בית אב

*בית אב: משמרת* הכהונה במקדש התחלקה לשבעה בתי אב בהתאם לימות השבוע, וכן משמרת הלויה, וכל בית אב עשה את עבודתו ביומו הקבוע[1].

בזמן הבית היו הכהנים מחולקים לעשרים וארבע משמרות[2], כל משמר והשבוע הקבוע לו לעבודה במקדש. המשמר נחלק לשבעה בתי אב כנגד שבעת ימי השבוע. חלוקה זו איפשרה לכל כהן מכהני בית אב ליטול חלק בעבודה במהלך שבוע העבודה של משמרתו[3]. על כל בית אב נתמנה ראש בית אב* המופקד על סדרי העבודה במהלך היום[4]. גם הלויים התחלקו למשמרות ולבתי אבות, ואף שם נתמנה ממונה על בית האב, להסדיר את חלוקת העבודה בין הלויים: השומרים, השוערים והמשוררים[5].

חלוקת העבודה על ידי ראש המשמרת וראש בית אב: חלוקת העבודה במקדש למשמרות ובתי אבות היא חלוקה קדומה מימות משה[6]. מאוחר יותר משנתרחבה משפחת הכהונה והלויה, והוחל בהכנת סדרי העבודה במקדש ההולך ונבנה בירושלים, חילקו שמואל* ודוד* את הכהנים לעשרים וארבע משמרות, וכך את הלויים[7]. אלו היו עובדים במקדש במשמרות מדי שבוע בשבוע במחזוריות זה אחר זה[8]. עם הגיע כהני המשמרת לשבוע המיועד להם לעבוד במקדש, חילק ראש המשמרת* את הבאים לשבעה בתי אב, והפקיד כל בית אב על עבודת יום מסוים בשבוע, זאת, באשר לבתי אב שלא נקבע להם יום קבוע לעבודה[9]. לאחר שנקבע יום בשבוע לעבודה הוטל על ראש בית אב לחלק לכל אחד מאנשי בית אב את עבודתו המיוחדת במהלך יום העבודה. באשר ללויים היה ראש בית אב קובע, מי שומר בלילה ומי שוער בשערי המקדש השונים, וכן מי משורר על הדוכן*, כל לוי לפי כישוריו[10]. לעומת הלויים, הנהיגו הכהנים במקדש לקיים פייס*, אשר באמצעותו חילקו את העבודה בין אנשי בית אב[11]. עם זאת, היו עבודות שאינן חלק מן העבודה בעזרה, כגון, הבאת עצים למזבח, הוצאת הדשן, הקרבת קרבנות 'קיץ המזבח'*, וכך הבאת הקרבנות שהביאו ישראל למקדש: חטאת, אשם, קרבן יולדת ועוד, עבודות אלו ודומיהן חולקו לכהני בית אב בידי ראש בית אב[12].

בית אב ביום משמרתם בבית המוקד

כהני בית אב משכימים עם שחר לטבילה ועבודה (הכהנים נראים בציור כשהם יורדים במדרגות). זקני בית אב נראים במקום לינתם ב'רובדים' של אבן (בתאים). פרחי הכהונה נראים כשכסתותיהם בארץ (בציור, לרגלי הרובדים). כן נראה, אחד מזקני כהונה הנוטל מפתח ממקומו בארץ, לפתיחת שערי בית המוקד.

בית אב המשרת בימים קבועים ובית אב שימיו בהגרלה: מצינו בתוספתא תיאור בדבר חלוקת המשמרת בהתאם לימים, שם מובא, ש'משמר שיש בו שבעה [בתי אב] כל אחד ואחד מקריב ביומו', שכן, המשמר מתחלק לשבעה ימים. עוד מצינו שם, שהיו משמרות מרובות אוכלוסין ולעומתן משמרות מועטות אוכלוסין, לפיכך, חילקו את ימי השבוע בהתאם לגודל המשמרת: כשהמשמרת קטנה – חילקו את העבודה באופן שהיו כהנים שעבדו יומיים ואף שלשה, וכשהמשמרת גדולה - התחלקו המרובים בעבודות הכהונה בחלוקה פנימית ביניהם. באשר לחלוקת המשמרות, מצינו, שהיו משמרות שקבעו לכל אחד מבתי האב שלהן יום קבוע לעולם: לאחד - יום ראשון, ולשני - יום שני וכו'. מאידך היתה משמרת, שבכל פעם שעלתה למקדש, היו עורכים הגרלה ביניהם, איזה בית אב ישרת ביום זה ואיזה ביום אחר[13]. מצינו דעה, שכל משמר ומשמר היה נחלק לששה בתי אב, כל בית אב היה עובד ביומו, וביום השבת כל בתי האב היו עובדים יחדיו, אולם אין ראיה מוכחת בדברי חז"ל לשיטה זו[14].

