חומות ירושלים

חומות ירושלים: חומות המקיפות את תחום העיר המקודשת בקדושת ירושלים.

העיר ירושלים היתה "עיר רבתי עם"[1] - כלשון הנביא ירמיהו, ומן הערים הגדולות בעולם העתיק[2], וממילא חומותיה מקיפות שטח נרחב. חומה זו תוחמת את קדושתה של ירושלים לענין אכילת קרבנות, ושאר דברים הנוהגים בקדושת ירושלים, כגון, אכילת מעשר שני, שילוח טמאים מחוץ לעיר ועוד. כך היא לשון המשנה: "לפנים מן החומה מקודש [משאר ארץ ישראל] שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני"[3]. בדברי חז"ל מוצאים דיונים אודות קדושת חומות ירושלים בימי בית ראשון, כמו כן אודות קדושת חומת ירושלים בימי בית שני. כן נאמרו בירושלים הלכות מיוחדות שאינן נוהגות בשאר ערי ארץ ישראל, וכתבו ראשונים ואחרונים, שכל ההלכות המובאות בדברי חז"ל בנוגע לירושלים, נוהגות דווקא לפנים מן החומה המקודשת[4]. מקובל בין הפוסקים, שירושלים היא עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, עובדה שיש לה משמעות לענין קריאת המגילה בפורים בחמישה עשר באדר[5].

בניין החומות בימי דוד ושלמה: בימי דוד המלך היתה ירושלים מוקפת חומה, כמתואר בפסוקים, שדוד צר על ירושלים והיבוסי היושב בתוכה, ככתוב: "וילך המלך ואנשיו ירושלם אל היבוסי יושב הארץ, ויאמר לדוד לאמור: לא תבוא הנה... וילכד דוד את מצודת ציון היא עיר דוד... ויבן דוד סביב מן המלוא וביתה"[6]. כבר בימי דוד גדלה העיר באוכלוסין ובנינים וארמונות, כמובא בשירת דוד: "סובו ציון והקיפוה סיפרו מגדליה, שיתו לבכם לחילה פסגו ארמנותיה, למען תספרו לדור אחרון"[7]. שלמה המלך הוסיף ובנה את ירושלים ואת חומותיה, ככתוב: "עד כלותו לבנות את ביתו ואת בית ה' ואת חומת ירושלם סביב"[8]. לבניית החומה ומבנים אחרים העסיק שלמה מאה וחמישים אלף גרים מבני הארץ, ככתוב: "וזה דבר המס אשר העלה המלך שלמה לבנות את בית ה'... ואת חומת ירושלם"[9]. וכתבו הראשונים, שבעת שבנה שלמה את חומות ירושלים קידש את חומות העיר ותחומה לאכילת קדשים קלים[10]. חומות אלו עמדו כל ימי הבית הראשון עד חורבן המקדש וירושלים על ידי נבוכדנאצר. באשר להיקף החומות של ירושלים בימי דוד ושלמה, קיימת מחלוקת בין החוקרים, יש המצמצמים את תחומיה, לתחומי 'עיר דוד', היינו הגבעה הצרה המשתרעת מהר הבית ומשתפלת אל מעין השילוח. מאידך, יש מן החוקרים המרחיבים את תחומי ירושלים בימי בית ראשון, וסבורים שהחומה כללה את העיר העליונה, ובכך השתרעה ירושלים על שתי הגבעות, מנחל קידרון במזרח עד גיא בן הינום במערב[11]. בהקשר לכך, ראוי לציין, ששלמה חגג את חנוכת המקדש בהשתתפות - "קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים"[12], זאת, בתקופה שבה נאמר: "יהודה וישראל רבים כחול אשר על הים לרוב"[13]. הסברא נותנת, שתחום מצומצם של העיר, לא היה יכול להכיל את ההמונים העולים לירושלים, שכן חובה לאכול את הקרבנות בקדושה בתחומי החומות. בהכרח יש לומר, שכבר בימי שלמה התפרסה העיר על שטח נרחב.

ביצורים בחומת עיר דוד במזרח

בצילום נראים ביצורים בעיר דוד באיזור החומה המזרחית. במקום נמצאו שרידים מתקופת היבוסי, וכן מתקופת בית ראשון, כגון, הכתובת 'אחיאל'. כן נמצאו במקום שרידים מתקופת נחמיה. ביצורים אלו באו לתמוך את ההר המשתפל אל נחל קידרון ולבצר את חומת ירושלים ממזרח.

חומת ירושלים בימי חזקיהו: בימי חזקיהו נעשו שינויים קלים בחומה, ככתוב: "ויועץ [חזקיהו] עם שריו וגבוריו לסתום את מימי העינות אשר מחוץ לעיר... ויקבצו עם רב ויסתמו את כל המעינות ואת הנחל השוטף בתוך הארץ... ויתחזק ויבן את כל החומה הפרוצה ויעל על המגדלות ולחוצה החומה אחרת, ויחזק את המלוא עיר דויד"[14]. המלך בנה מחדש את החומה שפרץ אמציה בירושלים באורך ארבע מאות אמה, ובנה מגדלים וכן 'חומה אחרת' באיזור ה'מילוא', היינו, החומה שמדרום מזרח להר הבית. עוד מתואר בנביאים, שחזקיהו נאלץ להרוס כמה מבתי העיר, ומאבני הבתים ביצר את חומת ירושלים, ככתוב: "ואת בתי ירושלם ספרתם ותתצו הבתים לבצר החומה"[15], היו אלה פעולות חרום לחיזוק ירושלים מפני האויב[16]. לתוספת שהוסיף חזקיהו על חומת ירושלים, יש משמעות להלכה, שכן, חזקיהו עודד את העם לבוא ולחגוג את חג הפסח בירושלים, והביא גם עולי רגל מן השבטים בצפון, כגון, מאפרים, מזבולון ונפתלי[17]. לאור האמור, היה צריך חזקיהו לקדש את חומות ירושלים לאכילת הפסח ושאר הקרבנות. ומאחר שבזמנו היו נביאים כמו ישעיהו ותרי עשר הנביאים, ממילא, ניתן היה לקדש את התוספת לחומות ירושלים באמצעות מלך ונביא ואורים ותומים[18]. לדעת חכמים וחוקרים, ניתן לאתר את תוואי חומת חזקיהו, שהקיפה את ירושלים של ימי בית ראשון בהיקף נרחב[19]. לאור הנתונים המצויים כיום בעולם המחקר, ניתן לסמן את תוואי החומה הקדומה שנתקדשה בימי חזקיהו לדורות. חומה זו נפרצה בידי חיילי נבוזראדן עם כיבוש העיר וחורבן המקדש, ככתוב: "ואת חומות ירושלם סביב נתצו כל חיל כשדים"[20].

