בקר

בקר: שם כללי לבהמה ממשפחת הפרים, כלומר, פר* פרה* ועגל*.

יש קרבנות שחשיבותם מרובה, ולפיכך דינם להביא מן הבקר, שערכו וחשיבותו מרובים מן הכבש או העז. מכאן נגזרות הלכות בענייני הקרבנות השונים במקדש (רמב"ם מורה נבוכים ג, מו).

קרבנות עולה שבהן ניתן להביא מן הבקר: עולת נדבה*[1], עולת-הגר*[2], עולת-ראיה*[3], קיץ-המזבח*[4]. זאת מן הזכרים בלבד.

קרבנות עולה שבהן חובה להביא מן הבקר: עולת שתי-הלחם*[5], פר העלם דבר של ציבור[6], קרבנות המוספים[7]. אף כאן מן הזכרים בלבד.

בקר לשלמים

אחת הדוגמאות המפורסמות בהן הביאו למקדש בקר לשלמים, היה זה בעת הבאת הביכורים למקדש, כלשון המשנה (ביכורים ג, ג): 'השור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרת של זית בראשו. החליל מכה לפניהם עד שמגיעים קרוב לירושלם'.

שלמים מן הבקר: קרבן תודה*[8], שלמי נדר ונדבה*[9], חגיגת ארבעה עשר*[10], שלמי גר*[11], שלמי שמחה וחגיגה*[12], ביכורים*[13], בכור*[14], מעשר בהמה*[15]. קרבנות אלו ניתן להביאם אף מן הנקבה.

בחטאות פנימיות: פר כהן המשיח[16], פר כהן גדול ביום הכיפורים[17], ופר העלם דבר של ציבור.

מן המדרש

רשעי ישראל - והקרבנות

'מן הבהמה מן הבקר וגו' (ויקרא א, ב): 'אם נאמר - מן הבהמה, למה נאמר: מן הבקר ומן הצאן? מיכאן אמרו: מקבלין מיני זבחים מרשעי ישראל [המשולים לבהמה] כדי להכניסן תחת כנפי השכינה. חוץ מן המשומד, והמנסך את היין, ומחלל שבתות בפרהסיא [שמזיד הם]'[18].

השור - בהמה שברשותו של אדם

"שמא אמרתי לך הביאו לי עולות מן חיות שבהרים?! - שלש בהמות שברשותך - שור, שה כבשים ושה עזים, ושבע [בהמות] שאינן ברשותך: איל וצבי ויחמור... ותאו וזמר... לא צויתי אלא מבהמה שהיא ברשותך" (במדבר רבה פרשה כ).

---

[1] ויקרא א, ב.

[2] שמות כד, ה.

[3] דברים טז, טז.

[4] ויקרא א, ב.

[5] ויקרא כג,יח.

[6] במדבר טו, כב-כו.

[7] במדבר כח כט. מוספים שהקריבו פר אחד: ראש השנה, יום הכיפורים, ראש חודש, פסח, שבועות. ובשמיני עצרת שני פרים. ובחג הסוכות שבעה עד שלושה עשר פרים.

[8] ויקרא ז, יא-טו.

[9] ויקרא ז, טז.

[10] דברים טז, ב.

[11] במדבר טו, יד.

[12] דברים טז, יד.

[13] דברים כו, יא.

[14] דברים טו, יט-כג.

[15] ויקרא כז, לב-לג.

[16] ויקרא ד, ג-יב.

[17] ויקרא טז, ג.

[18] ויקרא רבה ב, י.