בלילה

בלילה: ערבוב השמן והסולת בכל מנחה*.

מנחת סולת המובאת למקדש כוללת סולת ושמן, ככתוב: 'סולת מנחה בלולה בשמן'[1] זאת, מלבד הלבונה הניתנת במרבית המנחות. בלילת הסולת בשמן נזכרת במרבית קרבנות המנחה. כגון מנחת סולת*, זו שאדם נודר למקדש – איש כאשר ידבנו לבו, ככתוב: 'וכי תקריב קרבן מנחה... סולת חלות מצות בלולות בשמן'[2]. המנחות כולן נעשות באמצעות כלים שונים – כפי צורך המנחה, ואמרו חז"ל: 'כל המנחות הנעשות בכלי, טעונות בלילת סולת* בשמן'*, כלומר, יש לערבב את הסולת בשמן שבכלי בשיטה ובסדר הנדונים בהלכה[3].

אופן הבלילה: בלילת מנחת הסולת נעשית כדלהלן: בעל הקרבן מביא את מנחתו בכלי אל הכהן בעזרה, וכגון, עשרון סולת או כמה עשרונות, הכל בהתאם לנדרו של הנודר. יחד עם הסולת מביא הנודר שמן בהתאם למספר העשרונות שנדר. הכהן מודד את הסולת בעשרון* של מקדש, נוטל את הכלי של בעל הקרבן ונותן תחילה חלק מן השמן אל תחתית הכלי. על גבי השמן נותן את סולת המנחה כפי נדרו, ושוב נותן מן השמן שנדר על גבי הסולת.

כאן באה הבלילה[4], כלומר, ערבוב יסודי של הסולת בשמן לקראת יציקת[5] יתר השמן ונתינת הלבונה*[6]. יש אומרים שתהליך נתינת השמן והסולת בכלי נעשה מראשיתו בכלי שרת דווקא[7]. מרבית המנחות, כאמור, נעשות בשיטה דלעיל, וכגון מנחת מחבת* ומנחת מרחשת*[8], וכך הדין במנחת חינוך* ומנחת חביתין[9]. באשר למנחת מאפה-תנור*, שיש בה חלות* למיניהן, העשויות חמץ או מצה, יש אומרים שעשית החלות נעשית בסדר שונה: תחילה נותן לכלי את הסולת, ואחר כך נותן שמן ובולל, ובכך מסתיימת פעולת הבלילה של הסולת בשמן[10]. ויש אומרים, שבלילת החלות נעשית כבשאר המנחות, כלומר, נתינת שמן תחילה, לאחר מכן סולת ושוב שמן, ובולל ויוצק כבשאר המנחות[11]. כך גם באשר למנחת רקיקין* קיימת מחלוקת, יש אומרים שאין בה בלילה כלל, ויש אומרים שיש בה בלילה לאחר נתינת השמן הראשונה[12].

יציקת השמן בכלי המנחה

הכהן יוצק שמן בשלבים בכלי המנחה לקראת בלילת השמן והסולת.

מנחות שאינן נבללות: מנחת חוטא* ומנחת סוטה* נקראות 'מנחות חרבות' – (יבשות משמן) משום שאין מערבים בהן שמן או לבונה[13].

כמות המנחה הבלולה: אף על פי שנאמר בתורה לבלול את המנחה, לא נאמר הדבר כחובה אלא למצוה. וכלל אמרו חכמים: 'כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו'[14]. לפיכך, כשהיחיד מביא מנחה לעזרה, יביא כלי וישים בו עישרון סולת, ויתן עליו שלשה לוגין שמן. זאת, כמידת השמן שמביאים עם הסולת הבאה עם הכבש. ובולל את השמן עם העישרון[15]. כך יוכל להביא בכלי אחד עד ששים עשרונות יחד עם השמן הנבלל עמהם, שכן, כלל הוא בידי חז"ל: ששים עשרונות והשמן שלהם נבללים כאחד ולא יותר. אם הביא יתר על כן, עשרון אחד או יותר, יביא אותו בכלי אחר, שכן, מעל ששים עישרון אינם ראויים לבילה, ואם בלל בכלי אחד מעל ששים עשרון - המנחה פסולה[16].

הבלילה

בלילת הסולת בשמן נעשית על ידי הכהן, הבולל את הסולת והשמן היטב לקראת מתן הלבונה, ובטרם יגיש את המנחה אל המזבח.

מהלכות בלילה: זר* שבלל את המנחה בשמן, פסל את המנחה. עם זאת אינו חייב מיתה בידי שמים* על הבלילה, שכן, אין זו עבודה תמה* וגמר עבודה, לפיכך יתחייב מלקות* בלבד[17].

מן המחקר

בלילה במכשיר חשמלי

יש מקום לדון בשאלה כדלהלן: האם ניתן לעשות בלילת סולת ושמן במקדש באמצעות מכשיר חשמלי (כגון מערבל בצק המצוי במאפיות, בלנדר מיקסר וכד'). השאלה נוגעת לגבי בלילה לשמה, האם צריך יד אדם, או מכשיר המופעל בידי אדם אף הוא נחשב כמעשה הכהן? כן יש מקום לשאול: במידה וניתן להפעיל מכשיר חשמלי, האם רשאי הכהן לשים בכלי יותר מששים עשרון, שכן, מה שמנעו חז"ל מלבלול יותר מששים, הרי זה משום שאין כמות זו נבללת יפה בידי אדם, אולם משמדובר בהפעלת כלי חשמלי המערבל את הסולת והשמן יפה יפה, שמא ניתן לבלול יותר מששים עישרון בבת אחת?

---

[1] במדבר כח, ט.

[2] ויקרא ב, ד- ה.

[3] דעת חכמים משנה מנחות עד, ב. רמב"ם מעשה קרבנות יג, ה.

[4] יתכן שמתוך שהתורה מדגישה במנחות את ענין הבלילה, למדו חז"ל את הסדר של יציקת השמן כמתואר לעיל.

[5] עיין ערך יציקה.

[6] רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות יג, ה.

[7] מנחות עד, א. ברש"י כ"י ד"ה מנין ליתן.

[8] מנחות עד, ב. רמב"ם מעשה קרבנות יג, ו.

[9] רמב"ם מעשה קרבנות יג, ג.

[10] רמב"ם מעשה קרבנות יג, ח.

[11] רש"י מנחות עד, ב. ד"ה 'יציקה ובלילה'.

[12] הרמב"ם מעשה קרבנות יג, ח. סבור שאין בה בלילה, לעומתו סבורים בעלי התוספות במנחות עה, א.שיש בה בלילה (ד"ה מה להלן).

[13] מנחות נט, א. רמב"ם מעשה קרבנות יב, ז.

[14] מנחות קג, ב.

[15] מנחות עד, ב. רמב"ם מעשה הקרבנות יג, ב.

[16] מנחות קג, ב. רמב"ם מעשה הקרבנות יז, ו.

[17] יומא כד, א. רמב"ם ביאת מקדש ט, ה.