אשם מצורע
- יוסי ורדי
- 10 בפבר׳ 2022
- זמן קריאה 2 דקות
*אשם מצורע: אחד משלשת הקרבנות שמביא המצורע ביום השמיני לטהרתו[1].
לאחר תהליך טהרת- המצורע* ויציאתו מן ההסגר, על המצורע להביא שלשה סוגי קורבנות: כבש לעולה, כבשה לחטאת, וכבש* לאשם[2]. שנאמר: 'ולקח הכהן את הכבש האחד והקריב אותו לאשם'[3]. באשם נאמר, שהוא עיקר הכפרה[4] שכן, ממנו נותנים מן הדם על אוזן המצורע והבהונות להשלמת טהרת המצורע[5].
הקרבן: כבש לאשם שמביא המצורע, דינו להביאו בן שנה, ואין לדמיו קצבה מעט או הרבה[6], עם זאת, מצוה מן המובחר להביא כבש בשווי סלע[7]. דין מיוחד הוא באשם מצורע, שבשאר אשמות אין מביאים נסכים ואילו באשם מצורע מביאים עמו נסכים[8].
סדר ההקרבה וההזאה: המצורע עומד מחוץ לעזרת ישראל* בתוך שער-ניקנור* שלא התקדש,[9] והכהן לוקח את אשמו של המצורע כשהוא חי, ומניפו עם לוג-השמן* כדרך כל התנופות. ובדיעבד אם הניף את כבש האשם בנפרד מן השמן יצא[10]. לאחר מכן מביא הכהן את קרבן האשם אל המצורע, העומד סמוך לפתח העזרה. המצורע מכניס את שתי ידיו לאויר העזרה פנימה, וסומך ידיו על הקרבן ומתוודה[11], ושוחטים אותו מיד. שני כהנים מקבלים את דם האשם, כהן אחד מקבל את הדם בכלי לזרוק על גבי המזבח, והכהן השני מקבל את הדם אל כף ידו הימנית לצורך הזאת הדם על הבהונות, ומערה על ידו השמאלית, וממנה מזה בידו הימנית על המצורע כדלהלן. אם שינה הכהן וקיבל בשמאלו הרי זה פוסל את הקבלה.
הכהן שקיבל את הדם בכלי מוליכו למזבח וזורק את הדם על הקרנות סביב[12]. בו בזמן, הולך הכהן המקבל את הדם אל כף ידו, אל שער ניקנור אל המצורע הממתין בפתח. המצורע מכניס את ראשו לאויר העזרה והכהן נותן מן הדם על תנוך אוזנו הימנית. אחר כך מכניס המצורע את ידו הימנית לאויר העזרה, והכהן נותן מן הדם על בוהן ידו. בהמשך מכניס המצורע את רגלו הימנית והכהן נותן מן הדם על בוהן רגלו הימנית, ואם נתן על השמאלית לא יצא[13].
הקדמת האשם לחטאת: למרות שבכל התורה מקדימים להביא את קרבן החטאת לפני קרבן האשם, בקרבן מצורע הסדר הפוך: קודם אשם אחר כך חטאת. זאת, משום שהאשם, הוא ודמו מטהרים ומכשירים את המצורע להכנס לעזרה ולאכול קדשים, ולכן דין הוא להקדימו לחטאת[14].
לאחר הקרבת האשם מקריבים את החטאת ואת העולה. ואם שינה והקריב את החטאת תחילה יצא [15].
אשם מצורע
המצורע נראה בשער ניקנור כשהוא סומך את ידיו על קרבן האשם. לצורך הסמיכה מכניס המצורע את ראשו ואת ידיו לאויר העזרה. (המצורע נראה כשהוא מגולח בזקנו ובגבות עיניו - ככתוב).
[1] רמב"ם מצוות עשה עז, הלכות מחוסרי כפרה פ"ד ה"א.
[2] תוספתא נגעים ט, ב. רמב"ם מחוסרי כפרה ד, ב.
[3] ויקרא יד, יב.
[4] רמב"ם מעשה הקרבנות יח, ט.
[5] רש"י פסחים נט, א.
[6] רמב"ם פסולי המוקדשין ד, כב.
[7] תוספות כריתות י, ב. ד"ה 'מכלל'.
[8] משנה מנחות צ, ב. ורמב"ם מעשה הקרבנות ב, ג.
[9] פסחים פה, ומשנה למלך בית הבחירה ז, יג.
[10] רמב"ם מחוסרי כפרה ד, ב.
[11] רמב"ם מעשה הקרבנות ג, יד.
[12] ראה ערך זריקת הדם.
[13] רמב"ם הלכות מחוסרי כפרה פ"ד ה"ב.
[14] זבחים צ, ב. במשנה ורש"י שם. רמב"ם תמידין ומוספין ט, ח.
[15] רמב"ם שם ה"ג.