חומת חזקיהו

אחד הגלויים החשובים בחשיפת חומות ירושלים בדור האחרון, הרי זו חומת חזקיהו, שנתגלתה בצד הצפוני של ירושלים בתואי שהגדיר יוסף בן מתיתיהו כ'חומה העתיקה' של ירושלים בימי דוד ושלמה (ראה צילום). החוקרים קוראים לחומה זו 'החומה הישראלית', וכך גם למגדל מבוצר שמצאו בסמוך לחומה זו. חשיבותה של חומה זו היא בכך, שגם אלה השוללים את עדותו של יוסף בן מתיתיהו בדבר חומת ירושלים שהוקמה בידי דוד ושלמה, עם זאת, באשר לחומה זו הכל מסכימים שהיא מעידה על קיום עיר גדולה ורחבה המוקפת חומה בתקופת בית ראשון, כשהם מייחסים חומה זו לחזקיהו מלך יהודה. ליד החומה נמצאו גם שרידי שריפה גדולה, וראשי חיצים שנורו לעבר החומה, דבר המעיד על הקרב שהתרחש לרגלי החומה בעת חורבן בית ראשון. קיומה של חומה זו יחד עם שרידי ביצורים אחרים, בתוואי חומת ירושלים של ימי בית ראשון, מחזקים את ההנחה, שניתן כיום להציע תוואי של חומת ירושלים המקודשת ב'קדושה ראשונה'.

בנין החומות בימי נחמיה: בימי עזרא ונחמיה הקימו ישראל את חומות ירושלים מחדש. מן הכתובים נראה, שהחומות הוקמו על גבי היסודות של חומת ירושלים שהקימו דוד, שלמה וחזקיהו בימי בית ראשון. כך מתואר בספר נחמיה: "והעיר רחבת ידים וגדולה" – כלומר, העיר וחומותיה נשארו ברחבותם כבעבר בימי בית ראשון, וכך השערים הקבועים בה, אלא שהבתים שנהרסו בעת החורבן טרם נבנו. נחמיה תכנן את בינוי חומת ירושלים ובתיה על פי תוואי החומות ששרדו מימי בית ראשון. התוואי הכללי של החומה נשאר כשהיה, ככתוב: "ויאמרו לי: הנשארים [בירושלים] אשר נשארו מן השבי, שם במדינה ברעה גדולה ובחרפה, וחומת ירושלם מפורצת, ושעריה נצתו באש"[21]. פרצות ושערים אלה, הם שנועדו לשיקום. נחמיה מתאר את הסיור שערך לאורך החומה של בית ראשון: "ואצאה בשער הגיא לילה... ואל שער האשפות, ואהי שובר [אבנים] בחומת ירושלם, אשר הם פרוצים ושעריה אוכלו באש"[22], היינו, טבעת החומה סביב העיר נשארה כשהיתה, ונחמיה סייר במקום כדי לסתום את הפרצות ולשקם את החומות ואת השערים השרופים. לפי המתואר בפסוקים חילק נחמיה את החומה העתיקה סביב ירושלים לקטעים, משער לשער וממגדל למגדל, והטיל על בני הערים והכפרים, כגון, בני יריחו או בני תקוע לבנות, כל קבוצה את הקטע שלה בחומה. סתימת הפרצות בחומה הושלמה תוך חמישים ושנים יום[23]. לאור העובדה שעולי גולה היו מועטים, הדבר מלמד, כי אכן, עסקו בסתימת הפרצות, ולפיכך יכלו לסיים את המלאכה תוך תקופה קצרה.

חומת נחמיה וקידוש חומת ירושלים

בציור נראה התוואי המשוער של חומת נחמיה, לאחר שיקום הפרצות והשערים בחומת בית ראשון. להלן שמות השערים שנמנו בנחמיה בסדר משוער על פי הפרשנים: א. שער הצאן. ב. שער העין. ג. שער המים. ד. שער האשפות. ה. שער הגיא. ו. שער הישנה. ז. שער המפקד. ח. שער הדגים. ט. שער הסוסים. י. שער אפרים. יא. 'שער המטרה'. כן נראה בציור הנתיב בו הלכו 'תהלוכות' התודות בעת קידוש חומת ירושלים (נחמיה יב, לא–לח). בקידמת הציור נראה הנתיב בו הלכו 'שרי יהודה' 'לימין' עם תודה אחת, ועמהם כהנים ולויים בחצוצרות (החץ הכתום). לעומתם הלכו לשמאל (כך מסביר הר"י מטראני את הביטוי 'למואל') נחמיה, הכהנים וחצי העם (החץ הירוק). תהלוכות התודות נפגשו ליד שער המטרה ושער הצאן במזרח הר הבית.

חנוכת חומת ירושלים וקידושה בימי עזרא ונחמיה: מתואר בנחמיה, שבוני החומה סיימו לבנות את החלק שבאחריותם, ועמדו וקידשו את הקטע בחומה שהוטל עליהם לבנותו, וכלשון הפסוקים: "ויקם אלישיב הכהן הגדול ואחיו הכהנים, ויבנו את שער הצאן. המה קדשוהו ויעמידו דלתותיו, ועד מגדל המאה קדשוהו - עד מגדל חננאל". יש מן הראשונים שכתב, שלא קידשו ממש אלא קידשו את הישן[24]. בספר נחמיה[25] מתוארת השמחה הגדולה שהיתה בחנוכת חומת ירושלים בתחילת ימי הבית השני. במעמד זה, הקיפו את חומות העיר בתהלוכה מיוחדת, והקריבו שתי תודות. יש מן האמוראים מי שסובר, כי תהלוכה זו נועדה לקידוש העיר מחדש[26]. לפי שיטה זו, הקדושה הראשונה של ירושלים, שנתקדשה בימי שלמה היתה זמנית, ועל כן היה צורך לחזור ולקדש את העיר באמצעות תהלוכת התודות. אולם יש מחכמי התלמוד האומרים, ש'קדושה ראשונה' היתה קדושה לדורות, ממילא, לא היה צורך בקידוש המקום בימי עזרא ונחמיה. לדעה זו מטרת התהלוכה היתה לרומם את כבודה של ירושלים, עם השלמת החומה ובנין העיר מחדש, וכזיכרון לקידוש שקידש שלמה, וכך נקבע להלכה[27].

