בית גרמו

בית גרמו: משפחת כהנים הממונה על עשיית לחם-הפנים* במקדש[1].

בית גרמו היו כהנים אנשי מקצוע בתחום האפייה, והיו מופקדים על עשיית לחם הפנים לעבודה בהיכל. מתפקידם לאפות אותו ב'לשכת עושי לחם הפנים'* הנמצאת בבית המוקד*, זאת, לקראת הנחתו על שולחן לחם הפנים* בהיכל מדי שבת בשבתו.

משפחת המומחים לאפיית לחם הפנים: בית גרמו התמחו באפיית לחם הפנים בתנור בשיטה מיוחדת, באופן שהלחם היה שומר על צורתו ומבנהו המיוחד, שכן, לחם הפנים היה בעל צורה שעל שמה נקרא 'לחם הפנים'[2]. אחד הדברים המאפיינים את אפייתם היא שיטת עריכת האש בתנור. בכך הושגה התוצאה, שפיתם לא היתה מתעפשת אלא מחזיקה מעמד כעשרה ימים (הדבר תלוי בסמיכותה של השבת בה הונח הלחם ליום טוב שלפניה[3]).

חכמים ביקשו מבית גרמו שילמדו לחכמים את סוד אפיית לחם הפנים אולם אלו סירבו. משום כך הוזמנו מומחים לאפייה מאלכסנדריה של מצרים, אולם אלו לא ידעו לאפות כמותם. הדבר, השפיע הן על חוזק הלחם שנשבר בקלות, והן על עמידותו, שכן, התעפש במהירות. משנקראו לשוב לעבודתם לא הסכימו עד שהכפילו להם את שכרם. משום כך מזכירים חכמים את שמם לגנאי. מאידך גיסא, נזכר שמם לשבח, בכך, שלא נמצאה ביד בניהם פת נקיה, זאת, כדי שלא יאמרו העם שהמשפחה ניזונת מלחם הפנים1. שכרם של עושי לחם הפנים שולם מתרומת הלשכה[4].

נראה שבית גרמו היו כהנים, כי אפיית לחם הפנים נעשית דווקא בתוך העזרה [5].

אפיית לחם הפנים

בית גרמו הכינו את לחם הפנים אחת לשבוע. ביום ששי הלחם נאפה בבית מאפה מיוחד בלשכת עושי לחם הפנים שבבית המוקד (ראה ציור). בשבת הונחו חלות הלחם על שלחן לחם הפנים שבהיכל, סמוך לפרוכת קדש הקדשים.

מעולם ההלכה

בית גרמו כמשל בהלכה

העובדה של בית גרמו המובאת בגמרא, הובאה בדברי ראשונים ואחרונים כדוגמה לענין הלכה. כגון, כשמוהל יחיד בעיר אינו רוצה ללמד את מקצוע המילה לאחרים. על כגון זה אמרו, שראוי שבית דין יביא מוהלים אחרים בניגוד לרצונו. כמו כן, יש להזכירו לגנאי, כמי שנמנע מללמד את קיום המצוה לאחרים[6].

---

[1] יומא לח, א. שקלים ה, א. תוספתא יומא, ב, ה.

[2] מנחות צח, א. רמב"ם תמידין ומוספים ה, ט.

[3] מנחות צו, א. ורמב"ם תמידים ומוספים ה, י.

[4] רמב"ם שקלים ד, א.

[5] רמב"ם תמידין ומוספין ה, ז. וראה ערך 'בית אבטינס' שם מבואר, שאף עושי בקטורת כהנים היו, כי כל מעשיהם בקודש - בעזרה.

[6] שו"ת שואל ונשאל ב' יורה דעה מז.