דיוק במידות
- יוסי ורדי
- 10 בפבר׳ 2022
- זמן קריאה 7 דקות
דיוק במידות: חובת הדיוק בעשיית כלי המקדש כמידתם, ובנין הבית כמידתו - האם הדיוק מעכב?
בענין המשכן והכלים, מצינו בתורה שנקבעו מידות לכלי המקדש השונים, כגון, ארון הברית*, שנאמר בו: 'ועשו ארון עצי שטים: אמתים וחצי ארכו, ואמה וחצי רחבו, ואמה וחצי קמתו'[1]. כך גם באשר לשלחן*, נאמרו מידותיו: 'ועשית שלחן עצי שטים, אמתים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קמתו'[2]. כן מצינו מידות לקרשי המשכן שהיו עשר אמות, וכך עמודי החצר וכו'. קיימת, למעשה, מסכת מיוחדת בתלמוד, הנקראת מסכת מידות*, שעניינה ללמד את המידות השונות במקדש: הר הבית, השערים, ההיכל, קדש הקדשים ושאר אגפי המקדש. הדעת נותנת, שיש לדייק במידות הבית והכלים, השאלה היא - עד היכן? אכן, נושא הדיוק במידות בכלל, ובענין כלי המקדש בפרט, נדון בתלמוד[3], וכן בכתבי ראשונים ואחרונים בהלכה, כפי שיבוארו הדברים להלן[4].
הדיוק במידות – לכתחילה. גם אם לא דייקו - הכל רצוי בעיני הקב"ה: כאמור, שאלת הדיוק בכלי המקדש נדונה בגמרא, ומתברר, שיש בענין שאלה יסודית, והיא: האם יש כלל יכולת בידי אדם לדייק במידות? מצינו בענין זה הלכה בדיני עגלה ערופה, האומרת, שאפילו מדדו מן החלל לשתי ערים סמוכות, ונמצא ההרוג מכוון בדיוק בין שתיהן, אין מביאים שתי עגלות לשתי ערים, אלא עגלה אחת בלבד, שכן, הלכה היא, ש'אי אפשר לצמצם [ולדייק] ואפילו בידי אדם'[5]. כלומר, ברור, שההרוג קרוב לאחת הערים, מעתה, שנמצא מכוון באמצע, סימן שהמדידה אינה מדויקת, שכן, כאמור, אי אפשר לבן אנוש לדייק במדידה. אכן, כך מובא בגמרא, השואלת, האם 'אפשר לצמצם'? כלומר, האם אדם יכול לדייק במעשי ידיו דיוק מוחלט? ומביאה הגמרא ראיה ממידת הכלים, וממידת מזבח, משם מוכח, שלא ניתן לדייק במידות. מסקנת הגמרא, שמשום כך חוזרת התורה ואומרת בענין הכלים פעמים רבות: 'ועשית'! - 'ועשית מנורה', 'ועשית שלחן', 'ועשית מזבח', מלשון זו למדו חכמים, שכך רצון ה', שעיקר הדבר – התוצאה: שהכלי ייעשה! ובכל דרך שתוכל להוציא את הכלי לפועל ולמעשה – אפילו אינו מדויק - כך נוח לפני ה'. ומובא בפרשנים, שבמשכן לא 'צימצמו' ולא דייקו במידות הכלים[6]. עוד כתבו הראשונים, שהגמרא הגיעה למסקנה זו, לא רק מן הציווי החוזר 'ועשית', אלא גם מדברי דוד לשלמה המלך, כשציוה אותו לבנות את המקדש, ומסר לו את 'מגילת בית המקדש*, אמר לו: 'הכל בכתב מיד ה' - עלי השכיל'[7], כלומר, הנני מוסר לך את מידות המקדש ואת תוכניתו, 'הכל בכתב מיד ה'' – ככתוב במגילה, ולכתחילה יש לדייק במידות, עם זאת, 'עלי השכיל את כל מלאכת תבנית', כלומר, ה' ישכיל אותך, ועשה כמיטב יכולתך - 'כמו שאתה יכול לכוין' ולדייק, ואף על פי שלא יהיה הדיוק גמור ומדויק. כי אין הציווי של המידות אלא 'ציווי בעלמא' – ובערך, וכל אשר תצליח להוציא מתחת ידך - כך נוח בעיני הקב"ה[8]. אכן, כתבו האחרונים, שממידות כלי המקדש, המזבח וההיכל, יש ללמוד לשאר המצוות שקיימת בהן חובה לדייק, כגון תפילין, שהלכה למשה מסיני קובעת, שיהיו מרובעות, ולכתחילה אכן יש 'לצמצם' בדיוק את הריבוע, 'שיהיו מרובעות, ותפירתן בריבוע, ואלכסונן בריבוע - עד שיהיה להן ארבע זויות שוות', והפרטים הנ"ל כולם מעכבים, שאם לא כן התפילין פסולות[9], עם זאת, הציווי הוא לעשות עד היכן שיד האדם מגעת[10]. וכתבו הפוסקים, 'שאי אפשר למעשה לעשות [בידי אדם] ריבוע מדויק, לפיכך השמיעך [במשנה] שמספיק אם ייראה [לעין] מרובע כפי יכולת האדם, כמו הלוחות המרובעים [שעושים הנגרים] שמתכוונים לרבען עד כמה שאפשר[11], וכלל הוא בדברי חז"ל: 'לא ניתנה תורה למלאכי השרת' [12].
