בין האולם ולמזבח

*בין האולם ולמזבח: בין מזבח העולה* והאולם* קיים תחום בעזרה שנקבעה לו דרגת קדושה מיוחדת לכהנים ולישראלים.

המושג 'בין האולם ולמזבח' מקורו בנבואת יואל[1]. ביטוי זה מתאר את התחום של עשרים ושתים אמה שהפרידו בין המזבח שבעזרה לבין האולם במערב[2]. בתחום זה היו שתים עשרה המעלות* בהם עלו מן העזרה להיכל. כמו כן, נקבע בתחום זה מקומו של הכיור*, בין כבש המזבח בדרום לבין האולם. במירווח זה נמצאו גם שני השולחנות*, של שיש ושל כסף שבצד המזבח[3]. בתחום האמור חלות הגבלות לכניסתם של כהנים וישראלים, במיוחד אם הם במצב של ניוול, ולא הותרה הכניסה אלא אם כן נכנסים לצורך מצוה.

הגדרתו: 'בין האולם ולמזבח' כולל שלשה חלקים: א. המירווח שבין המזבח והאולם ברוחב עשרים ושתים אמה ממזרח למערב, זאת, באורך שלושים ושתים אמה מצפון לדרום כמידת המזבח [4]. ב. התחום שמצפון לו עד הכותל הצפוני של העזרה, זאת, ברוחב עשרים ושתים ובאורך ששים אמה וחצי[5]. ג. התחום שמן המזבח לכיון דרום, בו מצוי הכיור, מוגדר אף הוא כ'בין האולם ולמזבח'[6].

קדושתו: תחום זה בעזרה נמנה על דרגות הקדושה שנקבעו בתורה, כתחום אסור בכניסה לכהנים במצב של ניוול[7]. כן קיימות בו הגבלות כניסה האמורות במקדש[8]. באשר לכהנים, פעמים שחל עליהם איסור כניסה לתחום זה, כגון, לבעל מום*, לפרוע ראש*, לשתוי יין*, לקרוע בגדים*, ולמי שטרם קידש ידיו ורגליו[9]. כהנים במצב ניוול זה, אם נכנסו לבין האולם ולמזבח ועבדו שם חייבים מיתה בידי שמים[10]. באשר לישראלים הדבר שנוי במחלוקת ראשונים, יש הסבורים שכניסתם מותרת למצוות שבמקדש, וכגון, הקרבת קרבן פסח*, הקפת המזבח* בלולב וערבה, הבאת ביכורים*[11], צפייה בצורת הכרובים שבהיכל[12], צפייה במנורה ובשולחן לחם הפנים[13]. מאידך יש הסבורים, שישראלים אסורים בכניסה לשם אף לצורך מצוה[14].

בין האולם ולמזבח

התחום של 'בין האולם ולמזבח' במבט מצד דרום.

יש אומרים ששווה דין בין האולם ולמזבח לדין ההיכל* בחמישה דברים: אין בעלי מומים נכנסים לשם. וכך גם פרועי ראש, ושתויי יין. כך גם באשר לכהנים שלא קידשו ידיהם ורגליהם. כמו כן, העם פורשים משם בשעת הקטרת הקטורת, וזאת, אף ביום הכיפורים[15].

ויש אומרים, שניתן להיכנס בין האולם ולמזבח אף ללא רחיצת ידים ורגלים, ואין העם צריכים לפרוש משם בשעת הקטרת הקטורת-ביום-הכיפורים*[16] וכן נפסק להלכה[17].

מצוה מן התורה הממחישה את קדושת המקום, זה האיסור, שהנותץ אבן מ'בין האולם ולמזבח' דרך השחתה לוקה[18], כדין הנותץ אבן מן ההיכל.

