דוד
- יוסי ורדי
- 10 בפבר׳ 2022
- זמן קריאה 10 דקות
דוד: דוד מלך ישראל מייסד המקדש הראשון בירושלים.
מבין מלכי ישראל בולטת דמותו של דוד המלך, אשר נתן את נפשו על המקדש, והוא אשר הניח את היסוד למקדש בירושלים. אחר כארבע מאות שנה מאז נכנסו ישראל ארצה, היה דוד הראשון שניגש לקיים מצות ה' בתורה – 'כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלהיכם מכל שבטיכם לשכנו תדרשו ובאת שמה'[1], זאת, כדברי חז"ל: 'דרוש - על פי נביא! יכול תמתין עד שיאמר לך נביא? - תלמוד לומר: דרוש ומצא - ואחר כך יאמר לך נביא! וכן אתה מוצא בדוד, שנאמר: זכור ה' לדוד את כל ענותו, אשר נשבע לה', נדר לאביר יעקב: אם אבא באהל ביתי! אם אתן שנת לעיני! עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב'[2]. הננו מוצאים בכתובים תיאור בו תובע דוד את בנין בית המקדש, ככתוב: 'ויהי כי ישב המלך בביתו... ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים יושב בתוך היריעה'[3]. אמנם בנבואת נתן, נמנע מדוד לבנות את הבית עצמו, אך זכה דוד, שתהיה לו יד בהכנות לבנין הבית, כגון: בחירת מקום המקדש, הכנת תכניות לבנין הבית לפרטיו, קניית מקום המקדש, כריית יסודות המקדש, בניית המזבח, ותחילת הקרבת קרבנות התמיד על מזבח ה' בירושלים.
מדוע נאסר על דוד לבנות מקדש? כאמור, פתח דוד בהכנות לבנין הבית. תחילה נועץ בנתן הנביא אשר עודד אותו לבנותו. ומובא במדרש: 'אמר לו נתן הנביא: אילולי שעלה במחשבה בלבו של הקב"ה שתבנה לו בית, אף בלבך לא היה עולה, שכך הכתיב עליך הקב"ה: ביקש ה' לו איש כלבבו'[4]. באותו לילה נצטוה נתן הנביא מפי ה' לחזור אל דוד ולעצור את תכניות הבנין, ככתוב: 'ויהי בלילה ההוא ויהי דבר ה' אל נתן... אמר לו הקדוש ברוך הוא לנתן הנביא: נתן! האדם הזה שאני משלחך אצלו ממהר הוא! קודם, עד שלא ישכור פועלים, לך ואמור לו: לא אתה תבנה לי בית, שלא יהיה לו עלי תרעומת!'[5]. ברבות הימים מסביר דוד המלך לשלמה, את הסיבה, מדוע נמנע ממנו לבנות מקדש, שכך נאמר לו בדבר ה': 'לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת', ומבואר במדרש: 'כיון ששמע דוד כך [שהוא שופך דמים] נתיירא! אמר: הרי נפסלתי מלבנות בית המקדש?!... אמר לו הקב"ה: דוד, אל תירא!... חייך [הדמים ששפכת הרי] הם לפני כקרבנות... כי דמים רבים שפכת לפני, ואין [פירוש המושג] 'לפני'[6] אלא קרבן[7]... אמר לו: ואם כן למה איני בונה אותו? אמר לו הקב"ה: שאם אתה בונה אותו הוא קיים ואינו חרב [בגלל זכויותיך]. אמר לו: והרי יפה? – אמר לו הקב"ה: גלוי וצפוי לפני שהם עתידים לחטוא, ואני מפיג חמתי בו ומחריבו והם נצולין'[8]. ומבואר במדרש, שנבואה זו לא באה לאסור על דוד לבנות את הבית[9], אלא 'עצה עמוקה נתן לו באותו הלילה'[10], שלמענם של ישראל ושלומם יעביר את בנין הבית לבנו. בהמשך לאמור, אכן, מצינו במדרש, שדוד ניגש להכנות לבנין הבית, כשהוא מותיר את בנין ההיכל עצמו לבנו, וכלשון חז"ל: 'דוד, אף על פי שאמר לו הקב"ה: רק אתה לא תבנה לי את הבית הזה[11], היה דוד אומר לעצמו: וכי מפני שאמר לי הקב"ה אתה לא תבנה לי הבית - אני יושב [ואפסיד חלקי במצוה גדולה זו]?! מה עשה? זירז את עצמו והתקין כל צרכיו עד שלא מת, מנין? שנאמר: והנה בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף, וכסף אלף אלפים ככרים, ולנחשת ולברזל אין משקל...'[12] עוד אמרו חז"ל: 'בעניי – בעינויי, שהיה מתענה, ומקדיש סעודתו לשמים'[13]. אכן, מתברר, שדוד פעל ועשה ככל יכולתו לבנין הבית, למרות המגבלות שהוטלו עליו כתוצאה מנבואת נתן הנביא, וכאשר סוקרים את פעולותיו בהכנות הרבות ניתן להגדירו כמייסד הראשון של המקדש בירושלים. כך מוצאים את דוד עוסק בעיקר בחומרים, בהכנת יסודות המקדש, ובהכשרת הכהנים והלויים ועוד. להלן כמה מפעולותיו לייסוד הבית והתחלת העבודה.
