דם חטאת

דם חטאת: דם חטאת הנועד להזאה, קדושתו וההלכות האמורות בו.

סדרת קרבנות החטאת נתייחדה בהלכות דם הקרבן, ככתוב: 'זאת תורת החטאת: במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת... הכהן המחטא אתה יאכלנה. במקום קדוש תאכל, בחצר אהל מועד... ואשר יזה מדמה על הבגד, אשר יזה עליה תכבס במקום קדוש'[1]. ולמדו חכמים, שדם קרבן הבהמה, שנמצא במזרק, ומשם ניתז ממנו על בגד כל שהוא המצוי בעזרה, אין לו לאדם לצאת החוצה ולנקות שם את בגדו, אלא יש להשאיר את הבגד בעזרה, ולכבסו שם - 'במקום קדוש'. זאת, מפני קדושתה המיוחדת של החטאת וקדושת דם החטאת. חומרה מיוחדת זו באשר לדם, לא נאמרה בקרבן כל שהוא, אף לא בעולה שהיא קדשי קדשים[2], כמו כן, לא נאמרה בחטאת העוף[3].

הגדרת מיני הבגדים לענין דם חטאת: שאלה היא, על איזה בגד דיברה תורה שמצוה לכבסו, שכן סתם 'בגד' האמור בתורה הוא בגד צמר או בגד פשתים[4]? לא כן באשר לבגד שניתז עליו דם חטאת, שלמדו חז"ל שאף בגד צמר, או שק משיער עזים יש לכבס, וכך גם בגד מעור רך[5], כולם בגדר כיבוס מן הדם[6]. מאידך, אם נפל הדם על עור קשה, הרי הוא כעץ שאינו ניתן לכיבוס, לפיכך אין מכבסים אותו, אלא מקנחים ומגרדים את הדם מעליו[7]. עוד מובא בדברי חכמים, שאין הבגד טעון כיבוס אלא אם התמלאו בו שני תנאים: א. שהוא ניתן לכיבוס. ב. שהוא ראוי לקבל טומאה. מכאן נובעות הלכות אחדות, כגון: אם ניתז הדם על עור הדג, שאינו ראוי לקבל טומאה, אינו טעון כיבוס. כך גם אם ניתז על עור בהמה בטרם הופשט, אינו טעון כיבוס, שכן אינו מקבל טומאה. עור בהמה אחר שהופשט אינו מקבל טומאה, עם זאת, אם ניתז עליו הדם טעון כיבוס, שכן ראוי הוא לקבל טומאה לאחר שייעבדו את העור למלאכתו[8]. באשר למטלית, שאין בה שלש על שלש אצבעות, נחלקו חכמים, והדבר תלוי במחשבת הבעלים[9]. לא נאמר דין כיבוס בתורה אלא בבגד וכיוצא בו, לפיכך, כלי עץ או כלי מתכת שניתז עליו הדם, אינו טעון כיבוס, שאין הכלי ראוי לכיבוס, אלא גורד הדם מעליו בלבד[10].

דם שניתז מקרבן חטאת שנפסל: החטאת שאמרו, שצריך לכבס את הדם, בין אם מדובר בחטאת הנאכלת, שדמה ניתן על קרן המזבח בחוץ, ובין אם מדובר בחטאת הפנימית, שדינה להזות מן הדם על פרוכת קדש הקדשים, כולם אם ניתז דמן על בגד טעונים כיבוס[11]. עם זאת, לא הצריכה התורה לכבס את הדם, אלא אם ניתז מקרבן חטאת כשר, אבל אם נפסל הקרבן מסיבה כל שהיא, אין הדם טעון כיבוס. לפיכך, חטאת שהיתה לה שעת הכושר, כגון, שהיתה כשירה, אלא שלנה החטאת היא והדם, ונפסלו מחמת לינה, אם ניתז דמה אינו טעון כיבוס. כמו כן, אם נשחטה וקיבלו את דמה, וניתז דמה, ולאחר מכן נטמאה החטאת, דמה אינו טעון כיבוס. כיוצא בכך, נשחטה הבהמה וקיבלו את דמה במזרק, וניתז מן הדם על הבגד והוציאו את קרבן החטאת אל מחוץ לעזרה, נפסל הקרבן ונפסל הדם וממילא אינו טעון כיבוס[12]. ואין צריך לומר, שאם נפסלה בעת שחיטתה, כגון שנטמאה בעת השחיטה, או שכהן פסול קיבל את דמה, בכל אלו אין דמה טעון כיבוס[13].

נתינת דם חטאת על הקרן

כהן המקריב את החטאת מוליך את הדם אל המזבח, ונותן מן הדם באצבעו על זוית קרן המזבח החיצון כשאצבעות ידיו צמודות לאצבע משני צידיה (ראה ציור, וכן רמב"ם מעשה הקרבנות ה, ז).

