בלגה

בלגה: אחת מעשרים וארבע משמרות כהונה שבמקדש.

לקראת תחילת העבודה בימי הבית הראשון* חילק דוד* את הכהנים לעשרים וארבע משמרות, והטיל גורל באיזה שבוע יעבוד כל משמר* במקדש, ונפל הגורל על משמר בלגה לשרת בשבוע החמישה עשר[1]. בימי שיבת ציון בתקופת עזרא* עלה גם משמר בלגה בין הכהנים העולים ארצה[2]. בימי החשמונאים* נודעה משמרת זו בקנס שהטילו עליה חכמים, דבר שהביא לשינוי בעבודת המשמרת במקדש.

המאורע שאירע בימי חשמונאים ותוצאותיו: בימי חשמונאים* אירע מאורע בהקשר למשמרת בית בלגה שהביא שינוי במעמדה. יש אומרים שבת המשפחה המירה דתה, בעטה במזבח וביזתה את העבודה שבמקדש[3]. ויש אומרים שהמשמרת כולה לא עשתה את תפקידה כראוי ואיחרה מלעלות למשמרתה במקדש[4]. לפיכך קנסו חכמי ישראלו את משמרת בית בלגה בשלשה דברים: א. בלגה לעולם חולקת בדרום. ב. טבעתה קבועה. ג. חלונה סתומה [5].

לעולם חולקת בדרום: פירשו חכמים, שכיון שהמשמרות מתחלפות ביום השבת, וההלכה הנוהגת בלחם הפנים היא לחלק בין המשמרות - היוצא הנכנס - את לחם הפנים* לאוכלו ביום השבת בעזרה, כאן קנסו את בית בלגה ושינו את המנהג. שכן לפי המקובל במקדש כהני המשמר הנכנס מקבלים את חלקם בלחם הפנים בצפונה של העזרה*, זאת, מאחר ושם בית המטבחיים ומקום שחיטת קדשי קדשים*, ובכך ניכר לכל שהם נכנסים לעבודת הקודש. לעומת זאת המשמר היוצא מקבל את חלקו בלחם הפנים כשהם עומדים בדרום העזרה, שם העבודה מצומצמת, ובכך ניכר לכל שהם מסיימים את משמרתם ויוצאים מן העבודה. בעקבות אותו מאורע נקנסה משמרת בלגה שתתייצב ביום כניסתם לעבודה לא בצפון כי אם בדרום, ושם יקבלו את חלקם בלחם הפנים, במקום בו יוצאות המשמרות בסיום העבודה[6].

טבעתה קבועה: פירשו חכמים, שטבעת השחיטה בה בית בלגה רגילים להשתמש ננעלה, ונקבעה במקומה באופן שיחייב את אנשי המשמרת לבקש רשות להשתמש בטבעת משמרת אחרת. בענין זה נחלקו ראשונים: יש אומרים שהמדובר בטבעות* הקבועות בבית המטבחיים* מצפון המזבח, שכן טבעות היו שם - טבעת לכל משמר. טבעות אלו נועדו להכניס בהן את צואר הבהמה* או את רגליה שיהא נוח לשוחטה[7]. ויש מפרשים, שהטבעת שננעלה בפני משמרת בלגה, היתה מן הטבעות שנקבעו בכתלים לצורך תליית הבהמות והפשט הצאן. בכך היה גנאי למשמרת בלגה שנאלצה להשתמש לעבודתה בטבעת של משמרת אחרת[8]. עוד מובא בירושלמי: 'טבעות עשו להן רחבות מלמעלן וצרות מלמטן[9]' ובכך הכירו הכל שבלגה נשתנתה משאר המשמרות.

קבעו את טבעתה

חכמי ישראל קבעו את טבעת השחיטה של משמרת בית בלגה ברצפת בית המטבחיים (ראה ציור כיצד נעזרים בטבעת להכין את הבהמה לשחיטה) ובכך נאלצו כהני המשמרת להשתמש בטבעת משמרת אחרת.

מן האגדה

אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה

'מרים בת בלגה נשתמדה. הלכה ונשאת לסרדיוט [קצין צבא] אחד ממלכי יון, וכשנכנסו גוים להיכל, באתה וטפחה על גגו של מזבח, אמרה לו: לוקס לוקס [זאב טורף]!אתה החרבת ממונן של ישראל ולא עמדת להם בעת צרתם![12]' ושאלו חכמים בתלמוד, אם בת זו חטאה מדוע נענשה המשמרת? ותשובת הגמרא: 'שותא דינוקא בשוקא או דאבוה או דאימיה', כלומר, בת זו קיבלה את חינוכה בבית אביה, לפיכך תיענש המשפחה והמשמרת כולה. עוד אמרו חכמים: 'אוי לרשע ואוי לשכנו' כלומר, אוי למשפחתה של מרים, ואוי לכל משמרת בית בלגה כולה[13].

חלונה סתומה: קנס שלישי היה אטימת חלון המשמרת. יש מן החכמים שאמרו, שהמדובר בחלונות – ארונות שבקיר - שהיו בבית החליפות*, בהם היו גונזים את סכיני השחיטה. בהתאם לכך לכל משמר היה חלון משלה, ואילו משמרת בלגה חלונה סתומה, ונזקקה לשימוש בחלונה של משמרת אחרת[10]. ויש אומרים, שהמדובר בחלונות שנועדו לבגדי כהונה* ומקומם בלישכת פנחס המלביש*, ומשמרת בלגה שחלונה נסתם נאלצה להניח את בגדי הכהונה בלשכה אחרת בעזרה[11].

סתמו את חלונה

אחד העונשים שהוטלו על בית בילגה, לדעת הרמב"ם, היה, שסתמו את 'חלון' הבגדים של המשמרת ב'לשכת פנחס המלביש' (בציור, החלון השלישי משמאל). כהני המשמרת נאלצו לקבל את בגדי הכהונה שלהם מחלון משמרת אחרת.

---

[1] דברי הימים א, כד, יח.

[2] נחמיה יב, יח.

[3] ראה 'מן המדרש'.

[4] בגמרא מבואר שב'עיכוב המשמרות' שאירע כתוצאה מן האיחור, נכנסה משמרת ישבאב ושימשה תחתיה. כלומר, משמרת ישבאב המשיכה את משמרתה ימים אחדים אחר השבת עד שהגיעה משמרת בלגה ונכנסה לעבודתה.

[5] סוכה נו,ב.

[6] סוכה נו, ב.

[7] רש"י סוכה נו, א. ד"ה 'וטבעתה סתומה'. ועיין ערך 'טבעות'.

[8] רמב"ם פירוש המשנה שם.

[9] ירושלמי סוכה ה, ח.

[10] ירושלמי סוכה ה, ח. רש"י סוכה נו, א. ד"ה וחלונה סתומה'.

[11] רמב"ם פירוש המשנה שם.

[12] תוספתא סוכה פרק ד. סוכה נו, א.

[13] סוכה נו, ב.