בחירת מקום המקדש: מקום המקדש נבחר בעת מצוקה, ובשעה שנמלט משאול מצא דוד מקלט בביתו של שמואל הנביא אשר ברמה. שם ישבו שניהם ועסקו בשאלת מקומו המדויק של המקדש. כך הם דברי חז"ל על הביטוי - 'בניות ברמה'[14]: 'שהיו [דוד ושמואל] יושבים ברמה - ועוסקים בנויו של עולם'[15]. באותו מעמד קבעו שמואל* ודוד, שהמקדש יקום בנחלתם של שבטי יהודה ובנימין, על כתף הר המוריה*. באשר למזבח החיצון* נקבע, כי יקום בנחלת בנימין, ואילו לשכת הגזית* בה יושבים הסנהדרין זו תהיה בנחלת שבט יהודה, זאת, בצמוד למקום המזבח[16].
תכניות המקדש ותבניתו בידי דוד: נאמר בכתובים: 'ויתן דוד לשלמה בנו, את תבנית האולם ואת בתיו וגזנכיו ועליותיו וחדריו הפנימים ובית הכפורת, ותבנית כל אשר היה ברוח עמו לחצרות בית ה'... הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל כל מלאכות התבנית'[17]. דוד קיבל את התכנית הכללית של בית המקדש ב'מגילת בית המקדש'* שנמסרה מדור לדור מימות משה רבינו, והנחה את שלמה* בנו ברוח ה' שעליו באשר לפרטים שלא הובאו שם וכיצד לבנותם. זוהי משמעות הפסוק - 'הכל בכתב, מיד ה' עלי השכיל'*, כלומר, תבנית המקדש ניתנה במסורת לדוד בכתב, ודוד השכיל להוציאה מן הכתב אל המעשה, ולפרט את התכנית כפי שקיבלה, ובכלל זה תוספות מיוחדות שנתייחד בהן הבית הראשון[18].
דוד ושמואל בניות ברמה
מבואר בדברי חז"ל, שדוד ישב עם שמואל בניות ברמה, ושם דנו שניהם אודות מקומו המדויק של המקדש בירושלים. כן מבואר בדברי חז"ל, ששמואל מסר לדוד את 'מגלית בית המקדש'. בציור נראים שמואל ודוד כשהם מעיינים במגילה, ובתוכניות שמסר משה מסיני ליהושע ולזקנים. באותו מעמד הגיעו שניהם למסקנה ההלכתית אודות המיקום המדויק של המקדש בהר המוריה.
קניית מקום המקדש: מתואר בתנ"ך, שדוד קנה מארונה היבוסי את מקום המקדש, זאת, בחמישים שקל[19], ואילו במקום אחר בתנ"ך מובא, שדוד קנה את המקום בשש מאות שקל[20]. ליישוב המקראות מצינו הסבר בדברי חז"ל: את מקום הגורן כולו קנה דוד בשש מאות שקל ואת מקום המזבח בחמישים שקל[21]. הסבר אחר לפסוקים מובא בגמרא: דוד גבה מכל שבט ושבט חמישים שקל, ובסך הכל הסכום שנאסף הוא שש מאות שקל. בכך מנע דוד מחלוקת בין השבטים, מי השבט הזוכה במקום המקדש, ומקום המקדש נקנה על ידי כלל ישראל[22].