השערים בחומה והמגדלים בימי בית שני: כאמור, בנה נחמיה את חומת ירושלים על יסודות חומת בית ראשון, כך גם חידש את השערים הקודמים ובנה לידם מגדלים. לא ידוע כיום בוודאות האם נעשו שינויים בתוואי החומה. בניית החומה בתוואי הישן הקלה על הבונים, שכן מצאו חלקים בנויים בחומה. לא כל שערי ירושלים בימי בית ראשון נזכרו בדברי הנביאים, עם זאת נזכרו שבעה שערים משערי החומה בהקשרים שונים, כגון, שער אפרים[28], שער הפינה[29], שער בנימין[30], שער הגיא[31], שער הסוסים[32], שער הדגים[33], שער החרסית[34]. בספר נחמיה נימנו עשרה שערים שבנו עולי הגולה בחומות ירושלים, והם: שער הצאן, שער הדגים, שער הישנה, שער הגיא, שער האשפות, שער העין, שער המים, שער הסוסים, שער המפקד, שער אפרים[35] ושער המטרה[36]. מתוך השערים שנזכרים בספרי הנביאים בימי בית ראשון, נזכרים בנחמיה: שער הדגים, שער אפרים, שער הגיא, וכן מגדל חננאל ועוד. מתוך הענין נראה, ששערים אלו היו צריכים בנייה מן היסוד ומשום כך הוזכרו, כחלק ממפעל חידוש חומת ירושלים[37]. יש מן הפרשנים האומרים, כי תחילה הקימו את 'שער הצאן' - וכך היו הולכים ובונים את החומה, השערים והמגדלים סביב - זה אחר זה[38]. כן נמנו מגדלים גבוהים שנקבעו במקומות שונים בחומה להגנה על העיר, והם: מגדל חננאל, מגדל המאה ומגדל התנורים. כמו כן שיקמו את "המגדל היוצא מבית המלך"[39], שנקרא גם "המגדל הגדול". מבין השערים, ניתן לזהות כמה מהם לפי הענין, כגון, שער המים ושער העין, שלפי המתואר היו בעופל, כלומר, בדרום מזרח הר הבית, ונקבעו כשערים בחומה המזרחית הפונה למורד נחל קדרון. ניכר מתוך הדברים, שמשם היתה הדרך המוליכה אל מעין השילוח, הנובע לרגלי ההר בדרום מזרח הר הבית.

הכותל המזרחי של הר הבית – מתקופת שלמה המלך

יוסף בן מתיתיהו מתאר את הכותל המזרחי של הר הבית, באומרו: "המלך שלמה שהקים את ההיכל, הקים חומה בצד המזרחי, וסטיו יחיד הוקם על הסוללה", שכן היה ההר תלול מאד, והיה צריך לתמוך אותו ממזרח. וממשיך יוסף ומתאר, כיצד במהלך הדורות הקיפו ישראל את ההר משלשת הצדדים האחרים בעמל רב. דברי יוסף מקובלים על כל החוקרים, שכן, המורד לנחל קידרון תלול מאד ולא ניתן להרחיב את רחבת הר הבית למזרח אחרי תקופת שלמה. כך גם אבני הכותל המזרחי מסותתות בסיתות עתיק המאפיין את תקופתו. עדות לעתיקותו של הכותל המזרחי נמצאה בחפירה שנערכה על ידי וורן (ראה בציור את שיטת החפירה לעומק, כדי להגיע אל יסודות המקדש) שם מצא וורן כתובת פניקית קדומה, על אבני היסוד של חומת הר הבית ממזרח. מתברר, שפירוש הפסוקים שנאמרו בבנין מקדש שלמה התגלה לעיני החוקרים בעת החפירה, ככתוב במלכים א' ה, לא: "ויצו המלך ויסיעו אבנים גדולות אבנים יקרות ליסד הבית אבני גזית. ויפסלו בוני שלמה ובוני חירום והגיבלים". רש"י שם מפרש: "'הגיבלים - אומה ששמה 'גבל', ובקיאים לסתת אבנים ולבנות, כמה שנאמר ביחזקאל כז, ט: "זקני גבל וחכמיה היו בך מחזיקי בידקך". כאמור, מצאו החופרים כתובת של אנשי גבל הפניקים על אבני היסוד של החומה המזרחית (ראה ציור). באשר לקדושתה של חומה זו, דומה שאין חולק שנתקדשה ב'קדושה ראשונה'.

החומות והמגדלים בסוף ימי בית שני - על פי יוסף בן מתתיהו: בכתבי יוסף בן מתתיהו מצינו תיאור מפורט של חומות ירושלים סמוך לחורבן. יוסף מציין פעמים אחדות את "החומה העתיקה... שהיה בניינה איתן - מעשה ידי דוד ושלמה"[40]. כאמור, אנשי בית שני שיקמו את החומה העתיקה ושעריה. בנוסף לכך, בנו חומות חדשות סביב שכונות שנוספו על העיר, אשר נבנו סמוך לחורבן בית שני. יש משמעות הלכתית לעובדה זו, שכן, אמרו חכמים שחומות בית ראשון נתקדשו ב'קדושה ראשונה' וקדושה זו היא גם לעתיד לבוא, כלומר, חומות בית שני שניבנו על חומת דוד ושלמה נתקדשו אף הן מכוח קדושת חומת בית ראשון.

כתב הבנאים הגיבלים - על אבני הכותל המזרחי

בציור נראים סימני כתב קדום על אבני היסוד של כותל הר הבית בחומה המזרחית של ההר. להערכתם של הארכיאולוגים כתב זה הוא סימני בנייה שהותירו החוצבים והסתתים הגיבלים על אבני היסוד של החומה המזרחית.

