ביצים

*ביצים: מאברי הבהמה העולה לקרבן על המזבח

נאמר בתורה: 'ומעוך וכתות ונתוק וכרות לא תקריבו לה'[1]'. כתבו המפרשים, כי פירוש 'מעוך' – שנמעכו הביצים ביד. 'כתות' – שנכתשו בכלי, כגון במכתשת, כלומר, יותר ממעיכה. 'נתוק' – שנתלשו ביד. 'כרות' – שנכרתו בכלי אך עדין תלויים בכיס[2]. קיימת מחלוקת בדברי חז"ל, האם המומים הנזכרים בפסוק נאמרו ביחס לביצים בלבד או אף באשר לגיד[3]. להלכה נפסק, כדעה האומרת, שכל המומים נאמרו בין בביצים ובין בגיד[4]. מומים אלו נחשבים מומים קבועים, והמקריב בהמה בעלת מום קבוע עובר בלא תעשה[5].

מומים הפוסלים בגיד ובביצים: חז"ל מנו שנים עשר מומים הפוסלים באברי הזרע ואלו הם: א. גיד מעוך. ב. גיד כרות. ג. גיד נתוק. ד. גיד כתות. ה. ביצים מעוכות. ו. ביצים כתותות או ביצה אחת כתותה. ז. ביצים נתוקות. או אחת מהן. ח. ביצים כרותות או אחת מהן. ט. מי שאין לו אלא ביצה אחת אף על פי שיש לו שני כיסים. י. מי ששתי ביציו מונחות בכיס אחד. יא. הטומטום. יב. האנדרוגינוס[6].

מדיניהם: בכור שהיתה לו ביצה אחת ושני כיסים, ובדק אותו מומחה, והושיבו על עכוזו, ומיעך באותו מקום ולא יצאה הביצה, הרי הבהמה בעלת מום קבוע ואסורה בהקרבה. כך גם באשר לבכור* הלכה היא, שיוצא לחולין ונשחט. אפילו לאחר ששחטוהו אם מצאו את הביצה דבוקה בכסלים – הרי הבהמה נחשבת כבעלת מום, ומותרת באכילה[7].

ביצים לענין הקרבה ולענין מומים

בעת ניתוח הבהמה לצורך קרבן עולה, מנתחים את רגל ימין ומעלים אותה אל המזבח יחד עם הביצים (ראה ציור). כן נדונו הביצים בגמרא לענין מומי בהמה, אימתי הם פוסלים את הבהמה לקרבן. הציור והתמונה באדיבות הרב ישראל מאיר לוינגר (מתוך ספר המאור למסכת חולין).

הביצים בעת ניתוח* עולת התמיד: בקרבן עולה הבהמה כולה עולה למזבח לה'. המשנה מזכירה את מספר הכהנים המוליכים את איברי התמיד על גבי המזבח בקרבן התמיד, הכהן שזכה להעלות את רגל ימין, העלה עמה את שתי ביצי הכבש אל אש המערכה. כהן זה היה ראשון בשורת הכהנים העולים אל המזבח להקרבת התמיד[8].

---

[1] ויקרא כב, כד.

[2] רש"י על התורה ויקרא כב, כד.

[3] בכורות לט, ב.

[4] רמב"ם ביאת מקדש ז, ח.

[5] עיין רמב"ם ספר המצוות לא תעשה צד.

[6] בכורות לט, ב – בכורות מא, א. רמב"ם ביאת מקדש ז, ח.

[7] בכורות מ, א. רמב"ם בכורות ג, ה. כדעת ר' עקיבא נגד ר' יוחנן בן נורי.

[8] משנה תמיד ד, א. רמב"ם מעשה קרבנות ו, ה.