ביאה במקצת

*ביאה במקצת: דינו של אדם טמא המכניס חלק מגופו בלבד למקדש.

כניסת אדם טמא לעזרה או רובו[1] אסורה באיסור כרת. כן עובר הטמא על איסור עשה של שילוח טמאים*[2], שנאמר: 'וישלחו מן המחנה... כל טמא לנפש' [3]זאת, הן באשר למחנה שכינה* והן באשר להר הבית*. מאידך גיסא, אדם טמא הנכנס להר הבית אינו עובר על איסור כרת אלא דינו בלאו ועשה[4]. מכאן הדיון בדברי חז"ל בדבר כניסה חלקית למקומות האסורים, וכגון, המכניס את ידו, ראשו, רגליו או אצבעותיו פנימה - מה דינו? מסקנת הדברים להלכה, שהמכניס ידו למחנה שכינה פטור מן התורה אך עובר על דברי חכמים ולוקה מכת מרדות[5]. לא כן המכניס ידו או רגלו להר הבית, אין על כך איסור ביאה במקצת ואינו לוקה מכת מרדות[6].

ביאה במקצת – המחלוקת: מחלוקת היא בגמרא, האם ביאה במקצת לעזרה, כלומר, הכנסת אחד מאבריו של אדם טמא פנימה, אסורה או מותרת? יש אומרים: ביאה במקצת שמה ביאה, והיא אסורה בכרת[7], ויש אומרים שהיא אסורה בלאו בלבד והמכניס ידו חייב מלקות[8]. לעומתם יש מי שאומר שביאה במקצת לא שמה ביאה, ולכן כניסה חלקית מותרת מן התורה. עם זאת, אסרו חכמים כניסה כעין זו למקדש, לפיכך המכניס אחד מאבריו לעזרה לוקה מכת מרדות[9].

במצורע: באשר למצורע, שם גזירת הכתוב היא, שחובתו להכניס את בהונות ידיו ורגליו ותנוך אזנו לתוך העזרה כדי להטהר[10], שנאמר: 'והעמיד הכהן המטהר את האיש המיטהר לפני ה''[11]. גזירת כתוב זו היא דווקא לדעת הסובר: ביאה במקצת שמה ביאה. מאידך, מאחר שנפסק להלכה[12], שביאה במקצת לא שמה ביאה, ממילא, זו הסיבה שהותר למצורע להכניס בהונותיו, שכן, מעולם לא נאסר הדבר מן התורה.

הכנסת מקצת בגדים: המחלוקת בדבר ביאה במקצת, לא נאמרה אלא לגבי אדם טמא, שנכנס באחד מאבריו לעזרה, לא כן באשר לבגד טמא. שכן, בגד שנטמא, וצריך להכניסו לעזרה לצורך כיבוס דם חטאת* שניתז עליו, ניתן להכניסו חלק חלק, כלומר, גוזרים את הבגד לחלקים שאין אחד מהם עולה על גודל 'מעפורת', כמין סינר, ובכך ניתן לכניסו לכיבוס בעזרה[13]. בגמרא עוסקים בשאלה, מה דינו של מעיל התכלת שניתז עליו דם חטאת, שכן, מעיל זה אסור לקורעו, ככתוב: 'לא יקרע'[14]. ומסקנת הדברים היא, שניתן להכניס את המעיל לעזרה, זאת, אם יכניסו את הבגד לכיבוסו בשיעור מצומצם של פחות משלוש אצבעות, שכן, פחות משלוש אצבעות אינו נקרא בגד[15].

המצורע במקדש - דוגמה להיתר 'ביאה במקצת' לעזרה

מצורע שנטהר, הוא אחת הדוגמאות להלכה האומרת, ש'ביאה במקצת' לתחום העזרה מותרת. בציור נראה המצורע עומד בחלל הפתח של שער ניקנור שלא נתקדש. לקיום מצות 'סמיכה' על ראש הקרבן, מכניס המצורע אל ראשו ואת ידיו לחלל העזרה, והדבר מלמד, ש'ביאה במקצת' מותרת מן התורה.

---

[1] תוספות שבועות יז, ב. ד"ה אפילו.

[2] רמב"ם ביאת מקדש ג, יב. כן עובר הטמא על מצות עשה של שילוח טמאים: 'וישלחו מן המחנה', ראה ספר המצוות לרמב"ם עשה לא. וראה ספר החינוך שסב.

[3] במדבר ה, ב.

[4] רמב"ם ביאת מקדש ג, ח.

[5] רמב"ם ביאת מקדש ג, יח.

[6] ראה רמב"ם ביאת מקדש ג, ח. וראה אבני נזר, יו"ד סימן ת"ן אות י.

[7] זבחים לב, ב. דעת עולא בשם ריש לקיש.

[8] זבחים לג, ב. רבינא בשם ריש לקיש.

[9] זבחים לג, ב. דעת רבי יוחנן, וכך משמעות הסוגיא ביומא לא, א. וכן דעת הרמב"ם ביאת מקדש ג, יח. וראה משנה למלך על הרמב"ם שם.

[10] זבחים לב, ב. רש"י פסחים פה, ב. ד"ה 'עומדים שם'.

[11] ויקרא יד, יא.

[12] ראה הערה 8.

[13] זבחים צד, ב. רמב"ם מעשה הקרבנות ח, יט.

[14] שמות כח, לב.

[15] זבחים צה, א. רמב"ם מעשה קרבנות ח, כ.