בית הבירה

בית הבירה: המושג 'בית הבירה' מופיע בתלמוד כשם כללי למקדש וככינוי לעזרה, זאת, בעניני הלכה שונים.

'בית הבירה' הוא אחד משמותיו של המקדש, ונזכר בהקשר לעניני הלכה. כגון, באשר למקום קידוש ידים ורגלים, וכן באשר למקום שריפת קרבנות קדשי קדשים בתחום העזרה. הנושא נדון בדברי ראשונים ואחרונים, שכן, יש לו משמעות להלכה, היכן בדיוק שורפים את סוגי הקרבנות - כל קרבן ודרגת קדושתו, וכן בהתאם למקום שנפל בו הפסול.

'בית הבירה' – 'בית הבחירה': מצינו בכמה מקומות בדברי חז"ל את המושג 'בית הבירה', בהקשר של בית המקדש, כשם כללי לכל מערכת המבנים כולה. כן מצינו מושג זה בהקשר לאתר מסויים במקדש. וכגון, הדיון בדבר האפשרות של הציבור לקיים פסח שני, כשניתנה רשות על ידי המלכות בין פסח ראשון לפסח שני* לבנות מקדש: 'ניתן לישראל לבנות בית הבירה [כלומר, את בית המקדש] יחיד עושה פסח שני, ואין ציבור עושין פסח שני [שכן, פסח שני נקבע ליחידים בלבד]. ואילו דעת רבי יהודה שם, שאף הציבור עושה פסח שני[1]. עוד מצינו הלכה בענין כתיבת ספרי תורה ונביאים, שהיה מנהגם של סופרי המקדש בירושלים למחוק חלק מן השמות המקודשים: 'אלו שמות שאין נמחקין, הכותב: אלהים, אדני, יהוה, שדי, צבאות, אהיה אשר אהיה. רבי יוסי אומר: 'צבאות' – חול. אמר רבי שמעון: של בית הבירה היו כותבין בירושלם, והיו מוחקין 'צבאות', שהיו נוהגין בו חול'[2]. כוונת המושג 'בית הבירה' בהקשר זה, לסופרים שהיו בירושלים אשר קיבלו את שכרם מ'בית הבירה', כמובא בתלמוד: 'מגיהי ספרים שבירושלים, היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה'[3]. ואכן, כתב רבנו חננאל בפירושו, שבית הבירה הוא קיצור של המושג 'בית הבחירה'[4]. נמצא, ש'בית הבירה' הוא שם כללי למקדש כולו.

'בית הבירה' - מושג כללי ופרטי

המושג 'בית הבירה' הוא מושג כללי להיכל ולהר הבית כולו (ראה ציור - הקו הסגול מקיף את הר הבית). 'בית הבירה' הוא גם שם פרטי לתחום העזרה (ראה ציון - הקו האדום המקיף את העזרה) שם שורפים קדשי קדשים.

'בית הבירה' – עזרה: מאידך גיסא, מצינו, שהמושג 'בית הבירה' ענינו, מקום מיוחד במקדש, כלומר, העזרה. וכגון, בענין קידוש ידים ורגלים. כמובא בדברי חז"ל: 'קידוש ידים ורגלים [מתקיים] אבית הבירה''[5], כלומר, במקום הכיור בעזרה. הלכה נוספת הנוגעת לבית הבירה שבעזרה, היא מה שמצינו, שקרבנות קדשי קדשים שנפסלו בעזרה, שורפים אותם ב'בית הבירה', כלומר, בתחום כתלי העזרה, וכלשון חז"ל: 'פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים... אם אינן נשרפין כמצותן - נשרפין בבית הבירה'[6]. כלומר, פר ושעיר של יום הכיפורים, וכן פר העלם דבר של ציבור, שדמם מובא פנימה אל קדש הקדשים, אם נפסלו בעזרה, לא יוציאו אותם לשריפה מחוץ לעיר - כדינם, אלא ישרפו במקום קדוש בעזרה[7].

'בית הבירה' – בית הדשן שבעזרה

פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שנפסלו בעזרה, אין מוציאים אותם לבית הדשן מחוץ לחומה, אלא נשרפים ב'בית הבירה' – מערכת אש מיוחדת על רצפת העזרה (בציור למעלה מימין).

---

[1] ירושלמי פסחים ט, א. וכן תוספתא פסחים פרק ח. וטעמו של רבי יהודה, שכאשר כל הציבור לא זכה לקיים פסח ראשון, הרי כולם נידחים לפסח שני.

[2] מסכת ספר תורה ד, א.

[3] כתובות קו, א.

[4] בפירושו לזבחים קד, א.

[5] תוספתא ידים א, ד. מדובר שם, שבעת קידוש ידים ורגלים מן הכיור שבעזרה, יש להקפיד על הסרת חציצה.

[6] זבחים קד, א.

[7] ראה רש"י זבחים פב, א, הכותב בענין זה: 'אין המקרא מדבר אלא ב[חטאות] פנימיות, שדמם נכנס לפנים [לקדש הקדשים]. ואמר קרא, שאם אירע בהן פסול, ישרפו אבית הבירה בעזרה! ולא חוץ לשלש מחנות כמצותן'. עיין שם ברש"י, שלמד זאת מן הפסוק בויקרא ו: 'בקדש - באש תשרף, שתהא שריפתה בקדש!' נמצא ש'בית הבירה' שבמשנה וברש"י ענינו ה'קודש', כלומר, העזרה המקודשת, וציותה התורה לשרוף שם את קדשי הקדשים וכן אימורי קדשים קלים, כי זה תחום מצותן. וראה רש"י פסחים פג, א. ד"ה 'כל הענין כולו'. כן ראה רמב"ם פסולי המוקדשין יט ב. הכותב: 'קרבן שנתפגל או נפסל ישרף במקדש [כלומר, בעזרה] מיד', ולמד זאת מן הפסוק – 'בקדש באש תשרף'. מאידך קובעת ההלכה, שקדשי קדשים שנפסלו מחוץ לעזרה אין מכניסים אותם חזרה לעזרה אלא נשרפים בבית הדשן שבהר הבית. וראה רש"י זבחים קד, א. שכתב ד"ה 'בית הבירה', שנשרפים 'פעמים בעזרה פעמים בהר הבית', והתכוין להלכה דלעיל. וראה כיצד הסביר הרמב"ם את המושגים השונים, עיין ערך 'בירה' הערה 18. וראה גבורת ארי יומא ט, ב. וכן שפת אמת זבחים קד, ב. שכתבו, שר' יוחנן סותר לכאורה את דבריו בענין הבירה, שפעמים כוונתו לכלל המקדש, ולפעמים כוונתו לעזרה, ומצינו גם שאמר שהבירה היא מגדל בהר הבית, וניסו ליישב את דבריו באופנים שונים, ולפי המבואר כאן דבריו מתיישבים.