הנהגת כהני בית אב ביום עבודתם: אנשי בית אב צריכים להכין את עצמם לקראת יום עבודתם, לפיכך, חייבו אותם חכמים להסתפר מדי שלושים יום. כמו כן אסרו עליהם להסתפר ולכבס את בגדיהם בשבוע עבודתם, אלא יעשו זאת בשבוע שלפני עלייתם למקדש[15]. ביום הקבוע לעבודתם במקדש, הגיעו הכהנים עם ערב לבית המוקד*, ומובא במשנה, שהיו ישנים שם לקראת העבודה עם שחר. כן מובא ש'זקני בית אב ישנים שם ומפתחות העזרה בידם', שכן, נעלו את דלתות העזרה עם רדת החשכה, וזקני בית אב היו אחראים על פתיחתן עם תחילת העבודה. כן מתואר שם שפרחי כהונה היו ישנים על רצפת העזרה כשומרי פלטרין של מלך - 'איש כיסתו בארץ'[16].

איסור שתיית יין לכהני בית אב: ביום עבודתם של אנשי בית אב במקדש אסורים הכהנים לשתות יין, למרות שיש ביניהם כהנים שלא נקבעה להם עבודה לאותו יום, שכן, יתכן שיצטרכו חבריהם את עזרתם כשתרבה העבודה. כך גם בליל כניסתם לעבודה אסורים אנשי בית אב בשתיית יין, 'שמא ישתה בלילה וישכים לעבודתו ועדיין לא סר יינו מעליו'[17]. לעומת אנשי בית אב, שאר כהני המשמר רשאים לשתות יין בלילה, מאחר שאין עבודה בלילה אלא ליחידים[18]. מאידך גיסא, אסורים אנשי המשמרת כולם לשתות יין במשך היום במהלך השבוע כולו, 'שמא תכבד העבודה על אנשי בית אב של יום ויצטרכו לאחרים מאנשי משמרתן לסייען'[19]. במציאות המתוארת, נוצרה בעיה אצל כהנים אשר לא הכירו את בית האב שלהם, וכך אצל כהנים שלא הכירו אף את המשמרת שהם שייכים אליה, באיזו מידה רשאים הם לשתות יין ביום העבודה, במהלך השבוע, ובמהלך השנה. הבעיה נוגעת הן לבתי אב שזמנם קבוע, והן לבתי אב שאין זמנם קבוע. בענין בתי אב שזמנם קבוע כתבו הפוסקים, כיצד ינהג הכהן בזמן הבית, וכדלהלן:

א. 'כל כהן שיודע מאיזה משמר הוא, ומאיזה בית אב הוא, ויודע שבתי אבותיו קבועים בעבודה [היום], אסור לו לשתות יין כל אותו היום'.

ב. 'היה יודע מאיזה משמר הוא [וממילא יודע את השבוע בו הם משרתים בקודש] ואינו מכיר בית אב שלו [וממילא אינו יודע את יום העבודה] אסור לו לשתות כל אותה שבת שמשמרתו עובדין בה'.

ג. 'לא היה מכיר משמרתו, ולא בית אבותיו, הדין נותן שאסור לשתות יין לעולם [שהרי הוא מוחזק ככהן המשרת בכל המשמרות ובכל בתי אב, ועשוי הוא להקרא כל רגע לעבודה]. אבל תקנתו - קלקלתו [כלומר, יש לו תיקון כתוצאה מן הקלקלה] והרי הוא מותר לשתות בכל יום ויום, שהרי אינו יכול להכנס לעבודה עד שייקבע בבית אב שלו ובמשמרתו [ובינתים אינו שייך לשום בית אב]'[20]. באשר למשמרות בהן לא נקבעו הימים, והיו עורכים הגרלה בין בתי האב, לא מצינו הלכה מסודרת בענינם.