הכיבוס – כיצד? הכיבוס שנאמר, אין עניינו כיבוס הבגד כולו, אלא מקום הדם בלבד[14]. כשמכבסין את מקום הדם מכבסין אותו במים יפה יפה עד שלא ישאר רושם מן הדם. ומובא בגמרא, שכדי לנקות היטב את הדם, יש להעביר עליו את שבעת הסממנים שאמרו חכמים להעבירם לנקיון כתמים בהלכה, כתם נידה וכתם בגד מנוגע, כגון: נתר, בורית, קמוניא, אשלג וכו' [15].

הכיבוס 'במקום קדוש' – בעזרה: באשר למקום הכיבוס, נאמר בתורה, שיש לכבס את הבגד 'במקום קדוש', הווה אומר, בעזרה[16]. מעתה, בגד שניתז עליו דם חטאת, ויצא חוץ לפתח העזרה, מחזירו לעזרה ומכבסו שם. אם בהיותו מחוץ לעזרה נטמא, כיצד יעשה? קורע את הבגד, ובכך יצא מכלל טומאה ונטה, עתה יכול להכניסו שנית לעזרה ולכבסו בפנים. מאחר שהכיבוס צריך להיות בהיותו בגדר 'בגד', לפיכך, כשקורעו, משאיר בו חלק ניכר בגודל מעפורת, כדי שישאר שם 'בגד' עליו[17]. מעיל של כהן גדול, שנאמר בו 'לא יקרע', וניתז עליו דם חטאת ויצא מחוץ לעזרה ונטמא, כיצד יעשה, שהרי הקורע את פי המעיל לוקה? מכניס את כתם הדם בשער העזרה, וכשנכנס חלק מן הבגד פנימה לתוך השער, כשלש אצבעות, מכבס את הדם, ואם צריך לנקות כתם נוסף, יוסיף עוד חלק מן הבגד כמידת שלש אצבעות ומכבסו בפנים[18].

מן המדרש

כיבוס הבגד מדם החטאת במקום קדוש – משל ורמז הוא לכיבוס עוונותיהם של ישראל באחרית הימים

'מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה... כשהקב"ה בא מאדום, באים מלאכי השרת כנגדו ומוצאים את בגדיו שהם אדומים כתולעת שני. אומרים: מדוע אדום ללבושך? אומר להם גת קטנה היתה לי ודרכתיה, שנאמר: פורה דרכתי לבדי. באותה שעה נוטל הקב"ה כל עוונותם של ישראל ונותנם... על בגדיו, ונעשים אדומים כתולעת שני. ושוב מכבסן עד שנעשים לבנים כשלג, שנאמר: לבושיה כתלג חיור'[27].

דם שניתז שלא מכלי שרת: אין הדם טעון כיבוס אלא כשנתקבל תחילה בכלי שרת, ומן הכלי ניתז על הבגד, כי זה הדם הראוי להזייה על המזבח, אבל אם לא קיבל הכהן את הדם במזרק, וניתז הדם מבית השחיטה ישירות על הבגד, אינו טעון כיבוס. כך גם אם נתן הכהן את המתנות על קרנות המזבח, ומן הקרן הותז הדם אל הבגד אינו טעון כיבוס, שהרי נעשתה מצותו ואינו ראוי להזייה. כיוצא בכך, אם נשפך מצואר הבהמה אל הרצפה, ומשם אסף הכהן את הדם במזרק וניתז מן הכלי על הבגד, אין הבגד טעון כיבוס[19]. כך גם אם נתן הכהן את ארבע המתנות על קרנות המזבח, ואחר כך ניתז משיירי הדם שבמזרק על הבגד - אינו טעון כיבוס[20].

חטאת חיצונה שנכנס דמה להיכל: חטאת הנאכלת, שנותנים את דמה על קרן המזבח החיצון, ובטרם נתן הכהן את הדם על קרן המזבח הכניס הכהן את דמה לפנים להיכל, הקרבן פסול, שנאמר: 'וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף'[21]. הלכה זו נאמרה בכל החטאות החיצוניות, בין בחטאת יחיד ובין בחטאת צבור, בין חטאת זכר ובין חטאת נקבה[22]. אם נכנס הדם שלא כדרך ביאה, כלומר, לא הביאו הכהן דרך פתח ההיכל, אלא דרך גג או חלון, או פשפש צדדי, לא נפסל הקרבן, ויכול להוציא את הדם מן ההיכל לעזרה ולתת מדמו על המזבח כבתחילה[23]. כיוצא בכך, דם חטאת חיצונה, שהכניסו הכהן לכפר בו בפנים ולהזות על פרוכת קדש הקדשים – כדין חטאת פנימית, ולבסוף לא הזה ממנו בפנים כלום, אלא הוציאו חזרה לתת מדמו על קרנות המזבח החיצון, אם הכניסו להיכל בשוגג, הרי הדם כשר, ומזה ממנו על המזבח החיצון כהלכתו. אולם אם הכניסו במזיד להיכל מתוך כוונה לכפר בהזייה בפנים על הפרוכת - פסול[24].

