אשם נזיר
- יוסי ורדי
- 10 בפבר׳ 2022
- זמן קריאה 2 דקות
*אשם נזיר: אחד משלשת הקרבנות שמביא הנזיר כאשר נטמא למת.
שני מיני נזירים הם ולהם קרבנות שונים זה מזה: האחד: נזיר* שהשלים את נזירותו ומביא את קרבנותיו: כבש לעולה, כבשה לחטאת ואיל לשלמים. השני: נזיר שנטמא למת במהלך ימי נזירותו - בין בשוגג בין במזיד - מביא שלשה קרבנות אחרים: עולה, חטאת ואשם[1]. בענין זה נאמר בתורה: 'וכי ימות מת עליו בפתע פתאם וטמא ראש נזרו... וביום השמיני יביא שתי תורים או שני בני יונה... ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעולה... והביא כבש בן שנתו לאשם והימים הראשנים יפלו[2].
נזיר שנטמא והלכותיו: על הנזיר חלים שלשה איסורים: איסור תגלחת, איסור שתיית יין וכל היוצא מן הגפן, וכן איסור טומאה למת[3]. במידה ונטמא הנזיר בטומאת מת* נזירותו נפסקת, וכל אותם ימים שמנה לנזירותו בטלים, וצריך למנות את ימי נזירותו מחדש[4].
כשאר טמאי מת גם הנזיר שנטמא מונה שבעת ימים לטהרתו כדי להטהר מטומאתו. ביום השביעי לאחר הזאת מי אפר פרה אדומה מגלח הנזיר את ראשו, וביום השמיני מביא הנזיר שלשה קרבנות: חטאת- נזיר*, עולה*, וכבש לאשם, הנקרא 'אשם נזיר'. לאחר הבאת שלשת הקרבנות הנ"ל, מתחיל הנזיר למנות מחדש את ימי נזירותו[5]. בגמרא דנים בשאלה: האם הבאת אשם נזיר לקרבן על המזבח מעכבת את תחילת קבלת הנזירות מחדש? הדבר שנוי במחלוקת תנאים[6]. להלכה נפסק, שאין האשם מעכב[7].
דין אשם נזיר: האשם מובא מכבש* בן שנה. לא נקבע לו מחיר בתורה, אך מצוה מן המובחר להביא כבש בשווי סלע[8]. אשם נזיר אינו טעון הבאת נסכים* [9].
אשם נזיר – כקנס: מבין הקרבנות שמביא הנזיר שנטמא, שנים מהם מובאים לחטאת, כדי לכפר על הנזיר שנטמא למת. לעומת זאת האשם אינו בא אלא על העבר, כלומר, כשם שהימים הראשונים נפלו ואין מחשיבים אותם כנזירות, כן האשם מצטרף לימים אלה כקנס לנזיר, כדי שיגביר את זהירותו להבא מכל טומאה[10].
הנזיר וקרבנותיו
נזיר טמא מביא איל לאשם (כדוגמת האיל בציור למטה).
מן האגדה
מעשה בנזיר אחד מן הדרום
'אמר רבי שמעון הצדיק: מימי לא אכלתי אשם נזירות אלא אחד. מעשה ובא אלי אחד נזיר מן הדרום, וראיתיו יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים. נמתי לו: מה ראית לשחת שער זה הנאה? נם לי: רועה הייתי בעירי והלכתי למלאות מים מן המעין, ונסתכלתי בבבואה שלי, ופחז עלי יצרי וביקש לטורדני מן העולם. נמתי לו: רשע! למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך, במי שהוא עתיד ליעשות עפר רמה ותולעה? העבודה שאגלחך לשמים! מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו. ואמרתי לו: בני! כמותך ירבו נוזרי נזירות בישראל!' (נדרים ט, ב. תוספתא נזיר ד)
[1] כריתות ט, א. רמב"ם נזירות ו, ג. עיין שם.
[2] במדבר ו ט- יב.
[3] רמב"ם נזירות א, א.
[4] כריתות ט, א. רמב"ם נזירות ו, ג.
[5] במדבר ו ט-יט. רמב"ם הלכות נזיר ו, ג.
[6] נזיר יח, ב.
[7] רמב"ם הלכות נזירות ו, ב.
[8] כריתות י, ב. רמב"ם מעשההקרבנות טז, יב.
[9] ספרי במדבר ו, יב. מנחות צ, ב. רש"י צא, ב. ד"ה 'אף כל'. רמב"ם מעשה הקרבנות ב, ג.
[10] ספרי זוטא במדבר ו, יב.