מן האגדה

כהנים זהירים מלשתות יין בתקופת התלמוד

בתקופת התלמוד תמיה אביי: הכיצד שותים הכהנים יין בכל ימות השנה, והרי היו צריכים לחדול משתיה - כל כהן בזמן משמרתו ובית אב שלו? ומשיב, שנהגו כשיטת רבי, ש'תקנתו קלקלתו', כלומר, נשתכחו המשמרות והיין הותר. ומובא בפירוש רבנו חננאל, שאביי עצמו היה כהן, ונמנה על בני עלי (ראש השנה יח, א), ומתברר, שלמרות שאביי מצא היתר בזמנו לשתות יין, עם זאת, הוא עצמו מתוך הכרתו העמוקה כי 'מהרה יבנה המקדש', נזהר מלשתות, וכמובא בתלמוד, שאמר רבא לאשתו של אביי: יודע אני בו באביי שנזהר מלשתות יין מחמת היותו כהן (כתובות סה, א).

כהני בית אב ושתיית יין לאחר החורבן: מובא בתלמוד, שההלכה אשר נהגה בזמן הבית המשיכה להתקיים למעשה גם לאחר החורבן [21], זאת, עקב ההכרה והאמונה, ש'מהרה יבנה המקדש'* ועתידים ישראל לבנותו בכל יום, ולפיכך צריכים הכהנים לנהוג בענין שתיית יין כבתקופת היות הבית על מכונו, להיות מוכנים להקרבה בכל עת. עם זאת, מובא, שכהנים יחידים בלבד נמנעו מלשתות יין מן הסיבה האמורה, אך מרבית הכהנים התירו לעצמם לשתות יין מן הסיבה המובאת בהלכה, ש'נמצאת תקנתו קלקלתו', כלומר, מאחר שלאחר החורבן נשתכחו המשמרות וחלוקת הימים של בתי האב, מחמת קלקול זה - נתקנו הכהנים, ומעתה הם רשאים לשתות יין[22].

כהני בית אב בתעניות במקדש: בעת שגוזרים חכמים תענית על הציבור, נקבעה הלכה מיוחדת לאנשי בית אב במקדש, זאת, כדי שיוכלו לעשות את עבודתם למרות התענית. מאחר שהיו שלש סדרות של תעניות על עצירת גשמים, נקבע לאנשי בית אב סדר המקל עליהם את התענית. בסדרת שלשת התעניות המתחילות מראש חודש כסלו, פטרו את אנשי בית אב לגמרי מן התענית. כך גם בסדרת שלשת התעניות שלאחריה אף כאן פטרו אותם מן התענית. לעומת זאת, בשבע התעניות האחרונות החמורות שהעם נוהג בהן כביום הכיפורים, הלכה היא, שכהני בית אב העוסקים בעבודה באותו היום מתענים מקצת היום ולא משלימים[23].

כהנים מיוחדים בבית אב: כהן שנמצא בו מום, הלכה היא, שאינו משרת עם כהני בית אב בעזרה, אלא 'יושב בלשכת העצים ומתליע עצים למערכה'. עם זאת אינו נפסל לאכילת קדשים, 'וחולק בקדשים עם אנשי בית אב שלו ואוכל'[24]. כהן שאינו יודע מי אביו, וכגון, שני כהנים שנתערבו ולדותיהם, משיגדלו בניהם הרי הם משרתים בשתי המשמרות, בין בשבוע של המשמר של אב אחד, ובין בשבוע של המשמר השני - כל אב ויומו המיוחד. מאידך, אין כהן זה חולק בקדשים, לא במשמר זה ולא במשמר האחר. ואם היו שני האבות ממשמר אחד ובית אב אחד, הכהן נוטל חלק אחד[25].

