דם קדשים
- יוסי ורדי
- 10 בפבר׳ 2022
- זמן קריאה 3 דקות
דם קדשים: דם קרבנות וגדריו המיוחדים בהלכה.
בשלשה דברים נתייחד דם קרבנות שהוקדשו למזבח ביחס לדם בהמת חולין: האחד - בענין טומאה וטהרה: דם קדשים 'טהור לעולם', שלא כדם בהמת חולין, שדינו כשאר משקים, שהדם מקבל טומאה ומכשיר לטומאה. השני - בענין מעילה: דם בהמה שהוקדשה לקרבן אין מועלים בדם הקרבן, ואילו דם בהמה שהוקדשה לדמיה מועלים בו. השלישי: דם השחיטה יש לו גדר 'מתיר', כלומר מתיר את בשר הקרבן למזבח, כמו כן 'מתיר' את הקרבן לאכילתו בקדושה, מכוח זה, האוכל דם קרבן שנפסל אינו חייב כרת.
הדם, טומאתו, וההכשר לטומאה: דם קדשים, כגון, דם שנשפך בעזרה מן הקרבנות השונים, הלכה היא, שדם זה טהור לעולם, ואין הטומאה נתפסת בו. מאחר שדם זה אינו נטמא, ממילא אינו מטמא אחרים. הלכה זו קבלה היא ביד חכמים, ויש שהסמיכוה על דיוק בפסוק: 'על הארץ תשפכנו כמים', ודם זה שאינו נשפך לארץ כמים אלא לכלי שרת ומזרק, משום כך אינו מטמא אחרים[1]. לפיכך, אם נפל דם זה על פירות או לחם בעזרה או מחוצה לה, אין הפירות מוכשרים לטומאה. כך גם באשר לקרבן שנשחט בעזרה, אין הדם שעליו מכשיר את בשר הקרבן לטומאה, ואינו נטמא אלא אם יצא הבשר מחוץ לעזרה, ונשפכו עליו מים או שאר משקים בחוץ, אזי בשר זה הוכשר לטומאה ומיטמא[2].
דם קדשים – האם מועלים בו? כשם שדם קדשים טהור לעולם, כן מצינו בו הלכה מיוחדת, שדם קדשים אין מועלים בו. כך היא לשון המשנה: 'הדם - בתחילה אין מועלים בו, יצא לנחל קדרון - מועלים בו'[3]. ומבואר בדברי חז"ל והראשונים, שמקורו של כלל זה שאין מעילה בדם קדשים, בפסוק: 'כי נפש הבשר בדם הוא, ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשתיכם'[4], ואמרו חכמים 'לכפרה נתתיו - ולא למעילה'[5]. למרות האמור, כאשר יצא הדם באמת המים היוצאת מן המקדש לנחל קדרון, נשתנה דינו מדרבנן. שכן, קבעו חכמים, שדם זה לא יינתן לגננים חינם לזבל את שדותיהם, אלא יימכר להם על ידי הגזברים שבמקדש. מעתה, מי שמשתמש במים ובדם הקדשים הזורם באמה מבלי ששילם לגיזברים, הרי זו מעילה. ואמרו חכמים, שמעילה זו אינה אלה מדרבנן[6], וכן כתבו ראשונים, שמעילה זו שבנחל קידרון אינה אלה מדרבנן[7].
האוכל דם קדשים שנפסלו: שאלה היא באשר לאדם שאכל מדם קדשים - מה דינו? וכגון, שהכהן חשב בעת שחיטת הקרבן מחשבת פיגול, דהיינו, להקריבו חוץ לזמנו, אם אכל מן הדם, לכאורה יהא חייב כרת, שהרי אכל קרבן פיגול? עם זאת, הלכה היא, שאין חייבים כרת על אכילת הדם מקרבן שנתפגל, כי הדם עצמו אינו עולה כקרבן, אלא מתיר את שאר חלקי הבהמה למזבח, ומתיר את אכילת הבשר, זאת, לכהנים בקרבנות הנאכלים על ידם וכן לישראל. לפיכך, אם אכל מן הדם פטור מכרת, אבל עובר על לאו מן התורה, ככתוב: 'לא יאכל כי קדש הם'[8]. כמו כן נתייחד דם קדשים בכך, שאין חייבים עליו משום נותר וטמא, אלא משום דם בלבד[9].
דם קדשים היוצא לנחל קדרון מועלים בו
הלכה היא, שדם קרבנות אין בו מעילה אך עם זאת קבעו חכמים, שדם קרבנות שיצא מן העזרה לנחל קדרון יש בו מעילה מדברי חכמים. גנן בנחל קדרון אשר שילם תמורת המים לגזבר, רשאי להשצמש בהם, ואין בכך משום מעילה.
ציורים: ראה אוגדן ציורים חדשים
[1] פסחים טז, א.
[2] רמב"ם טומאת אוכלין י, טז.
[3] מסכת מעילה ג, ג.
[4] ויקרא יז, יא.
[5] מעילה יא, א. ורמב"ם בפירוש המשנה שם ג, ג.
[6] יומא נט, ב.
[7] ראה רמב"ם הלכות מעילה ב, יא. וראב"ד שם. ועיין רמב"ם בפירוש המשנה למעילה ג, ג. שהתחבטו האחרונים בדבריו, שמא מעילה זו היא מן התורה.
[8] שמות כט, לד. רמב"ם פסולי המוקדשין יח, ז. וראה ספר המצוות לרמב"ם לא תעשה קלב את מקור הלאו.
[9] ראה רמב"ם פסולי המוקדשין יח, יז. וראה הבדלי גירסא בין הרמב"ם הנדפס לרמב"ם פרנקל, ונראה שחייב כרת על אכילת דם, ואיסור לאו משום 'לא יאכל' כנ"ל.