בניית המזבח בעת המגפה: בימי דוד באה מגיפה בה מתו שבעים אלף מישראל, ככתוב: 'וישלח ידו המלאך ירושלם לשחתה, ויאמר למלאך המשחית בעם רב'[23]. במהלך המגיפה מתואר: 'ויבא גד אל דוד ביום ההוא ויאמר לו: עלה הקם לה' מזבח'. ומובא במדרש, שהמגיפה באה מפני שעם ישראל השהה את בנין המקדש מאות בשנים מאז יציאת מצרים, והמגיפה באה כעונש, וכלשון המדרש: 'למה דוד דומה באותה שעה? - לאחד שהיה מכה את בנו, ולא היה יודע בשל מה הוא מכהו. באחרונה אמר לו [האב]: דע! על נקמת פלוני הכיתך. כך, כל אותן האוכלוסין שנפלו, לא נפלו אלא על ידי שלא תבעו בנין בית המקדש'.[24] עוד מובא במדרש: 'הראה לו את מקום בית המקדש, כמה שכתוב: ויבא גד אל דוד ביום ההוא ויאמר לו: עלה והקם לה' מזבח בגורן ארונה היבוסי. מיד הלך דוד... ומצא שם את המזבח שבו הקריב אדם הראשון, ובו הקריב נח ובו הקריב אברהם. כיון שמצא אותו, התחיל מודד, ואמר: מכאן ועד כאן העזרה, מכאן ועד כאן קדש הקדשים'[25]. לאחר שקנה דוד את מקום המקדש, כאמור, בנה את המזבח בגורן ארוונה היבוסי, ככתוב: 'ויבן שם דוד מזבח לה' ותעצר המגפה מעל ישראל'[26].
ארון הברית מגיע לירושלים
בציור נראה דוד, כשהוא מעלה ברוב עם את ארון הברית מבית עובד אדום הגיתי לירושלים בשמחה ובמחולות. אנשי ירושלים ובכללם מיכל בת שאול מלוים את השיירה בדרכה אל האוהל הזמני שהוכן עבור הארון בהר המוריה.
הבאת הארון לירושלים: דוד מכנס את ישראל ומעלה את הארון לירושלים, ככתוב: 'ויביאו את ארון האלהים ויציגו אותו בתוך האהל אשר נטה לו דוד'[27]. עוד נאמר שם: 'ויתן לפני ארון ה' מן הלוים משרתים'.[28] החל מאותה שעה היו הלויים משוררים יום יום לפני הארון, וכלשון המדרש: 'בשחר היו אומרים: הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו... ובין הערבים היו אומרים: שירו לה' כל הארץ... וכך היו אומרים כל ארבעים ושלש שנה לפני הארון, עד שהביאו שלמה לבית העולמים'[29].
קביעת מקום המקדש בגורן ארוונה
בתמונה נראה דוד קונה את הגורן מידי ארוונה היבוסי (בציור מימין). דוד בונה מזבח במקומו, כשהוא והזקנים מתפללים על עצירת המגפה. בציור נראית אש יורדת משמים אל המזבח והמגיפה נעצרה.
עם בנין המזבח נתייחד המקום להקרבת הקרבנות: עם כינון המזבח בהר המוריה, נמנע מדוד מלזבוח לה' בגבעון* ככתוב: 'ומזבח עולה בעת ההיא בבמה בגבעון ולא יכל דוד ללכת לפניו כי נבעת מלפני מלאך ה''[30]. דוד הכריז ואמר: 'זה המזבח לעולה לישראל' ומובא בפרשנים, שדוד הודיע בכך, ש'מכאן ואילך כל המבקש להקריב קרבן ייצא ויקריב על אותו מזבח'[31]. כך גם מובא להלכה, שהחל מאותה שעה שנבנה המזבח על ידי דוד, נאסר להקריב קרבנות במקום כל שהוא מחוץ למקדש, ו'כיון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן בית לה' ולהקריב בהן קרבן, ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד, ובהר המוריה שבה נאמר: ויאמר דויד: זה הוא בית ה' האלהים וזה מזבח לעולה לישראל'[32].
הכנת החומרים לבנין המקדש: נאמר בכתובים, שדוד עשה את כל ההכנות המתבקשות לבנין הבית: 'ויעמד חצבים לחצוב אבני גזית לבנות את בית האלהים, וברזל לרוב למסמרים ולדלתות השערים, ונחושת לרוב אין משקל, ועצי ארזים לאין מספר'[33]. עוד אמר דוד לשלמה בנו: 'והנה בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף, וכסף אלף אלפים ככרים... ועצים ואבנים הכינותי, ועליהם תוסיף'[34]. דוד אסף שלל רב מכל העמים, זהב כסף ונחושת, וכן תשורות שהגישו לו מלכים, והקדישם לה', ככתוב: 'הקדיש המלך דויד לה' עם הכסף והזהב אשר נשא מכל הגוים, מאדום וממואב ומבני עמון ומפלשתים ומעמלק'[35]. ומבואר בפסוקים, שמן השלל שאסף דוד עשה שלמה את כלי המקדש וכן את ה'ים שעשה שלמה'*, ככתוב: 'ומטבחת ומכון ערי הדרעזר, לקח דוד נחשת רבה מאד, בה עשה שלמה את ים הנחשת ואת העמודים ואת כלי הנחשת'.[36] כן כתבו הראשונים, שדוד פעל מכוח מצות התורה, וכשם שישראל הקדישו אחוז מסוים משלל מדין למשכן, כך גם דוד ראה חיוב לעצמו להפריש מן השלל למקדש העומד להבנות[37].