מידות המזבח בימי בית ראשון
במקדש שלמה היו מידות המזבח עשרים אמה על עשרים אמה. מבואר בגמרא (זבחים סא, ב) שבמקדש ראשון 'אש של שמים מסייעתן',לפיכך הספיקו מידות אלו של המזבח להקרבת קרבנות לרוב.
מידות המקדש והכלים - יחסיות: מצינו דעה האומרת, שיש להקפיד על מידות הכלים והדיוק בארכם ורוחבם ללא שינוי כל שהוא מן הציווי, ככתוב: 'וכן תעשו – לדורות! - אם יאבד אחד מן הכלים. או כשתעשו כלי בית עולמים, כגון, שולחנות, ומנורות, וכיורות, ומכונות שעשה שלמה, כתבנית אלו [בדיוק] תעשו אותם'[13]. מאידך, יש מן הראשונים שכתב: 'לא ידעתי שיהיה זה אמת, שיתחייב שלמה לעשות כלי בית עולמים כתבנית אלו'[14], מכאן שיש מקום לשינויים בכלים. מול דעות אלו מובא בפוסקים, שאכן, מידות המקדש והכלים לא נאמרו בתורה כדבר מוחלט, אלא לכתחילה, זאת, כדי שהאומנים ישמרו על צורת הבית או הכלי. עם זאת, אם ראו חכמי הדור צורך להגדיל את הבית או הכלי, אין ההגדלה נעשית באופן חפשי כרצון האומן, אלא באופן יחסי למידה שנאמרה בפסוק. יתירה מזו כתבו הראשונים, שכל מידות המקדש שצויינו במסכת מדות ניתנים לשינוי, ובלבד שהשינוי ייעשה באופן יחסי, שכן, 'אין ענינה [של המסכת] אלא סיפור [ותיאור] מידת המקדש, וצורתו, והיאך בנינו. והתועלת בכך, שכשייבנה, לשמור בו אותה צורה ואותו היחס, כי אותו היחס מאת ה', כמו שאמר [דוד לשלמה]: הכל בכתב, מיד ה' עלי השכיל'[15]. לשיטה זו, כשנאמר בתורה, למשל, שמזבח הזהב גובהו שתי אמות ורוחבו אמה, השאירה התורה לאומנים בכל דור מקום לשנות את גודל המזבח – ככתוב: 'מיד ה' עלי השכיל' - עם זאת, כך היא המצוה, כשבאים להגדילו לשמור על צורתו היחסית[16].
מן המדרש
בימי שלמה הוגדל ארון הברית פי ארבע - באופן יחסי לארונו של משה
'שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד (תהלים כד). שלמה אמר הפסוק הזה, בשעה שהכניס ארון לבית קדשי הקדשים. עשה [שלמה] ארון של עשר אמות [הגדיל את הארון פי ארבע, שהארון של משה היה שתים וחצי אמות, וזה עשר] והכניס את [הארון] הראשון לתוכו ונשא אותו. כיון שהגיע לפתח בית המקדש, היה הפתח של עשר אמות, והארון של עשר אמות, ואין עשר אמות יכולין ליכנס לתוך עשר [אמות של פתח ההיכל]. ועוד, שהיו טעונין [הכהנים] בו. כיון שבאו להכניסו לא היה יכול. עמד שלמה והיה מתבייש, ולא היה יודע מה לעשות, והתחיל מתפלל לפני הקב"ה... ונענה'[28].