דם חטאת הפנימית ששינה הכהן את מקומו: החטאות הפנימיות, שדמן נזרק על פרוכת קדש הקדשים שבהיכל, כגון, פר העלם דבר של ציבור, אם הכניס הכהן את הדם פנימה מן הפרוכת ונכנס לקדש הקדשים, כלומר, לפנים מן המקום שקבעה תורה, קרבן חטאת זה נפסל, כי שינה הכהן את מקום ההזייה. כך גם ההיפך, אם נטל הכהן, את דם הפר של יום הכיפורים, והכניסו פנימה כמצות היום, כדי להזות מדם זה את שמונת ההזיות שנצטוה אל מול הכפורת שבקודש הקדשים, ופסק מלהזות, ויצא אל מחוץ לפרוכת ועמד בהיכל. מעתה, אם בא לחזור פנימה ולהשלים את יתרת ההזיות שנצטוה, וחזר עם המזרק לקודש הקדשים – נפסל הדם, ונפסל פר החטאת. זאת, מפני יציאתו להיכל, שיציאה ממקומו גורמת לדם להפסל[25]. דם קרבן חטאת הנעשה במזבח החיצון, שנתערב עם דם חטאת אשר דמה מובא אל הקודש פנימה, ישפך הכל לאמה[26].

דם חטאת יום הכיפורים

דם חטאת פנימית, כגון חטאת יום הכיפורים, מזים ממנה כנגד הפרוכת שבהיכל. בציור נראה כהן גדול בעת שהוא מזה מדם חטאת יום הכיפורים על פרוכת קודש הקדשים, כשהוא מכוין את זריקתו כנגד הארון ובין הבדים.

---

[1] ויקרא ו, יח.

[2] רמב"ם מעשה הקרבנות ח, א.

[3] ראה רמב"ם שם הלכה ב, הלומד זאת מן הפסוק, שנאמר: 'תשחט החטאת' בנשחטת הכתוב מדבר לא בנמלקת.

[4] תנא דבי ר' ישמעאל שבת כו, ב. רמב"ם ציצית ג, ב. רש"י זבחים צג, ב. ד"ה 'אלא בגד'.

[5] חז"ל למדו מן הפסוק 'אשר יזה עליה תכבס', שכל הבגדים בכלל.

[6] זבחים צג, ב.

[7] רמב"ם מעשה הקרבנות ח, ב.

[8] משנה זבחים צג, ב. רמב"ם מעשה הקרבנות ח, ה.

[9] ראה זבחים צד, א. שיש מחלוקת בגמרא בענין זה.

[10] זבחים צד א. ורמב"ם מעשה הקרבנות ח, ד.

[11] רמב"ם מעשה קרבנות, ח, ב.

[12] זבחים צב, א. תורת כהנים ויקרא ו, יח. ורמב"ם מעשה הקרבנות ח, ג.

[13] משנה שם ורמב"ם שם.

[14] משנה צג, ב. ורמב"ם מעשה הקרבנות ח, ד.

[15] זבחים צה, א. רמב"ם מעשה הקרבנות ח, י. וראה רמב"ם טומאת צרעת יב, ה. וכן איסורי ביאה ט, לו – לז.

[16] ספרא ויקרא ו, ז.

[17] זבחים צד, ב. ורמב"ם מעשה הקרבנות ח, יט. באשר למידת ה'מעפורת' לא נתפרש הגודל המדויק. במסכת שבת ט, ב. מתוארת מעפורת הספרים, שנועדה למנוע פיזור השערות, שהיא כמין סודר על הברכים, והיא כאמה על אמה.

[18] זבחים צה, א. רמב"ם מעשה הקרבנות ח, כ.

[19] מעשה הקרבנות ח, ו.

[20] רמב"ם מעשה הקרבנות ח, ו.

[21] ויקרא ו, כג. משנה זבחים פא, ב. רמב"ם פסולי המוקדשין ב, יג.

[22] רמב"ם שם.

[23] רמב"ם פסולי המוקדשין, ב, יג.

[24] רמב"ם הלכות פסולי המוקדשין ב, טז.

[25] רמב"ם פסולי המוקדשין ב, יד.

[26] רמב"ם שם, וראה את פרטי ההלכה שם.

[27] ילקוט שמעוני ישעיהו תקו.