תיקון משמרות כהונה ולויה: הפסוקים מתארים, כיצד דוד העמיד את משמרות הכהונה והלויה, ונאמר: 'מאלה לנצח על מלאכת בית ה' עשרים וארבעה אלף... וארבעת אלפים שוערים, וארבעת אלפים מהללים לה' בכלים אשר עשיתי'[38]. ומובא בדברי חז"ל, שבשנה האחרונה לחיי דוד, שבמקום שמונה המשמרות, שכיהנו מימי משה עד ימי דוד, עמד דוד והקים עשרים וארבע משמרות כהונה ועשרים וארבע משמרות לויה. וכך מובא להלכה: 'שמואל הרואה ודוד המלך, חילקו הלוים לארבעה ועשרים משמרות, ועובד משמר בכל שבת, וכל אנשי משמר מחלק אותם ראש המשמר לבתי אבות. וכל יום מימי השבת עובדים בו אנשים ידועים, וראשי האבות מחלקין אלו העובדים ביום שלהן איש איש על עבודתו'[39]. 'ובשנה האחרונה [לחייו] התקין דוד המלך משמרות כהונה ולויה, והסדיר את כל הבית'[40]'.
כריית יסודות המקדש על ידי דוד: בהמשך למאמציו של דוד להכין את כל הדרוש לבנין הבית, כרה את יסודות המקדש, שכן, לגודל הבית המתוכנן יש להכין יסודות איתנים. אכן, מצינו תיאורים בדברי חז"ל בדבר חפירת יסודות בית המקדש בסלע לעומק רב[41]. כן חפר דוד שיתין* לקליטת היין והמים שבמזבח[42]. בכך נתן דוד את חלקו בבנין הבית ואילו שלמה השלים את המלאכה, זה מה שמצינו בדברי חז"ל: 'דוד כרה את היסודות ושלמה בנה את העליונות'[43].
מן המדרש
מזמור שיר חנוכת הבית לדוד
'אין הקב"ה מקפח שכר בריה. בכל מקום שאדם יגע ונותן נפשו על הדבר אין הקב"ה מקפח שכרו. רצונך לידע? - שלמה בנה בית המקדש... ובשביל שנתן דוד נפשו על בית המקדש שנבנה, שנאמר: זכור ה' לדוד את כל ענותו... אם אבא באהל ביתי... אם אתן שנת לעיני... עד אמצא מקום לה' [זה מה שמצינו] ולא קיפח הקב"ה שכרו אלא הכתיבו על שמו [ככתוב]: מזמור שיר חנכת הבית לדוד'[44] – 'לשלמה' אין כתיב כאן, אלא 'לדוד'[45].
באותה שעה חיה דוד
'שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד[46]. שלמה אמר הפסוק הזה. בשעה שהכניס ארון לבית קדשי הקדשים עשה ארון של עשר אמות והכניס את הראשון [של משה] לתוכו ונשא אותו. כיון שהגיע לפתח בית המקדש היה הפתח של עשר אמות... כיון שבאו להכניסו לא היה יכול... מה עשה שלמה? אמרו רבותינו: הלך והביא ארונו של דוד אביו [ממקום קבורתו] והיה מתפלל ואומר: ה' אלהים אל תשב פני משיחך... באותה שעה חיה דוד, שכן דוד אומר: ה' העלית מן שאול נפשי חייתני מיורדי בור! והיה שלמה אומר: רבון העולמים, עשה בזכותו של זה, זכרה לחסדי דויד עבדך! - מיד נענה. מה כתיב אחריו? וככלות שלמה להתפלל - והאש ירדה מהשמים![47]'
[1] דברים יב, ה. ובספרי שם.
[2] תהלים קלב א – ה.
[3] שמואל ב ז, א.
[4] שמואל א יג, יד. מדרש תהלים סב. נתן הציע לדוד לבנות מקדש, לא כנביא בדבר ה', אלא בהיותו מקורב למלך וחכם מחכמי ישראל.
[5] מדרש שמואל כו.
[6] כגון מה שמובא בויקרא א, ה: 'ושחט את בן הבקר לפני ה'' ורבים כאלה.
