוי? הדבר מותנה בכך, שהאדם יודע באופן ודאי שיש לנגד עיניו איסור ברור מן התורה[5]. וכגון:

א. אכל חלב ודאי, אלא שספק בידו האם היה בו כזית וחייב חטאת, או פחות מכזית.

ב. היתה לפניו חתיכת חלב ודאי, ובצידה חתיכת שומן כשר, ואכל אחת מהן, אלא שאינו יודע איזה מהן אכל.

ג. עשה מלאכה ודאית ממלאכות שבת, ונסתפק הדבר בידו, האם המלאכה נעשתה בחול או בשבת.

גדרי הפטור: לעומת זאת, יש מקרים, שאדם פטור מהבאת אשם תלוי, למרות הספק שנפל במעשיו, זאת, מאחר שלא נתברר כלל, שהמציאות שלפניו היא מציאות של איסור3. לדוגמא:

א. היתה לפניו חתיכה ואכלה, ואינו יודע אם היא חתיכת חלב או של שומן.

ב. האוכל חלב מבשר הכוי, דהיינו, בריה שהיא ספק חיה ספק בהמה, שהחלב שלה מותר, או שמא היא בהמה שהחלב שלה אסור - פטור מאשם תלוי.

מהלכותיו: חובת הבאת אשם תלוי במקרה של ספק, מחייבת כל יחיד, גם נשיא בישראל[6].

אדם שנסתפק אם חטא, ונתחייב באשם תלוי ועבר יום הכיפורים ולא הביא את קרבנו – פטור מלהביאו, שכן יום הכיפורים מכפר על חטאו[7].

כשידוע לאדם בודאות שחטא, אלא שספק לו בין שני חטאים במה בדיוק חטא – פטור מקרבן. וכגון, שחל יום הכיפורים במוצאי שבת, ועשה מלאכה בין השמשות שבין שניהם, נמצא שבודאי עבר על איסור מלאכה, אלא שספק לו אם עבר על איסור שבת שדינו בסקילה, או שעבר על איסור מלאכה ביום כיפורים שדינו בכרת. הלכה היא, שאינו מביא אשם תלוי, שהרי ידע בודאות שחטא[8].

אדם שהיו לפניו שמונה חתיכות למאכל, ארבע מהן אסורות, כגון: חלב, דם, פיגול ונותר, ועמהן ארבע חתיכות המותרות באכילה. אכל ארבע חתיכות ואינו יודע איזה מהן אכל, יביא ארבעה קרבנות אשם תלוי, כנגד ארבעת הספיקות[9].

אדם שהביא אשם תלוי ובטרם נשחט הקרבן נודע לו שהוא פטור מקרבן זה – ירעה עד שיפול בו מום ויפלו דמיו לנדבה, 'מפני שלבו של אדם דווי על עוונותיו והואיל ועל ספק הפרישו גמר בליבו להקדישו'[10].

האשם הינו איל* בן שנתיים ששוויו שני סלעים[11].

מן האגדה

חסידים הראשונים

'מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום ובכל עת שירצה, הוא היה נקרא - אשם חסידים. אמרו עליו על בבא בן בוטא, שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום, חוץ מאחר יום הכיפורים יום אחד. אמר: המעון הזה! אילו היו מניחים לי הייתי מביא'. (כריתות כה, א)

---

[1] כריתות ט, ב. ושם כה, א. רמב"ם שגגות ח, א.

[2] ויקרא ה, יז. וזו מצות עשה מיוחדת בתורה, ראה ספר המצוות לרמב"ם מצוה ע. ספר החינוך מצוה קכח.

[3] רבנו גרשום כריתות כו, ב. חינוך קכח.

[4] ספר החינוך מצוה קכח.

[5] כריתות יז. רמב"ם שלכות שגגות פ"ח ה"ב.

[6] הוריות ט, א. רמב"ם שגגות טו, ו. ועיין שם מהו גדר נשיא בישראל.

[7] כריתות כה, א. רמב"ם שגגות ג, ט.

[8] כריתות יט, א. רמב"ם שגגות ח, ה.

[9] כריתות יז, ב. רמב"ם שגגות ח, ו.

[10] משנה כריתות כג, ב. רמב"ם פסולי המוקדשין ד, יט.

[11] רמב"ם הלכות פסולי המקודשים ד, כב. וראה שם גרסאות שונות בכתבי היד של הרמב"ם והדפוסים. ונראה מלשון הפסוק: והביא איל אחד מן הצאן בערכך, שערכו של איל שני סלעים. רמב"ם מעשה הקרבנות א יד.