חלוקת בשר הקרבנות, סולת המנחה, ועורות קדשים*: חלק מעשרים וארבע מתנות כהונה* נוהגות במקדש ומתחלקות לכהני בית אב במהלך יום עבודתם, כגון: בשר חטאת, לחם הפנים, שיירי מנחות* ועוד. אין כוונת הדברים, שהכהן המקריב זוכה בכל בשר הקרבן שהקריב, אלא בשר הקרבן מתחלק בין כלל כהני בית אב של אותו יום, בין אלו שעסקו בעבודה גופא ובין אלו שעסקו בעבודות אחרות, ובלבד שאין הכהן טמא באותו יום[26]. מאידך, עורות קדשים שאף הן מתנה שזכו לה הכהנים במקדש, אלו התחלקו בין הכהנים רק בתום שבוע העבודה, אזי היו מתחלקים כל אנשי המשמר בעורות שהצטברו, כל בית אב וחלקו וכך קיבל היחיד את מתנתו בעורות. סדר חלוקת העורות השתנה במהלך הדורות כמתואר בתוספתא[27]: 'בראשונה היו מכניסין עורות קדשים ללשכת בית הפרוה*, והיו מחלקין אותן בערבין לכל בית אב שבאותו היום, והיו גדולי כהונה באין ונוטלין אותן בזרוע, התקינו שיהו מחלקין אותן בערבי שבתות לכל משמר ומשמר. ועדיין היו גדולי כהונה באין ונוטלין אותן בזרוע. עמדו [הכהנים] הבעלים והקדישום לשמים, ולא היו ימים מועטים עד שחיפו את ההיכל כולו בטבלאות של זהב'[28]. עם זאת, נפסק להלכה, שבתום השבוע מקבל כל כהן את חלקו בעורות הקרבנות [29].

ראש בית אב: הכהן שנתמנה לראש בית אב, והיה אחראי על עבודת כהני בית אב, היה עומד לצידו של הכהן הגדול במעמדים שונים לכבדו. וכגון, בעת ההגרלה על השעירים ביום הכיפורים עומד ראש בית אב משמאל לכהן הגדול, אם עלה הגורל בשמאל, ראש בית אב אומר לו: 'אישי כהן גדול הגבה שמאלך!'[30] בעת שהכהן הגדול בא לנחם אבלים ראש בית אב עומד משמאלו לכבדו[31]. כך גם כשהכהן הגדול מתאבל על קרוביו והעם באים לנחמו בביתו, הוא עומד בשורה, והסגן* מימינו, וראש בית אב וכל העם משמאלו ומנחמים הוא והעם[32]. מדברי חז"ל עולה, שמעמדו של ראש בית אב יש לו משמעות לענין העדפתו על פני אחרים במצבים מיוחדים, כגון, לפדותו ולהצלתו, זאת, עקב תפקידו החיוני והחשוב במקדש[33].

---

[1] רש"י תענית טו: ד"ה "אנשי בית אב" רמב"ם הלכות כלי מקדש פ"ד הי"א.

[2] תענית כז, א. תוספתא תענית ב, א. כלי מקדש ד, ג.

[3] כך עולה בפשטות מלשון הרמב"ם וכך דייק הכסף משנה בדבריו, כלי מקדש ג, ט. וכן כתב רש"י תענית טו, ב. ד"ה 'אנשי בית אב'. וכך פירש הברטנורא תמיד א, א. ובתענית ב, ו. וכן בתפא"י בתענית שם.

[4] רמב"ם כלי מקדש ד, יא.

[5] רמב"ם כלי מקדש ג, ט.

[6] תענית כז, א. רמב"ם כלי מקדש ד, ג.

[7] תענית כז, א. רמב"ם כלי מקדש ג, ט. ד, יא.

[8] קיים דיון בראשונים ובאחרונים בשאלה, האם היו תאריכים קבועים בשנה לכל משמרת, וכגון, השבוע הראשון של ניסן למשמרת יהויריב, השני - ליהוידע וכד', וכך לעולם, או שהיה רצף מתמיד של המשמרות בלא קשר לתאריכים, עיין בענין זה ערך 'משמרות כהונה'.

[9] רמב"ם כלי מקדש ג, ט. ד, יא. וכן רבנו חננאל תענית יז, א. ורש"י שם טו, ב. וכן מאירי שם. וריטב"א שם. וראה רמב"ם ביאת מקדש א, ז. שהיו בתי אבות שהיה להם יום קבוע מדורות, וההבדל בין מי שיומו קבוע למי שאין יומו קבוע יש לו השלכות לענין הלכה, כגון לענין שתיית יין.

[10] כסף משנה כלי מקדש ג, ט.

[11] וראה כסף משנה כלי מקדש ג, ט. שתמה, מדוע חילקו את עבודת הכהנים באמצעות פייס, הרי ראש בית אב יכול לחלק את העבודה בין אנשיו? אולם כמובא ביומא כב, א. היו הכהנים באים לידי מריבה, ולא נשמעו לראש בית אב, לפיכך הנהיגו פייס.

[12] הפייס לכהנים נקבע לעבודות התמיד, וממילא שאר העבודות הוטלו על שאר הכהנים בידי ראשי בית אב הכהנים, כדוגמת חלוקת העבודה על יד ראש בית אב של הלויים.

