בִּילָה
- יוסי ורדי
- 10 בפבר׳ 2022
- זמן קריאה 3 דקות
*בִּילָה: שני דברים לחים שנבללו ונתערבו זה בזה במקדש – ודינם להלכה.
פעמים שמתערבים דברים במקדש ונבללים זה בזה, בהעדר יכולת לחזור ולהפרידם, כגון, דם שנתערב בדם, ומתעוררת בעיה כיצד יש לנהוג ב'בילה' זו באשר לזריקתה על גבי המזבח. מצינו בהלכה פתרונות שונים לבלילה - כל תערובת כענינה.
דם קדשים שנתערב בחולין: דם קדשים, כגון, דם עולה שנפל לתוך מים שבמזרק, אפילו אם יש למים מראה דם, לא יזה ממנו את זריקת הדם על גבי המזבח, ואם הזה הקרבן פסול. שכן, הלכה היא, שדם שנפל למים - 'ראשון ראשון בטל' במים, כלומר, כל טיפת דם שנפלה אל המים בטלה מיד והרי היא כמים, וכך הטיפה שלאחריה, ולפיכך דם זה שבמים נפסל ללא תקנה. מאידך, אם קרה ההפך, שנפלו מים לדם העולה שבמזרק*, אם זרקו את הדם על המזבח הקרבן כשר, שהרי המים בטלים בדם כנ"ל. זאת, כל עוד יש מראה דם במזרק, וממילא אפשר להזותו על גבי המזבח. כך גם באשר ליין שנפל לתוך הדם שבמזרק, והיין אדום ולא ניתן להבחין בכמותו בתוך הדם, אומדים את היין, מה היה מראה הדם שבמזרק אילו היה מים: אם היה מבטל בכמותו את מראה הדם שבמזרק מאדמומיתו, והדם היה מאבד את מראהו האדום, אזי אין להזות ממנו. מאידך, אם היה הדם שומר על מראה אדמימותו, הדם כשר להזאה[1].
יין נסכים שהתערב בדם קרבן
יין שניתן לתוך דם שבמזרק, אם היה בכמות מרובה, פוסל את הדם מלהזרק על המזבח.
קדשים שנתערבו בקדשים: דם קדשים שנתערב ונבלל זה בזה, כגון: דם בכור* שנתערב בדם בהמת מעשר* שהובאה כקרבן לעזרה. מאחר שדין שני הקרבנות הללו, שדם כל אחד מהם ניתן על קיר המזבח בשפיכה אחת, עתה שנתערב דם שניהם, נותן את תערובת הדמים של השנים שהתערבו בנתינה אחת. וכן דם עולה* שנתערב בדם אשם* ודין שני הקרבנות הללו, ששניהם טעונים 'שתי מתנות שהם ארבע' בזוית המזבח משני צידיו[2], לפיכך, יזה מן התערובת על זויות המזבח שתי הזאות שהם ארבע וייצא ידי חובת הזאת דמם של שני הקרבנות שנתערבו. מאידך, אם נתערב דם קרבן שלמים* הטעון שפיכה אחת אל יסוד המזבח, ונפל לתוך דם קרבן עולה, הטעון 'שתי מתנות שהם ארבע', מעתה, אם יזה את כל המתנות המתחייבות בעולה, יתברר, שעבר על 'בל תוסיף', בכך, שהזה את דם השלמים פעמיים, זאת, כשלא נתחייב אלא פעם אחת. לפיכך נפסקה הלכה, שישפוך הכל - גם את דם האשם - בנתינה אחת, ובכך ייצא ידי חובת שלמים ואשם[3]. נתערב דם הניתן במזבח למעלה מחוט הסקרא*, כגון, דמי עולת העוף, ונפל לדם שבמזרק הניתן למטה מחוט הסקרא, כגון, במזרק שיש בו דמי עולת הבהמה*, אין לתערובת זו תיקון, שכן אם יתן למעלה נמצא שלא נתן למטה, וכן ההיפך, לפיכך, ישפך הדם לאמת המים* שבעזרה והזבחים פסולים[4]. כך גם באשר לדם חטאות הפנימיות*, שדמם מובא על המזבח הפנימי, אם נתערב הדם שבמזרק בדם קרבן המובא על המזבח החיצון, ישפך לאמה והקרבנות פסולים[5].
קדשים שנתערבו בפסולי המוקדשים*: דם הקדשים, כגון דם עולה, שנתערב בדם קרבן שנפסל מלהביאו למזבח, וכגון, שנתברר שהוא טריפה* וכד', או שנתערב בדם בהמה שנשחטה שלא כהלכה, לא ניתן להביא את התערובת למזבח בדרך מותרת והכל ישפך לאמת המים והקרבן נפסל[6].
[1] זבחים עז, ב. ועח, א. רמב"ם פסולי המוקדשים ב, כב.
[2] ראה ערך זריקת הדם על המזבח החיצון.
[3] זבחים פא, ב. רמב"ם פסולי המוקדשים ב, יא. אמנם לכאורה בכך שצמצם את ההזאות של האשם עבר על 'בל תגרע', עם זאת עדיף שיעבור על בל תגרע ב'שב ואל תעשה' משיעבור על 'בל תוסיף' בקום עשה.
[4] זבחים פ, א. רמב"ם פסולי המוקדשים ב, יא.
[5] זבחים פא, ב. רמב"ם פסולי המוקדשים ב, יג. עיין ברמב"ם שם מה הדין כשנתן את הדם בפנים ובחוץ, שבדיעבד כשר, ועיין שם שפעמים שהדם פסול.
[6] זבחים עז, ב. רמב"ם פסולי המקודשים ב, כג.