הכפלת ממדי הכלים והבנין: מצינו שמזבח הזהב השתנה בבית ראשון מצורתו במשכן, ועשו אותו מחומרים אחרים, ככתוב: 'ויצף מזבח ארז'[17], וכתבו המפרשים, על פי התרגום, ש'ציפה את המזבח בנסרים של ארז... ואפשר שהיה מאבנים. וזה אינו מזבח שעשה משה, כי אותו היה של עצי שטים מצופה זהב'[18]. ויש פירשו[19], שהחומרים לא השתנו, רק המידות, כלומר, המזבח של משה היה עשוי עץ ומצופה זהב, ובא שלמה וציפה את הזהב בעצי ארז, ושוב ציפה בזהב, כך הכפילו את מידות מזבח הזהב באופן יחסי: 'לפי שהמזבח שעשה משה לא היה, רק אמה על אמה, ורצה [שלמה] להוסיף עליו עוד אמה, שיהיה כפל כשל משה, שכל המקדש, היה כפול: ששים [אמה] על עשרים, והמשכן היה שלשים על עשר... וכך ציפה התוספת בארז [והכפיל את מידותיו באמה][20]. ואחר כך, ציפה על הארז בזהב, כמו שמפרש לקמן ['וכל המזבח אשר לדביר ציפה זהב', נמצא המזבח שתי אמות גובה על שתי אמות רוחב[21]]'.
שינוי הבנין והכלים בהתאם לצורך - תוך שמירה על יחסי הגודל: כאמור, כתבו כמה מן הראשונים, שהרשות נתונה להגדיל את הכלים ולשנותם במהלך הדורות. אחת ההוכחות לכך היא מזבח העולה, אשר הוגדל במידותיו, ובעוד שבמשכן שבמדבר היה רוחבו חמש אמות אורך על חמש אמות רוחב, במקדש שלמה הוגדל במידותיו פי ארבע, לגודל עשרים אמה על עשרים[22], ובימי בית שני הוגדל לשלושים ושתים אמה. מכאן לימוד לכלל הכלים, שניתן לשנות את גודלם בהתאם לצורך[23]. כך, למעשה, מצינו מקור במדרש: 'ואם מזבח אבנים תעשה לי: רבי ישמעאל אומר: כל 'אם' 'ואם' שבתורה - רשות... [חוץ מ]ואם מזבח אבנים תעשה לי – חובה... רצה לעשות של אבנים - יעשה, של לבנים - יעשה; והרי דברים קל וחומר לשאר כל הכלים: ומה אם מזבח החמור, אם רצה לשנות ישנה, קל וחומר לשאר כל הכלים!'[24]. מתברר מדברי המדרש, שלא רק המידות ניתנות לשינוי מבחינת ההלכה, אלא גם החומר ממנו נעשים הכלים[25], כגון, מאבן, מעץ או ממתכת, אלא אם כן, קיימת גזירת הכתוב מיוחדת בענין חומר הכלי. עם זאת דעת הראשונים דלעיל היא, שיש לעשות את ההגדלה, שתהא תואמת באופן יחסי לכלי המשכן, תוך שמירה על צורת הכלי, שנאמר: 'וכן תעשו', כלומר, כדוגמת הכלים שראה משה בהר[26]. עוד כתבו האחרונים, שכל עוד שומרים האומנים על הדברים המעכבים בצורת הכלי ומטרת שימושו, אין מניעה מלהגדיל אותו, כגון, כשבאים להגדיל את המזבח. זה ענינו של הצו - 'וכן תעשו! - הוא על הדברים המעכבים במזבח שבמדבר, שהם: קרן, וכבש, ויסוד, וריבוע... וגם שלא יפחות מחמש אמות רוחב וחמש אמות אורך... שלא יפחיתנו ממזבח שעשה משה'[27]. נמצא, שיש לשמור על העקרונות המחייבים, וה'מעכבים', שקבעה התורה בכל כלי כענינו. כן למדנו, לדעה זו, שרשאים להגדיל את כלי המשכן לעומת הכלים שעשה משה, אך, נראה לדעה זו, שאין להקטין את הכלים ממידתם שבתורה.