[7] עיין דברי הימים א, כב, ח. כוונת חז"ל לפרש 'כי דמים רבים שפכת ארצה לפני', עניינו לשבח, שכן, הגיע דוד במלחמותיו בשבעת עמי כנען עד נהר פרת, ממילא אין זו שפיכות דמים, אלא מעשה מצוה של 'החרם תחרימם', וקיום מצות 'ירושה וישיבה', ולכן נחשב הדם שנשפך תוך כדי קיום מצות ה' במסירות נפש כקרבן לפני ה'. ועיין ברד"ק שם, שדורש פסוק זה לגנאי, והקב"ה לא חפץ בבנין מעשה ידי דוד, כי בית המקדש נבנה 'לשלום ולכפרת עון ולעטרת תפלה', אך אין דבריו עולים בקנה אחד עם דעת חז"ל.
[8] ילקוט שמעוני שמואל ב רמז קמה.
[9] שהרי כלל הוא בהלכה: 'לא בשמים היא', ואין אחרי מעמד הר סיני שינוי בתורה, כמו כן, 'אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה', ראה רמב"ם יסודי התורה ט, א. בענין נבואת נתן וגד החוזה בהקשר לבנין הבית על ידי דוד, ראה חוברת 'עיטורי כהנים' – 'המקדש והנביא', בהוצאת עטרת כהנים ירושלים. וראה שם מאמר 'החכם והנביא בבנין בית המקדש' מאת הרב ישראל אריאל.
[10] מדרש שמואל כו
[11] דברי הימים ב, ו.
[12] דברים רבה ב, כו.
[13] ילקוט שמעוני דברי הימים א רמז תתרפ.
[14] שמואל א יט, כב.
[15] 'נויו של עולם' פירושו – המקדש שהוא נוי לעולם כולו. כן אמרו חז"ל: 'מי שלא ראה בנין המקדש לא ראה בנין נאה מעולם'. באשר לנושאים שנדונו באותו לילה, ראה רש"י דברי הימים א כח, יב: 'אשר היה ברוח עמו - כאשר הראהו שמואל הרואה... ולימד לו אותה שעה מה שאין תלמיד ותיק יכול ללמוד בכמה שנים'.
[16] זבחים נד, ב. מכילתא שמות כא, יד.
[17] דברי הימים כח, יא- יט.
[18] מדרש שמואל פרשתא טו. וראה ערך 'בית ראשון', כן ראה ערך 'כלי המשכן והמקדש וההבדלים ביניהם'.
[19] שמואל ב כד, כד.
[20] דברי הימים א כא, כה.
[21] ספרי נשא מב.
[22] זבחים קטז, ב.
[23] שמואל ב, כד, כז.
[24] מדרש שמואל לא, ד. עיין שם בדברי הסיום, שהם לקח לדורות בדבר החובה לבנות מקדש בכל דור: 'והרי דברים קל וחומר: ומה אלו שלא ראו בבנין בית המקדש - כך, אנו על אחת כמה וכמה!' וראה מה שהאריך הרמב"ן בענין זה בפירושו לבמדבר טז, כא.
[25] פסיקתא רבתי מג.
[26] שמואל ב כד, כה.
[27] דברי הימים א טו, א.
[28] דברי הימים א, טז.
[29] סדר עולם רבה יד.
[30] דברי הימים א כא, כט.
[31] רש"י דברי הימים א כא, כט. וכן כתב הרמב"ם בפירוש המשנה למידות ג, א: 'הדיוק במידות המזבח בתורה הוא חמור מאד וכך מקומו, אמר בדברי הימים, כאשר נתייחד להם מקום המזבח: 'ויאמר דוד זה הוא בית ה' אלהינו וזה מזבח לעולה לישראל'. 'נתייחד' משמעותו – מאותה שעה הרי זה מזבח אחד ויחיד להקרבה ושאר המזבחות נפסלו.
[32] רמב"ם בית הבחירה א, ג.
[33] דברי הימים א כב, א.
[34] דברי הימים א כב, יד.
[35] דברי הימים א יח, י.
[36] דברי הימים א יח, ח.
[37] השגות הרמב"ן לספר המצוות, שורש שלישי.
[38] דברי הימים א כג, ד.
[39] רמב"ם כלי מקדש ד, ג.
[40] סדר עולם רבה פרק יד.
[41] ראה ירושלמי סנהדרין י, ב.
[42] עיין סוכה נג, ב.
[43] שיר השירים רבה א, ו.
[44] תהילים ל.
[45] במדבר רבה פרשה יב.
[46] תהילים כד.
[47] שמות רבה ח, א.