דברי נביאים

'בין האולם ולמזבח' בנבואת העתיד

הנביא יואל קורא לתשובה לקראת בואו של יום השם. בתיאורו מובא כיצד הכהנים מתכנסים 'בין האולם ולמזבח' לתפילה לבכי ולתשובה. זו לשון הכתובים: 'אִסְפוּ עָם, קַדְּשׁוּ קָהָל, קִבְצוּ זְקֵנִים, אִסְפוּ עוֹלָלִים וְיֹנְקֵי שָׁדָיִם! יֵצֵא חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָה! בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ יִבְכּוּ הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי ה' וְיֹאמְרו:ּ חוּסָה ה' עַל עַמֶּךָ וְאַל תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשָׁל בָּם גּוֹיִם. לָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם!'[19]

---

[1] יואל ב, יז: 'בין האולם ולמזבח יבכו הכהנים'.

[2] מידות ד, ח. רמב"ם הלכות בית הבחירה ה, יב.

[3] משנה שקלים ו, ד.

[4] משנה כלים א, ט.

[5] ראה משנה יומא לה, ב. הנוקטת לשון 'בין האולם ולמזבח' באשר למירווח זה. ועיין בגמרא כדעת רבי אלעזר בר' שמעון ורבי, שתחום זה נקרא בשני שמות: 'צפון' ו'בין האולם ולמזבח', ועיין רש"י שם ד"ה 'אף בין'. ועיין רמב"ם בית הבחירה ה, טז.

[6] ראה עזרת כהנים מידות ג, ו.

[7] ראה ספר המצוות לרמב"ם לא תעשה סט. וראה רמב"ם ביאת מקדש א, טו. שכתב שהנכנס לוקה מן התורה. וראה ראב"ד שם שכתב שהמקום נאסר מדרבנן. וראה ערך 'מן המזבח ולפנים'.

[8] עיין ערך 'עשר קדושות'.

[9] עיין ערך קידוש ידים ורגלים.

[10] באשר לאיסור כניסתו של אדם במצב של ניוול משער ניקנור ולפנים ראה רמב"ם הלכות ביאת מקדש א, יז ובחינוך מצווה קנב. וראה רמב"ם הלכות ביאת מקדש א, א. ושם ח. ועיין ערך 'מן המזבח ולפנים'.

[11] כך נראית דעת הרמב"ם בהלכות לולב ז, כג. שישראלים היו מקיפים את המזבח בחג הסוכות, ומשם למד על מנהגנו כיום להקיף את הבימה, עיין שם. היתר הכניסה הוא דווקא לצורך מצוה, וכלשון המשנה בכלים א, ח. שאין ישראל נכנסים לעזרה אלא בשעת צרכיהם, לסמיכה, לשחיטה, לתנופה. וכך כותב הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספין ג, ג. שכל העם פורשים מבין האולם ולמזבח בעת הקטרת הקטורת, הווה אומר: העם שהם ישראלים וכהנים מצויים שם. כך בהמשך שם כתב: 'פורשים הכל מבין האולם ולמזבח'. וראה פירוש הרמב"ם לכלים א, ט. כנ"ל. וראה ערך 'הקפת המזבח'.

[12] יומא נד, א.

[13] חגיגה כו ב. ועיין שיטה מקובצת מנחות כז, ב. אות ו, בשם ר' שמשון מקוצי.

[14] כך היא היא דעת רש"י בסוכה מד. ד"ה 'כהנים בעלי מומים', שאין ישראל נכנסים אף לא להקפת המזבח בחג הסוכות. וכך בתוספות שם ד"ה 'כהנים בעלי מומים'.

[15] דעת ר' יוסי במשנה כלים א, ט. ותוספתא שם פרק א. כן צריך לפרוש מ'בין האולם ולמזבח' בהזאת דם פר העלם דבר של ציבור* ושעירי עבודה זרה* וכל החטאות של ציבור.

[16] דעת חכמים שם.

[17] לעניין רחוץ ידים ורגלים עיין הלכות בית הבחירה ז, כא, ובספר המצוות עשה כד. באשר לעניין פרישה בשעת הקטרת הקטורת ביום הכיפורים עיין הלכות עבודת יום הכיפורים ד, ב.

[18] רמב"ם הלכות בית הבחירה א, יז.

[19] יואל ב' טז, יז.