מידות המזבח בימי בית שני
בימי בית שני הרחיבו את המזבח, ומידותיו הגיעו לכדי שלשים ושתים אמה על שלושים ושתים אמה (ראה ציור, שהמזבח נבנה בתוך הריסות הבית הראשון). ההרחבה נעשתה לכיון מערב ודרום (זבחים סא, א). הסיבה להרחבה, ש'אש של שמים' לא היתה מסייעת כבימי בית ראשון, והיו צריכים להוסיף מקום לעצי המערכה.
[1] שמות כה, י.
[2] שמות כה, כג.
[3] בכורות יז, ב.
[4] נושא הדיוק בכלים ובבנין מחייב הרחבת דברים, וכאן עמדנו על כמה מן העקרונות שנדונו בדברי ראשונים ואחרונים. ראה ערך 'שינוי במקדש ובכלים', כן ראה ערך 'הכל בכתב'.
[5] רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש ט, ח.
[6] וכלשון הגמרא בבכורות יז, ב: 'דרחמנא אמר: עביד! ובכל היכי דמצית למיעבד ניחא ליה'. וראה שם ברש"י.
[7] דברי הימים א כח, יא.
[8] רבנו גרשום שם בסוגיא.
[9] רמב"ם הלכות תפילין ג, א.
[10] ראה ערוך השולחן אורח חיים לב, עה. שלמד מדברי הגמרא בענין כלי המקדש, ולמד משם לכלל המצוות המחייבות דיוק, זו לשונו: 'ודע, שאף אם נאמר שאי אפשר לצמצם בידי אדם לעשות ריבוע ממש [בתפילין] מכל מקום התורה אמרה: עשה כפי מה שביכלתך לצמצם, ובזה תקיים המצוה. וכן אמרו חז"ל בבכורות יז, ב. לענין מידות המזבח וכלי בית המקדש, שאמרה תורה מידה [מדויקת]: רחמנא אמר עביד, ובכל היכי דמצית למיעבד ניחא ליה... והכא נמי בתפילין כן הוא'.
[11] פירוש המשנה לרמב"ם עירובין ד, ח.
[12] ברכות כה, ב.
[13] רש"י שמות כה, ט.
[14] רמב"ן שמות כה, ט. (דהי"ב ד א):
[15] הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה.
[16] נראה, שהרמב"ם למד זאת מן הגמרא בבכורות יז, ב. שם מובא הפסוק - 'הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל'. משם למד הרמב"ם, שכל מה שיעשו האומנים על פי האמור בתורה, הרי זה 'מיד ה' עלי השכיל', ו'הכי ניחא ליה' - כך נוח לו לקב"ה.
[17] מלכים א ו, כ.
[18] רד"ק שם.
[19] פירוש הגר"א למלכים שם.
[20] הגירסה בדפוסים נשתבשה, וכתוב 'בארץ' במקום 'בארז'.
[21] הגר"א למלכים א, ו, כב.
[22] דברי הימים ב ד, א.
[23] רמב"ן בפירושו לשמות כה, ט.
[24] מכילתא דרבי ישמעאל יתרו כ, כב.
[25] ראה פירוש רד"ק לעיל.
[26] עיין פירוש אור החיים לשמות כ, ט. (ד"ה 'אלא') שהביא כן בשם פירוש הרא"ם על התורה שם, ש'וכן תעשו' ענינו כעין מה דנצטוו במשכן. כן הסתמך על דברי התוספות שבת צח, ב. האומרים שהמקדש הוגדל באופן יחסי למשכן.
[27] אור החיים על התורה שמות כ, ט. ומקורו בברייתא זבחים סב, א: 'קרן וכבש ויסוד וריבוע מעכבין, מידת אורכו ומידת רחבו ומידת קומתו – אין מעכבין', עיין שם בדבריו, שהרחיב בהבאת דוגמאות.
[28] שמות רבה ח, ח.