להלן כמה נקודות מפתח לאורך החומה, אשר לפי המסורת שבידי יוסף נבנו על יסודות החומה העתיקה[41]. אחת הנקודות שמציין יוסף, הרי זו הגבעה הגבוהה שעליה נמצאת 'מצודת דוד המלך' בצפון מערב חומת העיר, שם עמד מגדל גבוה הנקרא 'מגדל היפיקוס'. מצודה זו הנקראת על שם דוד מקורה במגדל קדום שעמד שם, הנקרא בכתובים 'מגדל דוד'[42]. מגדל זה, לדבריו, היה חלק מן "החומה העתיקה". חומה זו פנתה מן הנקודה הצפונית והתמשכה לכיוון מערב כשהיא מגינה על העיר מכיוון גיא בן הנום, פונה לדרום ומגיעה למעין השילוח בדרום מזרח[43]. ממעין השילוח פנתה החומה והקיפה את העיר ממזרח והמשיכה צפונה עד העופל והגיעה להר הבית. לדברי יוסף נקבעו בחומה זו ששים מגדלים להגנת העיר. חומה שניה גם היא נבנתה בימי בית ראשון והיתה חלק מן החומה הישנה, חומה זו חצתה את העיר לשנים. תחילתה במגדל היפיקוס - המגדל בצפון מערב, משם פנתה למזרח, וסיומה בהר הבית בצפון מזרח ליד מצודת 'אנטוניה'. בחומה זו היו ארבעה עשר מגדלים. כאמור, בנוסף ל'חומה העתיקה' הנזכרת, היתה חומה חדשה שהקיפה את העיר מצפון, וכללה בתוכה שכונה חדשה, שנקראה 'ביזיתא'[44] או 'ביציתא'[45]. בחומה זו היו תשעים מגדלים. ידיעת מספר המגדלים חשובה, שכן, לדברי יוסף המרחק בין מגדל לחבירו היה מאתים אמה, והדבר נותן מושג על היקף חומת ירושלים[46]. היקף חומת העיר הגיע להערכתו לשלושים ושלש איצטדיות[47]. נתונים אלה חשובים לקביעת תחום ה'קדושה הראשונה' של ירושלים, וכן קדושתה בימי בית שני וכך בעתיד.

חומות ירושלים סמוך לחורבן בית שני - לפי יוסף בן מתיתיהו

בציור מתאר הצייר את חומת ירושלים כפי שנראתה סמוך לחורבן, זאת, על פי תיאורו של יוסף בן מתתיהו. במרכז נראה המקדש והר הבית. מצפון למקדש נראית מצודת 'אנטוניה' לשמירת הר הבית והמקדש. מדרום להר הבית (בציור משמאל) נראית החומה שהקיפה את העיר ממזרח מדרום וממערב. בחומה זו נקבעו ששים מגדלים. חומה זו נקראת על ידי יוסף - 'החומה העתיקה', שנבנתה על ידי דוד ושלמה. במרכז הציור נראית חומה המשלימה את טבעת החומה הדרומית. חומה זו חוצה את העיר לשנים, ומתחברת לחומת המקדש, ונקראת 'החומה השניה'. חומות אלו, שהן חומות עתיקות, לדברי יוסף בן מתתיהו, תוחמות את ירושלים המקודשת מימי בית ראשון. בקידמת הציור ניתן להבחין ב'עיר התחתונה' המשתפלת מן המקדש במורד ההר, לבין 'העיר העליונה' שמאחוריה במערב, שבפסגתה ארמון הורדוס (בנין מאורך) והמגדלים השומרים עליו. ביניהם 'מגדל היפיקוס' (הנקרא בימינו 'מגדל דוד'). בצד הצפוני של העיר (בציור מימין) נראית 'החומה החדשה' שנבנתה על ידי אגריפס, הנקראת 'החומה השלישית', ובה תשעים מגדלים. חומה זו מקיפה את השכונה הנקראת 'ביזיתא', ואין ידיעה ברורה אם נתקדשה. בקידמת הציור, נראים אנשים (חיילים רומאים) הצופים אל העיר מראש 'הר המשחה'*. במורדות הר המשחה הוקמו שני 'בצעים' - שכונות, ובדברי חז"ל קיים דיון באשר לקדושתם לענין אכילת קרבנות.

'שני בצעים היו בירושלים' – המושג ומשמעותו להלכה: כמובא לעיל, נוספו שכונות לירושלים שנקראו 'ביזיתא' 'ביציתא' או 'בצעתא', ומשמעות המושג ביוונית 'עיר חדשה'. שכונה כעין זו צריכה הגדרה הלכתית באשר לאפשרות לאכול בה קדשים ומעשר שני, כגון, לאכול קרבן פסח בתחום השכונה החדשה. מן המקורות הננו למדים על קיומן של כמה שכונות כאלו, כמתואר בתלמוד[48]: "שני בצעים [שכונות חדשות] היו בהר המשחה - הר הזיתים - תחתונה ועליונה, אחת למעלה בגובהו של ההר ואחת בשיפוליו. השכונה התחתונה שהיתה סמוכה להר הבית - "נתקדשה בכל אלו"[49]. פירוש הדברים: לאחר שהקיפו את השכונה בחומה, קידשו אותה במעמד מלך, ונביא, וסנהדרין ואורים ותומים, שכך היא המצוה לכתחילה, לקדש את ירושלים כפי שקידש משה את המשכן במדבר. לעומת זאת השכונה העליונה, זו נתקדשה בראשית ימי הבית השני על ידי 'עולי גולה'. השכונה העליונה לא נתקדשה אלא "באחת מכל אלו", היינו על פי בית דין, זאת, שלא במלך ושלא באורים ותומים. "ולמה הכניסוה? מפני שתורפה של ירושלים היא ונוחה היא ירושלים ליכבש משם"[50]. ואמרו חכמים, שהשכונה התחתונה שהיתה קדושתה גמורה - 'חברים' - היינו תלמידי חכמים - נכנסים לשם ואוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני, אבל לא בעליונה, שלא היתה קדושתה גמורה, ואילו עמי הארץ היו אוכלים בשתיהן קדשים קלים ולא מעשר שני[51]. כמתואר לעיל היתה שכונה נוספת שהוקפה חומה בצפון העיר, ואף היא נקראה 'ביזיתא' או 'בצעתא'. אף שם היתה בעיה של קדושת המקום לענין אכילת קדשים. ושאלו האחרונים: מדוע לא מיחו חכמים בעמי הארץ שאכלו בשר קרבנות בשכונה העליונה, הרי בשר הקרבן נפסל משיצא מחוץ לחומה המקודשת? ותירצו, שמן התורה המקום מתקדש גם "באחד מכל אלו", כגון, שהיו סנהדרין באותו מעמד, והחומה הוקמה על דעתם, אלא שקדושה זו אינה קדושה גמורה[52], זאת, מדרבנן, שכן מצוה לכתחילה לקדש "בכל אלו", אך בדיעבד תופסת הקדושה גם ב'אחד מכל אלו'. לפיכך, כשעמי הארץ אכלו שם קדשים, היה עליהם קדושת קרבן, ולא נפסלו, כי המקום מקודש מן התורה. ומובן מדוע לא מיחו בהן חכמים, כי חכמים הם שקידשו את המקום, זאת, כדי לחזק את ירושלים בתוספת של שכונה מבוצרת[53].