[13] תוספתא תענית ב, ב. ירושלמי תענית ד, ב. כך היא לשון התוספתא 'מגרילין'. ומה שהובא לעיל ברמב"ם הערה 9 שראש המשמר הוא שהיה קובע את החלוקה מחדש, יתכן שעשה זאת בהגרלה, ויתכן שהיה לרמב"ם הסבר אחר בתוספתא, שיש גורסים שם 'מגדילין' עיין שם.

[14] ראה רש"י פסחים נז, א. ד"ה 'ולערב'. כן ראה במנחות קז, ב. שם מובא: 'הני ששה [שופרות* לנדבה המקדש] - כנגד ששה בתי אב', ופירש רש"י, ששופרות אלו נועדו להבאת קרבנות נדבה ל'קיץ המזבח', והיו ששה בלבד כנגד ששה בתי אב העובדים במשך ששת ימי השבוע. דבריו סותרים דברי חז"ל מפורשים בתוספתא, משם ברור שהמשמרות חולקו לשבעה ימים! יש לתמוה, שגם רש"י עצמו כותב בתענית טו, ב. שהיו עובדים שבעה ימים בשבוע? (הפירוש לתענית מיוחס לרש"י ויתכן שמדובר בפרשן אחר). וצריך לומר, שמה שאמר חזקיה במנחות 'כנגד ששה בתי אב', אין כוונתו לומר אלא זאת, שששת השופרות לנדבה נקבעו כנגד ששה בתי אב מתוך שבעה העובדים במשך השבוע, וביום השבת, אכן, עבד בית אב שביעי. מעתה מובן, שמאחר שבשבת אין מביאים קרבנות נדבה ואין תורמים כסף לשופרות, משום כך היו ששה שופרות בלבד. וראה תפארת ישראל שקלים ו, ה. אות לב. ועיין מנחת חינוך סוף מצווה תקט שהביא את הסתירה הנ"ל ונשאר בצריך עיון, אולם לאור האמור הסתירה מיושבת. וראה חת"ם סופר בשו"ת אורח חיים חלק א' סימן ר'. כן ראה יאיר נתיבות, תמיד כז, א. שהביא את השיטות השונות בענין זה.

[15] תענית טו, ב. רמב"ם ביאת מקדש א, יא, יב. וראה ערך 'משמר'.

[16] תמיד א, א. מידות א, א. רמב"ם בית הבחירה ח, ה.

[17] רמב"ם ביאת מקדש א, ו. ועיין בראב"ד המביא טעם אחר, שהכהנים צריכים להקטיר אברים בלילה ולפיכך אסורים בשתיית יין בלילה, ולפי דבריו יהיו אסורים בשתיה בלילה שלאחר יום עבודתם בניגוד לשיטת הרמב"ם.

[18] להקטרת אברי הקרבנות. וראה ערך 'הקטר חלבים'.

[19] רמב"ם ביאת מקדש א, ו.

[20] רמב"ם ביאת מקדש א, ז.

[21] תוספתא תענית ב, ב. תענית יז, א. וכך מובא ברש"י שם ד"ה 'המכיר משמרתו'. רבנו חננאל שם. רבנו גרשום שם. וכך הוא פשט דברי הרמב"ם ביאת מקדש א, ז. וכך כתב המאירי בהסברת דבריו תענית טז, ב.

[22] תענית יז, א. עיין 'מן האגדה'.

[23] תענית טו, א. רמב"ם הלכות תעניות ג, ב – ד.

[24] רמב"ם ביאת המקדש ו, יב. ספר החינוך מצוה רעו.

[25] יבמות ק, א. במשנה. רמב"ם איסורי ביאה כ, יח. ודעת רש"י ד"ה 'ואין חולקין' שיאכל בקדשים אך לא יקבל חלק בעורות.

[26] זבחים צט, א. רמב"ם מעשה הקרבנות י, יד.

[27] זבחים יא, טז.

[28] תוספתא זבחים יא, טז. פסחים נז, א.

[29] רמב"ם ביכורים א, י.

[30] רמב"ם עבודת יום הכיפורים ג, ב.

[31] סנהדרין כא, א. רמב"ם כלי מקדש ה, ד.

[32] סנהדרין שם. רמב"ם שם ה, ה.

[33] כלי מקדש ד, יט.