גזל השבט

גזל השבט: הנמנע מלתת מתנות כהונה ומעשרות לבני שבט לוי הרי הוא בגדר גזל השבט

המושג 'גזל השבט' מובא בתלמוד הירושלמי. מושג זה קשור למתנות הכהונה והלויה, וענינו, איסור על אדם מישראל לגזול את המתנות שקבע הקב"ה לתת לכהנים וללויים. נראה, שמקור המושג בפסוק במשלי: 'אל תגזל דל כי דל הוא, ואל תדכא עני בשער, כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש'. מובא במדרש, שגזל הדל האמור בפסוק מכוון לשבט לוי, ואדם הגוזל את המתנות שקבע ה' לשבט זה הרי הוא בגדר גזלן. זה לשון המדרש: 'אל תכריתו את שבט הלוי – הדא הוא דכתיב: אל תגזול דל... מדבר בשבטו של לוי. למה קורא אותן דלים?... אמר הקב"ה לישראל: הם שומרים משמרת הקדש [סביב המשכן] כדי שלא תיזוקו [בכניסתכם למקדש]... אל תגזלו מהם המתנות שנתתי להם!... ועוד, שהם דלים מנחלה, שלא נטלו עמכם חלק בארץ, שנאמר:[1] 'ולשבט הלוי לא נתן משה נחלה, ה' אלהי ישראל הוא נחלתם כאשר דבר להם'. כתחליף לנחלה באדמת ארץ ישראל, נתן להם ה' את התרומות והמעשרות, ושאר עשרים וארבע מתנות כהונה, ככתוב: 'ולבני לוי, הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה, חלף עבודתם אשר הם עובדים את עבדת אהל מועד'[2]. ומסיים המדרש: 'אם עשית כן [וגזלת משבט לוי את המתנות שהנך חייב לתת להם, ה' ייפרע ממך, ככתוב]: 'כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש'[3].

הנמנע מלתת מתנות כהונה* נקרא גזלן: מצינו במתנות כהונה שנזכרו בתורה, שיש חובה להביאם לכהנים, שכן, חיי שבט הכהונה תלויים במתנות שקבע להם ה'. כך גם שאר בני שבט לוי המקבלים מעשר מכל ישראל, הרי הוא כגורן וכיקב שלהם[4], שממנו הם חיים, וממנו מפרישים הלויים מעשר מן המעשר לכהנים. מצינו בתלמוד, שעשרים וארבע מתנות כהונה ניתנו לאהרן ולבניו... וכל העובר עליהן [ואינו נותנן] כאילו עובר על 'כלל ופרט וכלל', ו'ברית מלח'[5]. עוד אמרה התורה: 'השמר לך פן תעזב את הלוי כל ימיך על אדמתך'[6], ומובא בתרגום, הזהרו שלא תמעלו במתנות שהנכם מחויבים להביא להם[7]. כך גם הנביא מתריע, שהגוזל את מתנות הכהנים והלויים גוזל את הקב"ה, ככתוב: 'היקבע [היגזול] אדם אלהים?! - כי אתם קובעים אותי! ואמרתם - במה קבענוך? - המעשר והתרומה![8]' – 'שאתם גוזלים מן הכהנים ומן הלוים היא גזילתי[9]'. וממשיך הנביא בתוכחתו: 'הביאו את כל המעשר אל בית האוצר, ויהי טרף בביתי'. וכתבו הראשונים, ש'כן יסדו בבית שני בתרומה ובתרומת המעשר שיביאום למקדש, שנאמר... ותרומותינו ופרי כל עץ תירוש ויצהר, נביא לכהנים אל לשכות בית אלהינו... לבית האוצר'[10]. למעשה מצינו שהנהיגו כן עוד בימי הבית הראשון.

גזל השבט

כשאדם קוצר את השיבולים בשדה, ובא לתת תרומה לכהן, יתן את תרומתו לא מן השיבולים אלא מן התבואה לאחר הדייש (ראה ציור) ובכך מקבל הכהן את תרומתו בלי לטרוח טרחה יתירה.

גזל השבט בעת הבאת תרומה: כאמור, בירושלמי נדון 'גזל השבט' בהרחבה, זאת, לאור הפסוק: 'ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב'[11] מן הלשון 'גורן' למדו חז"ל, שאין תורמים ומביאים לכהן, אלא מדבר שנגמרה מלאכתו, כדוגמת הדגן שהוא פרי מלאכת הקציר והדייש. כשבאים להפריש מן הדגן על דבר אחר יש להפריש על דבר שנגמרה מלאכתו, כלומר על גרגרי החיטה ולא על השיבולים שטרם נגמרה מלאכתן. כמו כן, אין מפרישים מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו[12]. אחת הדוגמאות המובאות בדברי חז"ל לדבר שנגמרה מלאכתו, ענינה באדם שיש לפניו זיתים להפריש עליהם, וכן שמן הטעון הפרשה, או שיש לפניו ענבים ולעומתם יין, והלכה היא, שחייב להפריש תרומה מכל אחד מן המינים, שכן כל אחד יש לו גמר מלאכה משלו. מאידך, אסור לתת לכהן תרומה מזיתים, כתחליף לתרומה שהיה צריך להרים מן השמן שברשותו[13], זאת, מפני שגורם לכהן טרחה, שיצטרך לעמול ולכתוש את הזיתים לעשות מהם שמן. ויש אומרים שהטעם הוא, שהדבר פותח פתח לגזל הכהן, שכן, יתן לכהן תרומות ומעשרות בכמות מועטת של זיתים, שלא ניתן להוציא ממנה כמות מספיקה של שמן[14]. מעתה, אם תרם מן הזיתים על השמן, הרי זה 'גזל השבט', עם זאת, אין תרומתו תרומה לכתחילה. ובדיעבד, אם תרם תרומתו תרומה [15]ובלבד שיעשה כן על דעת הכהן[16].

מן המדרש

עשר בשביל שתתעשר

'נבהל להון איש רע עין' (משלי כח, כב): 'אמר רבי: זה שאינו מוציא מעשרותיו כראוי - ולא ידע כי חסר יבואנו. מעשה באחד שהיה לו שדה עושה אלף מדות, והוא מוציא מאה למעשר. מת הוא. בא בנו, נכנס בו עין רעה - פחת עשרה מחובת הפרשת מעשר, והשדה [גם היא פחתה מהרגלה] - מאה. וכן עשה עד שעמדה על מעשרותיה [יבול השדה ירד לשיעור מעשר]. באו קרוביו אמרו לו: לשעבר היית בעל השדה, והקב"ה כהן [אשר קיבל באהבה את המעשר] עכשיו - נעשית כהן [שאינך מקבל אלא עשירית בכהונתך] והקב"ה - בעל הבית'[17].

---

[1] יהושע יג, לג.

[2] במדבר יח, כא.

[3] במדבר רבה ה, ב.

[4] במדבר יח, כז.

[5] בבא קמא קי, ב. תוספתא חלה ב, ז.

[6] דברים פרק יב, יט.

[7] תרגום יונתן דברים יב, יט: 'דלמא תימעלון על ליואי'.

[8] מלאכי ג, ח.

[9] רש"י שם.

[10] רמב"ן דברים יב, ו.

[11] במדבר יח, כז.

[12] ירושלמי תרומות א,ב.

[13] משנה תרומות א, ה. רמב"ם תרומות ה, יח.

[14] ירושלמי תרומות שם

[15] רמב"ם תרומות ה, יח.

[16] ר"ש ורא"ש על המשנה תרומות א, ד.

[17] שמות רבה לא, יז.