הכספים לבנין החומה: חומת העיר ומגדלותיה, נבנים מהכסף הנשאר מתרומת הלשכה[54]. יש מי שכותב, כי הסיבה שהחומה נבנית מכספים אלו ולא מכספי אנשי העיר כמו בכל עיר אחרת[55], היא מכיוון שירושלים לא נתחלקה לשבטים[56].

השתתפות נכרים בבנין החומה: אין מקבלים תרומות מגוים לשם בניין חומת העיר ומגדלותיה[57], כפי שאמר נחמיה לגוים מעמי הארץ שרצו להיות שותפים בבנין החומה: "ולכם אין חלק וצדקה וזיכרון בירושלים"[58]. אמנם, האיסור לקבל סיוע מגוים הוא דווקא מאנשים פרטיים, אבל מן המלכות ניתן לקבל סיוע[59], כפי שקיבל נחמיה מאת המלך ארתחשסתא[60]. טעם הדבר הוא, משום שהמלכות לא תבקש בחזרה את מה שהיא נתנה[61]; או משום שאין לחשוד בה שכוונתה לפעול לרפות את ידי הבונים[62]. יש מי שכותב, כי האיסור הוא דווקא כאשר הגוי מתנדב לעזור בחינם, אבל לא כאשר הוא מקבל שכר על כך[63]. בנבואות העתיד נאמר: "ובנו בני נכר חומותיך"[64], וניתן להבין כי הגוים אכן יבנו את החומות בעתיד[65] – אם כי יש מי שכותב כי בני נכר אלו יתגיירו[66].

קדושת 'לפנים מן החומה': תחום העיר שבתוך החומות, החל מפתח הכניסה של חומת ירושלים ופנימה, ועד לפתח של הר הבית נקרא 'מחנה ישראל*'[67]. תחום זה אסור בכניסה למצורעים כדין מחנה ישראל במדבר, כדרך שאיסור זה נוהג בערים מוקפות חומה אחרות[68]. המשנה מגדירה את קדושתו של מקום זה במושג - 'לפנים מן החומה', וההלכות המיוחדות לתחום זה הן, ששם אוכלים קדשים קלים ומעשר שני[69]. הלכות אחרות נאמרו על ידי חכמים, בהן באה לידי ביטוי קדושת ירושלים, כגון: "אין מלינין בה את המת... ואין משכירין בתוכה בתים, ואין נותנין בתוכה מקום לגר תושב, ואין מקיימין בה קברות... ואין נוטעין בה גנות ופרדסים... חוץ מגינת ורדים שהיתה שם מימות נביאים הראשונים... ואין מוציאין הימנה זיזין וגזוזטראות לרשות הרבים מפני אהל הטומאה, ואין עושין בה כבשונות מפני העשן, ואין מגדלין בה תרנגולות מפני הקדשים... ואינה נעשית עיר הנדחת, ואינה מביאה עגלה ערופה לפי שלא נתחלקה לשבטים"[70].

שיחזור מצודת דוד ומגדלי הורדוס

בציור נראית חומת ירושלים בצפון מערב. הציור ממחיש את דברי יוסף בן מתיתיהו, המתאר כיצד נבנו המגדלים היפיקוס, פצאל ומגדל מרים על היסודות העתיקים, כשבקדמת הציור נראית החומה העתיקה ויסודות 'מצודת דוד' שבנו דוד ושלמה. על גבי אלו נבנו המגדלים. בצמוד לחומה המערבית נראה ארמון הורדוס במערב העיר. במזרח נראה הר הבית והמקדש, כש'החומה השניה' מחברת בין המגדלים והר הבית. משמאל למקדש נראית מצודת אנטוניה הצמודה אליו. כן נראית משמאל, תחילתה של השכונה הצפונית - 'ביזיתא', שהוקפה חומה חדשה על ידי המלך אגריפס.

תוספת על החומה: המשנה מונה כמה תנאים הנדרשים בעת שבאים להוסיף על חומת ירושלים שטח שיתקדש בקדושת העיר, או כשבאים להרחיב את העזרה. הקידוש צריך להיעשות במעמד מיוחד בנוכחות: מלך, נביא, אורים ותומים, סנהדרין של שבעים ואחד, ובשתי תודות ובשיר[71]. לפי השיטה האומרת, כי עזרא קידש את העיר מחדש בעת חנוכת החומה בתהלוכה הנזכרת, אין צורך בכל התנאים הנזכרים לשם פעולת הקידוש, אלא די באחד מהם[72]. אולם לפי השיטה האומרת, כי בתהלוכה זו לא קידש עזרא את העיר, שכן היתה מקודשת מימי שלמה, לדעה זו אין אפשרות להוסיף שטח מקודש לעיר, ללא קיומם של כל התנאים הנזכרים. וכתבו הראשונים: "בית דין שרצו להוסיף על ירושלים או להוסיף על העזרה מוסיפין, ויש להם למשוך... חומת ירושלים עד מקום שירצו... וכיצד מוסיפין על העיר? - עושין בית דין שתי תודות ולוקחין לחם חמץ שבהם, והולכים בית דין אחר שתי התודות ושתי התודות זו אחר זו, ועומדין בכנורות ובנבלים ובצילצל על כל פנה ופנה ועל כל אבן שבירושלים, ואומר: 'ארוממך ה' כי דליתני...' עד שמגיעין לסוף המקום שמקדשין אותו ועומדין שם, ואוכלים שם לחם תודה - אחת משתי התודות - והשנייה נשרפת. ועל פי הנביא שורפין את זו ואוכלין את זו. כל מקום שלא נעשה בכל אלו וכסדר הזה אין קדוש גמור"[73].

