ברזל

ברזל: חומר מתכתי שהתורה אסרה להשתמש בו בבנין המזבח, שכן, הברזל מציין חרב וחורבן בעולם[1].

הכלים שהיו במקדש נעשו בדרך כלל מן המתכות הנזכרות בתורה: 'זהב, וכסף ונחושת'[2], שכן, מתכות אלו אינן מתכלות כל כך מהר, ושומרות על המראה הטבעי שלהן. לא כן הברזל, הנאכל על ידי רטיבות, ומעלה חלודה, ומשום כך אינו ראוי לכתחילה לעשיית כלי המקדש, וכלל הוא במקדש: 'אין עניות במקום עשירות*'. אבחנה כעין זו מצינו בהלכות מעילה: יש דברים איכותיים כזהב, שהאדם מועל בהם בעצם ההנאה שבשימושם, שכן, הזהב אינו מתכלה. מאידך מתכות אחרות, כגון, כסף, נחושת וברזל, שמאבדות מאיכותן במהלך השנים, על אלו עובר אדם באיסור מעילה בגלל הפסד הכלי, והפגם והפחת שנופל בו[3]. אמנם מצינו, שבדיעבד ניתן לעשות את כלי הזהב הנזכרים בתורה מכל מתכת אפילו מברזל, אך זאת בדיעבד, כשהציבור עני, אך לכתחילה מצוה לעשותן מזהב*, וכשאין אפשרות רשאי הציבור לעשותם ממתכת אחרת - כמידת העשירות של הציבור[4]. אכן, מצינו, שכאשר נכנסו ישראל ארצה וכבשו את יריחו, ניתנה הנחייה ללוחמים, להחרים את רכוש העיר, חוץ מן המתכות השונות: כסף, זהב, נחושת וברזל, את אלו יש להביא למשכן, ול'אוצר בית ה'', זאת, כהכנה להקמת מקדש בישראל[5]. לא כן אם עשו את כלי השרת* מחומרים פחותים, כגון, עץ, עצם, אבן או זכוכית הרי אלו פסולים[6].

איסור הנפת ברזל על אבני המזבח: נאמר בתורה: 'ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחלליה'[7]. ולמדו חכמים, שכאשר בונים מזבח אין להשתמש בברזל כלל, כי המזבח נועד להאריך ימיו של אדם על ידי הקרבת הקרבנות והכפרה על ישראל, ואילו הברזל משמש לאדם כחרב וככלי משחית המקצר את ימי האדם[8]. מכח זה מובא בהלכה, שאבן מן המזבח שנפגמה, או אבן מן הכבש*, ואפילו נגע בה הברזל בלבד האבן פסולה. כמו כן, כשמסיידים את המזבח, אין לסייד אותו במברשת של ברזל אלא של בד או עץ, שמא יגע הברזל במזבח ויפסל[9].

המותר והאסור בסיתות אבני ההיכל והעזרות: בשעה שבנה שלמה את הבית הראשון* נאמר: 'ויצו המלך ויסיעו אבני גזית'[10], הווה אומר, שחצבו וסיתתו את אבני ההיכל. ושואלת הגמרא מן הפסוק: 'והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה, ומקבות והגרזן, כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו'[11], כלומר, לא השתמשו בברזל בעת בנין הבית? ומסקנת הדיון בגמרא הוא, שהסיתות נעשה מחוץ לכתלי הר הבית[12].

ברזל בעזרה

טבעות השחיטה נעשו מברזל לדעת הרמב"ם. באשר לתיפקוד הטבעות, יש אומרים ששימשו להכנסת ראש הבהמה להקל על השחיטה, ויש אומרים שנועדו לאחיזת ידי הבהמה ורגליה.

השימוש בברזל במקדש: כאמור, עיקר האיסור להשתמש בברזל נאמר באשר למזבח, מאידך באשר לכלים מצינו, שנעשה שימוש בברזל, וזאת אפילו במנורה ובשלחן. באשר למנורה נאמר, שכאשר נכנסו החשמונאים להיכל, עשו את המנורה הראשונה במקדש משפודים של ברזל, עד אשר העשירו, אזי עשאוה מכסף, העשירו יותר עשאוה מזהב[13]. כך גם באשר לשלחן, מובא בראשונים, ששתים עשרה הקערות שבהן אפו את לחם הפנים אלו נעשו מברזל[14]. כך גם באשר לשאר כלי השרת, כגון, כפות, וקערות שמקבלים בהן את המנחות, וכן באשר למזרקים לקבלת הדם ושאר כלי השרת - כולם נעשים לכתחילה מכסף וזהב, אך כשהציבור עני ניתן לעשותן משאר מיני מתכות - וברזל בכלל זה[15]. יש דברים במקדש הנעשים לכתחילה מברזל, זה מה שמצינו באמה-כלה-עורב*[16] שהיתה עשויה מברזל בגובה אמה. כן אמרו חכמים, שהנודר ואומר: הרי עלי ברזל - לא יפחות מאמה על אמה לכלה עורב שהיה למעלה בגג ההיכל[17]. וכן בסכין* שחיטה[18], וכך באונקליות* של ברזל[19]. כך גם באשר למסמרות של ברזל שהיו קבועים בכתלים לצורך שחיטת הפסחים[20], אף אלו נעשו לכתחילה מברזל. כן מצינו דעה בראשונים שהטבעות שנעשו בבית המטבחיים לצורך שחיטת הקרבן נעשו מברזל[21]. (בזמן הבית ידעו את השיטה להפוך את הברזל למתכת חזקה ועמידה, שכן היו בארץ ישראל מומחים שידעו כיצד לחזק ולחשל את הברזל באש ובתערובת פחם העושים אותו כפלדה).

