אשם גזילות

*אשם גזילות: קרבן אשם שמביא הגזלן המכחיש את גזילתו בתוספת שבועת שקר.

נאמר בתורה: 'נפש כי תחטא... וכחש בעמיתו בפקדון, או בתשומת יד, או בגזל, או עשק את עמיתו, או מצא אבידה וכחש בה, ונשבע לשקר... והשיב את הגזלה... וחמישיתו יוסף עליו... ואת אשמו יביא לה' איל תמים'[1]. אדם שגזל אפילו שווה פרוטה, או שגנב, או שהופקד אצלו חפץ, או שלוה, או שגנב משותפו, וכיוצא בכך, והכחיש את המעשה ונשבע לשקר, מביא אשם על חטאו ושבועתו, הנקרא גם 'קרבן שבועה'[2]. זאת, בנוסף לפריעת התביעה הממונית לחבירו, ובתוספת חמישית משווי הגזילה[3].

פקדון: אדם שהופקד אצלו חפץ או כלי לשמור, ולאחר מכן הכחיש ואמר: לא היו דברים מעולם, ואף נשבע לשקר, כשיכיר ויודה בחטאו וירצה לשוב בתשובה, צריך להחזיר את הפיקדון לנגזל. כמו כן, יוסיף חמישית מהקרן ויתן לחבירו[4]. עם זאת, לא יצא ידי חובתו בכך, ולכפרה מאת ה' על שבועת השקר מביא אשם גזילות[5].

תשומת יד: א. בהלואה: אדם שהלווה כסף לחברו וקיבל ממנו כלי כמשכון, משבא לפרוע למלווה את הלוואתו ביקש ממנו את הכלי, אולם המלווה כפר בעובדה שניתן לו כלי, ועמד ונשבע לשקר. כשהודה במעשה ועשה תשובה, חייב המלוה להחזיר את הכלי הממושכן, כמו כן להוסיף ללווה חומש, ולהביא אשם גזילות על שבועת השקר[6].

ב. בשותפות: כגון שנשתתפו בממון לסחורה, ו'תשומת יד' ענינה, שנתן כל אחד את ידו וכספו בסכום מסוים לשותפות. ולקח האחד את החלק של שותפו, והכחיש, שמעולם לא נתן לו חבירו את הסכום המדובר, ועמד ונשבע שלא קיבל ממנו סכום זה מעולם. כשהודה במעשה ועשה תשובה, צריך להחזיר לחברו את חלקו, ולהוסיף עליו חמישית מן הסכום הנקוב, ולהביא אשם גזילות על שבועתו[7].

גזל: אדם שגזל חפץ מחבירו, 'כגון שחטף מידו מטלטלין, או שנכנס לרשותו שלא ברצון הבעלים ונטל משם כלים... כענין שנאמר: ויגזול את החנית מיד המצרי'[8]. והגזלן הכחיש את העובדות ונשבע לשקר שלא גזל, כשישוב מחטאו ישיב את הגזילה לבעליה ויוסיף לו חמישית מהקרן, ולאחר מכן יביא אשם גזילות על שבועתו[9].

עשק את עמיתו: 'איזהו עושק? זה שבא ממון חברו לתוך ידו ברצון הבעלים, וכיון שתבעוהו כבש הממון אצלו בחזקה ולא החזירו. כגון שהיה לו ביד חברו הלואה או שכירות [שעבד אצלו כפועל ולא שילם לו את משכורתו] והוא תובעו ואינו יכול להוציא ממנו, מפני שהוא אלם וקשה[10]'. כל אלו, כשהכחישו את המעשה ואף עמדו ונשבעו, ישלמו את העושק. כמו כן יוסיפו חומש, ויביאו אשם גזילות[11].

אבידה: אדם שמצא אבידה ולקחה לעצמו, והכחיש את עובדת המצאותה בידו, ונשבע לשקר, משעשה תשובה ישלם קרן וחומש ויביא אשם גזילות[12].

כפרתו: אין מתכפר לגזלן אלא אם כן שילם תחילה את הגזל או העושק או החזיר את האבידה, ואחר כך מביא את הקרבן למקדש, 'שהמביא גזילו עד שלא הביא אשמו - יצא, הביא אשמו עד שלא הביא גזילו - לא יצא'. לא כן תוספת חמישית, שאינה מעכבת את הכפרה, ויביא את הקרבן ואחר כך ישלם את החומש[13].

באשר לקרבן להלכותיו, ראה ערך 'אשם' – 'מצותו והלכותיו'.

אשם גזילות - איל בן שנתיים

גזלן אשר גזל והכחיש את דבר הגזל, ואף נשבע לשקר, ולבסוף חזר בתשובה, מביא קרבן לכפרתו, איל בן שנתיים, כלומר, כבש בן שנה וחודש לפחות. בציור נראה איל בן שנתיים.

מן המדרש

'בוא וראה כמה סמיות עיניהן של גוזלין ושל עושקין, שבשביל פרוטה אחת נקרא חוטא ונקרא שקרן ונקרא גזלן... ומביא איל בשתי סלעים, וצריך וידוי ותשובה עד שיתכפר לו. ולא עוד אלא מעלה עליו הכתוב [שבגזל פרוטה] כאילו נטל נפש... אבל צדיקים אינן כן, אלא נותנים ומוותרין, וחוננין ומרחמין'. מדרש הגדול ויקרא ה, כו.

---

[1] ויקרא ה, כא – כה.

[2] כתובות מב, א.

[3] בבא קמא קג, ב. רמב"ם שגגות ט, ז.

[4] בבא קמא קה, ב. רמב"ם גזלה ואבדה ז, יא.

[5] ככתוב: 'ומעלה מעל בה'... ונשבע על שקר'. וראה רמב"ם שגגות ט, ז. וכן גזלה ואבדה ז, א. וראה רמב"ם הלכות שבועות ז, יד. שיש ריבוי אשמות ככל שנתרבו ההכחשות של הגזלן. תורת כהנים ה, כו.

[6] בבא מציעא מח, א. ורש"י ד"ה 'תשומת יד'.

[7] ויקרא ה, כא. בתרגומים, ברש"י ובאבן עזרא.

[8] רמב"ם גזלה ואבדה א, ג.

[9] רש"י ויקרא ה, כא. בבא קמא קג, ב. רמב"ם שגגות ט, ז.

[10] רמב"ם גזלה ואבדה א, ד.

[11] רמב"ם שגגות ט, ז.

[12] ויקרא ה, כג. וכל המקרים האלו בשבועות לו, ב. במשנה.

[13] בבא קמא קי, א. רמב"ם גזלה ואבדה ח, יג.