מגדל דוד – מגדל היפיקוס - ויסודותיו הקדומים

בצילום נראה מגדל בחומת ירושלים הנקרא בימינו 'מגדל דוד'. בצילום נראים, שני חלקים של המגדל, החלק התחתון נבנה מאבנים גדולות שנבנו בודאי על ידי שליט בעל עוצמה, אלא שהסיתות שלהן גס. החוקרים מייחסים את הקטע הזה במגדל לתקופת בית שני. לעומתו החלק העליון נבנה על ידי הסולטן הטורקי. יסודות המבצר עתיקים, ונמצאו במקום שרידים מימי בית ראשון (ראה לעיל הערה 19). לדברי יוסף בן מתיתיהו המבצר נבנה על ידי דוד ושלמה. לעומת עדותו, יש מן החוקרים המייחסים את השרידים הקדומים לתקופת המלכים האחרונים בימי בית ראשון, כגון חזקיהו והבאים אחריו. מעל יסודות אלו הוקם מגדל היפיקוס, שהיה אחד המגדלים שהגנו על חומת ירושלים המערבית, ועל ארמון הורדוס שנבנה בסמוך. באשר לקדושת ירושלים, מאחר שמוסכם על החוקרים, שיסודות החומה והמגדל הם מימי בית ראשון, ממילא יש לומר שמן החומה הזו ולפנים המקום התקדש.

אכילת קדשים בהעדר חומה: לפי השיטה האומרת, כי בקדושה הראשונה נתקדשה העיר גם לעתיד, הרי שהקדושה אינה תלויה בקיומה של החומה, ועל כן ניתן לאכול קדשים קלים ומעשר שני, אף בהעדרה[74]; וכך קובעים להלכה רבים מהראשונים[75]. מאידך יש מן הראשונים האומרים כי הקדושה בטלה[76].

קדושת החלונות ועובי החומה: החלונות ועובי החומה, קדושות בקדושת ירושלים[77]. בגמרא מבואר, כי קדושה זו היא דווקא כאשר החלל של החלונות מתחיל מהרצפה, אבל חלונות הנמצאים בגובה החומה אינן קדושות – והרי הן כמו הגגות והעליות של ירושלים, אשר לא נתקדשו. הוא הדין גם לעובי החומה, שדווקא כאשר חלקה העליון של החומה שווה לרצפה היא מקודשת בקדושת העיר[78]. ויש הסוברים, כי אף חלונות הנמצאים בגובה נתקדשו[79]; זאת, כחלק מן השיטה האומרת, שגגות בתי העיר ירושלים והעליות נתקדשו[80]. יש מהראשונים הסוברים, כי הגגות והעליות, וכן החלונות ועובי החומה לא נתקדשו לאכילת קדשים, אבל לאכילת מעשר שני, הם נתקדשו[81]. טעם הדבר שהחומה היתה מתקדשת, למרות שבקידוש העיר היו הולכים בתוך החומה, הוא מכיוון שעוביה נכלל בדעת בית הדין; או מאחר שמדובר דווקא בחומה שחלקה העליון שווה לקרקע, וניתן ללכת שם[82]. ויש סוברים שתהלוכת התודות היתה מחוץ לחומה ובכך נתקדשה החומה שבפנים[83]. אמנם, לגבי שערי ירושלים הדבר מוסכם כי הם לא נתקדשו, כדי שהמצורעים המשולחים אל מחוץ לעיר, יוכלו להיכנס בחלל השער מפני החמה או מפני הגשמים[84].

חומות ירושלים מזמן הבית – בדרום הר ציון

בתמונה נראים שרידי חומות בתחומי חפירה ארכיאולוגית שנחפרה בדרום הר ציון, בשפולי המדרון היורד אל גיא בן הינום. בתמונה נראים בבירור שרידי מגדל חשמונאי, שהסיתות של כל אבן מאבניו יש בה גבנון גס (בתמונה מימין). משמאל נראה מצוק מסותת בסלע, שנועד אף הוא לשמש כהגנה על יסודות החומה שמעליו (חומה ביזנטית שנבנתה לדעת החוקרים על יסודות חומה קדומה). חוקרים שחפרו במקום במהלך עשרות השנים האחרונות, גילו שרידי חומה קדומה, שיסודותיה נבנו בתקופת בית ראשון (ראה הערה 19). כן נחפר המקום לאחרונה על ידי ד"ר יחיאל זלינגר, ואף הוא מצא במקום ממצאים מימי בית ראשון. חומה זו מתמשכת לאורך דרום ירושלים העתיקה, מאיזור בריכת השילוח במזרח - לכיוון מערב, בקו התואם את כיוון הזרימה של גיא בן הינום.

פרצות בחומה: במהלך הדורות ניבעו פרצות בחומות ירושלים. ומתואר, כי שלמה המלך סגר את "פרץ עיר דוד אביו"[85]; ופירשו חז"ל, כי היו אלו פרצות שנעשו על ידי דוד המלך, על מנת שייכנסו בהם עולי רגלים[86]. בימי בית שני נהרסו חלקים מן החומה כתוצאה ממלחמות שהתקיימו סביב ירושלים, ואנשי ירושלים עמלו לבנותם מחדש[87]. יש מן הראשונים הכותבים, כי הן היו קיימות בזמנו של הלל הזקן[88], ובזמנו של רבן גמליאל[89]. בתקופות בהן היתה החומה פרוצה, התעוררה בעיה של טלטול בשבת. אכן, מוצאים בתלמוד דיונים אודות הבאת הלולבים בשבת למקדש[90], וכשהחומה נפרצה היו מביאים אותם למקדש בערב שבת. דיון דומה מצינו בענין הבאת סכיני השחיטה לעזרה בערב פסח שחל בשבת, ומובא בגמרא, שהיו נותנים את הסכין בין קרניו של הקרבן[91]. כל זמן שרוב החומה קיימת פרצותיה של החומה אינן גורעות מהדינים הנוהגים בתחומי ירושלים, והיא עומדת בקדושתה[92]. אמנם, לעניין הלכות שבת יש מהאמוראים הסוברים, כי קודם שנפרצו חומות ירושלים, היא לא היתה נחשבת לרשות הרבים - מאחר שדלתותיה היו ננעלות בלילה; אולם לאחר שנפרצו בה פרצות, היא הפכה לרשות הרבים[93], וכך נוקטים רבים מן הראשונים[94].