כלה עורב – עשוי ברזל

בתמונה נראה גג ההיכל ומסביבו 'כלה עורב' – כמין חודים עשויים ברזל. מערכת זו שימשה להבריח עופות לא רצויים מעל גג בית המקדש.

לסיכום: נמצאנו למדים שישנם שלושה כללים ביחס לברזל:

א. המזבח: חל איסור למגע כל שהוא בין הברזל לאבני המזבח בכל צורה שהיא, בין כשהאבן בתוך תחומי העזרה ובין כשהאבן מחוצה לה.

ב. אבני היכל והעזרות: מצוה לכתחילה לעשות אבני גזית לתפארת המקדש, עם זאת, ראוי שלא לסתת את האבנים בתוך תחומי הר הבית, לבל יישמע קול ברזל בתחומי ההר.

ג. יש דברים במקדש, הנעשים לכתחילה מברזל לפי הצורך והענין[22].

מן המדרש

מדוע לא נזכר הברזל בתרומות ישראל למשכן?

'וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת: זהב - זו בבל... וכסף - זו מדי... נחושת - זו יון... אבל ברזל אין כתיב כאן לא במקדש ולא במשכן – למה? שנמשל בו אדום, שהחריבו את בית המקדש. ללמדך, שמכל המלכיות יקבל הקב"ה דורון לעתיד לבא - חוץ מאדום'[23].

---

[1] רמב"ן שמות כ, כב.

[2] שמות כה, ג.

[3] מעילה יח א. רמב"ם הלכות מעילה ו, א.

[4] ראש השנה כד, ב. רמב"ם בית הבחירה א, יט.

[5] יהושע ו, יט, כד.

[6] רמב"ם בית הבחירה א, יח. מנחת חינוך צז.

[7] שמות כ, כב.

[8] מידות ג, ד. מכילתא יתרו פרשה א. ועיין עוד טעמים ערך אבני המזבח והכבש.

[9] מידות ג, ז. רמב"ם בית הבחירה א, טז.

[10] מלכים א ה, לא.

[11] מלכים א ו, ז.

[12] כדעת רבי נחמיה סוטה מח, ב. רמב"ם בית הבחירה א, ח. בגמרא שם מובאת דעה שחציבת האבנים נעשתה בעזרת שמיר, עיין ערך.

[13] ראש השנה כד, ב. מנחות כח, ב. רמב"ם בית הבחירה א, יח.

[14] רש"י שמות כה, כט. ועיין ברמב"ם תמידין ומוספין ה, ח. ששלשים ושש הקערות של השלחן נעשו כולן מזהב. ולכאורה הסברא נותנת כרש"י שהקערות בהן אפו את הלחם נעשו מברזל, זאת על פי הכלל: 'התורה חסה על ממונם של ישראל', שכן, כמו באשר למחתת הגחלים לקטורת העשויה כסף מן הסיבה הנ"ל, כן גם תבניות הזהב עלולות להתקלקל בתנור.

[15] רמב"ם כלי מקדש א, יג.

[16] מידות א, ו.

[17] תוספתא מנחות יב, טו. רמב"ם ערכין ב, ט.

[18] רמב"ן על התורה שמות כ, כב.

[19] מידות ג, ה.

[20] רמב"ם קרבן פסח א, יד.

[21] פירוש המשנה לרמב"ם מעשר שני ה, טו: 'שיוחנן כהן גדול עשה טבעות של ברזל קבועים בקרקע ללכוד בהן רגלי הנשחט ויוכלו לשחטו כמו שיתבאר במסכת מדות'.

[22] ראה רמב"ן על התורה שמות כ, כב. וראה בעל 'משך חכמה' שם מה שכתב על דבריו. כן ראה תפארת ישראל מידות ג, ד. בועז.

[23] שמות רבה לה, ה.