מעולם המחקר

המחקר הארכיאולוגי סביב חומות ירושלים

המחקר הארכיאולוגי בירושלים מתקיים זה כמאה חמישים שנה, מאז הגיעו משלחות חוקרים מארצות שונות לחקור את עברה של העיר. אלפי מאמרים נכתבו אודות המימצאים השונים. התיאורים בערך שלפנינו מתבססים על הערכות הארכיאולוגים בימינו. כן הערנו על קיום דעות חוקרים החולקים על התפיסה המקובלת. עולם הארכיאולוגיה אינו משוחרר מדעות קדומות. חלק מן החוקרים אינם מקבלים את האמור בתנ"ך כספר נבואה, אלא כאוסף כתבים, שנכתבו על ידי 'עורכים' שונים. מכאן גם השיטה של ה'מצמצמים', וההתעלמות מפסוקים מפורשים המתארים את ירושלים של ימי בית ראשון, כ"משוש כל הארץ – קרית מלך רב", וכ"עיר רבתי עם", שלא לדבר על פרשנות לפסוקים שלא כרוחם. לא למותר להוסיף שאף הארכיאולוגים מגששים את דרכם, וכידוע, יצא חוקר בשם עמנואל וילקובסקי המערער על רבות מן ההנחות והשערות החוקרים, עקב טעות בתיארוך התקופות השונות בארכיאולוגיה. מכאן הזהירות בקביעת מסמרות במקצוע שנוי במחלוקת ונתון עדיין בערפל. לא באנו להכריע בשאלות אלה, אלא לומר, שגם לפי הערכות הארכיאולוגים כיום, ניתן להציע תוואי של חומות ירושלים כפי שהתקדשו ב'קדושה ראשונה'.

---

[1] איכה א, א.

[2] כך עולה מכתבי הסטוריונים שונים, וכגון מה שכתב ההסטוריון פליניוס הזקן, ש"ירושלים היא העיר המפורסמת לאין שיעור מבין ערי המזרח", זאת בנוסף לעדותו המפורטת של יוסף בן מתיתיהו בספריו.

[3] משנה כלים א, ח.

[4] רמב"ם בית הבחירה ז, יד. עיר הקודש והמקדש חלק ב פרק ג סימן ב.

[5] עיר הקודש והמקדש חלק ג פרק כו אות א.

[6] שמואל ב' ה, ו.

[7] תהלים מח, יג.

[8] מלכים א ג, א.

[9] מלכים א' ה, כט; רש"י.

[10] רמב"ם בית הבחירה ו, יד; ספר מצוות גדול עשין סימן קסג. יש להעיר בענין זה שחז"ל אמנם מזכירים בשבועות יד, שירושלים נתקדשה ב'קדושה ראשונה', אך לא מצאנו פסוקים הדנים בענין זה, גם לא מצינו שדוד ושלמה הקיפו את ירושלים עם שתי תודות.

[11] השיטה המצמצמת היא של החוקרת קתלין קניון. תחילה קבעה כי העיר מצומצמת לתחום 'עיר דוד', אולם עם הגילויים החדשים שנתגלו בחפירות שנערכו בעיר העליונה וגילוי 'החומה הרחבה' המיוחסת לחזקיהו, שינתה את דעתה. גילויים אלה תומכים בדעת החוקרים המרחיבים את גבול העיר בימי בית ראשון מנחל קדרון עד ל'גבעה המערבית' שבראשה 'מגדל דוד'. מכאן הזהירות בקביעת עמדה נחרצת גם כיום באשר לגבולות העיר הקדומה, שכן, רק קטעים אחדים נחפרו עד כה, וקטעי חומה קצרים נחשפו. מרבית העיר וחומותיה עדיין חבויים במעבה האדמה, וצפונות העיר גנוזים עדיין מתחת לחורבות העיר לדורותיה.

[12] מלכים א' ח, סה.

[13] מלכים א' ד, כ.

[14] דברי הימים ב' לב, ב.

[15] ישעיהו כב, ט.

[16] מנשה בנו של חזקיהו הוסיף אף הוא על חומת ירושלים בצד המזרחי באיזור הגיחון, ככתוב בדברי הימים ב' לג, יד: "ואחרי כן בנה חומה חיצונה לעיר דויד מערבה לגיחון בנחל ולבוא בשער הדגים וסבב לעופל".

[17] ראה ערך 'חזקיהו'.

[18] ראה להלן, כן ראה ערך 'הרחבת העיר והעזרות'.

[19] החוקרים מצביעים על נתונים ארכיאולוגיים, המלמדים, כי חומת בית ראשון בימי חזקיהו, הקיפה שטח נרחב, ראשית החומה ב'מגדל דוד' בצפון מערב, שם מצאו החוקרים - סיון וסולר - שרידי ביצורים מתקופת מלכי בית ראשון (תקופה זו נקראת בלשון הארכיאולוגים - תקופת הברזל השניה). החומה ממשיכה ל'הר ציון' בדרום מערב, ומקיפה את הר ציון מדרום. במקום זה נערכו חפירות, ונתגלו שם יסודות חומה מימות מלכי בית ראשון על ידי חוקרים שונים (בליס, דיקי, חן, מרגלית ופיקסנר. כמו כן נחפר המקום לאחרונה על ידי ד"ר יחיאל זלינגר). החומה ממשיכה לדרום מזרח ופוגעת במעין השילוח. משם פונה צפונה ועולה לאורך נחל קדרון עד שהיא נפגשת בהר הבית.

[20] מלכים ב' כה, י.

[21] נחמיה א, ג.

[22] נחמיה ב, יג.

[23] נחמיה ו, טו.

[24] נחמיה ג, א. וראה ברש"י שם: "'המה קדשוהו' - לאותו שער בקדושת העיר", וכן במצודת דוד שם: "'קדשוהו' - קדשו אותו בפה להיות קדוש בקדושת העיר". וראה בספר כפתור ופרח פרק י, שכתב, שאין מדובר בקדושה חדשה, אלא שחידשו את הקדושה הראשונה, ובלשונו: "כבר קדם, שקדושת ירושלם לא בטלה, אם כן היא הייתה בקדושתה, ואומר: 'המה קדשוהו' [כלומר חזרו וקידשו את הישן]". \

[25] יב, כז-מז.

[26] רב נחמן – שבועות טז, א; וכך מסביר רש"י בנחמיה שם.

[27] ע"פ הגמרא שם, הרמב"ם בית הבחירה ו, יד וחת"ם סופר שבועות טו, א.

[28] מלכים ב יד, יג.

[29] מלכים ב שם; ירמיה לא, לז.

[30] ירמיה לז, יג.

[31] דברי הימים ב כו, ט.

[32] דברי הימים ב כג, טו; ירמיה לא, לט.

[33] צפניה א, י.

[34] ירמיה יט, ב.

[35] עיין שם פרק ג.

[36] נחמיה יב, לט.

[37] בנחמיה ד, א; נאמר: "ויהי כאשר שמע סנבלט וטוביה... כי עלתה ארוכה לחומות ירושלם, כי החלו הפרצים להסתם ויחר להם מאד", הווה אומר, שעולי הגולה עמלו לסתום את הפרצות בחומת ירושלים של ימי בית ראשון, ולשקם שערים שנהרסו חלקית או לבנותם מחדש.

[38] ראה נחמיה ג, לב; ברש"י.

[39] נחמיה ג, כה. כנראה שהכוונה היא לארמון המלך שלמה והבאים אחריו.

[40] כך על פי תרגומו של שמואל חגי, ובתרגום שמחוני – 'החומה הישנה'. כאן קיימת 'מחלוקת' בין יוסף בן מתיתיהו לחוקרי ימינו: יוסף טוען, שהחומות העתיקות שראה מול עיניו הן חומות דוד ושלמה, ויתכן שהיו שרידי שערים, מגדלים וארמונות המעידים על כך. חוקרי ימינו טוענים, שחומה עתיקה זו הוקמה על ידי חזקיהו. עם זאת יש מן החוקרים, הטוענים, כי חומה זו שיסודותיה עתיקים, הוקמה כבר בימי דוד ושלמה. לרשות שלמה עמדו מאה וחמישים אלף חוצבים בהר ונושאי סבל, אשר עמלו על בנין החומה שנים רבות, דבר שלא עמד לרשותו של חזקיה. להיפך, מן הפסוקים עולה, שתקופת חזקיה היתה תקופה של גלות וחורבן, זאת לא רק בערי ישראל אלא גם בערים שבנחלת יהודה ובנימין. חזקיהו שיקם וביצר את ירושלים כפעולת חירום. לאור האמור, הניסיון לתלות בחזקיהו את הרחבת חומת ירושלים לשטח גדול כמעט פי עשר מגודלה של 'עיר דוד' אינו מסתבר. באשר לענין ה'קדושה', מאחר שקיימת הסכמה בין החוקרים, שיסודות החומה בהיקף הנ"ל הם מימי בית ראשון, ממילא ניתן להסיק, שהעיר בתוואי החומות האמור נתקדשה על ידי מלך ונביא, אם על ידי שלמה ואם על ידי חזקיהו.

[41] מלחמות היהודים ברומאים ספר חמישי פרק ד.

[42] שלמה המלך מתאר את המצודה שבנה דוד אביו ונקראה 'מגדל דוד' והיתה ידועה לכל, ומשתמש בה כמשל, באומרו: "כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות" - שיר השירים ד, ד. מוסכם על חוקרי עברה של ירושלים, שמגדל היפיקוס שבנה הורדוס, בנוי על יסודות מבצר קדום, המזוהה עם תקופת בית ראשון, כנזכר לעיל, במקום הנקרא בימינו 'מגדל דוד'.

[43] חומה זו תואמת את האמור בספר יהושע טו, ח. אודות גבול יהודה ובנימין המקיף את ירושלים, ככתוב: "ועלה הגבול גי בן הינום אל כתף היבוסי מנגב [מדרום] היא ירושלם, ועלה הגבול אל ראש ההר אשר על פני גי הנם ימה [במערב] אשר בקצה עמק רפאים צפונה", בכך נפגש הגבול עם המקום הנקרא כיום 'מגדל דוד'.

[44] לפי תרגומו של שמחוני.

[45] לפי תרגומו של שמואל חגי.

[46] יוסף בן מתיתיהו הכיר את החומה כמי שחי בירושלים, והכיר אותה לפרטיה גם מבחוץ, שכן, היה קרוב למהלכי המלחמה בהיותו במחנהו של טיטוס, והיה עד ראיה לנפילת חומות העיר ומגדליה, כפי שתיאר באופן מפורט בספרו.

[47] כך לפי שמואל חגי. מידת האיצטדיה היא 192 מטר, הווה אומר ההיקף הכללי של החומה היה כששה קילומטר. לפי תרגומו של שמחוני היקף העיר היה שלשים ושלשה ריס. מידת הריס היא כמאה חמישים מטר, ובהתאם לכך היקף החומה היה כחמישה ק"מ. (היקף חומת העיר בימינו – החומה הטורקית - כארבעה ק"מ).

[48] עיין ערך הרחבת העיר והעזרות.

[49] ראה גמרא שבועות יד, ב; טז, א.

[50] שבועות טז, א.

[51] ברייתא בשבועות שם.

[52] שבועות טז, א. רמב"ם בית הבחירה ו, יד.

[53] חתם סופר מסכת שבועות טו, א.

[54] משנה שקלים ד, ב; רמב"ם הלכות שקלים ד, ח. ולפי רש"י ותוספות בקידושין נד, ב; ד"ה תרי, ישנה דעה הסוברת, כי משתמשים לשם כך בתרומת בדק הבית.

[55] ראה בטור יורה דעה סימן רמג.

[56] מרדכי בבא בתרא סימן תעה. שם כתב שכל ישראל יש להם ישוב בירושלים לכן העיר נבנית משיירי תרומת הלשכה.

[57] ירושלמי שקלים א, ד; רמב"ם שם ומתנות עניים ח, ח.

[58] נחמיה ב, כ.

[59] ערכין ו, א. הרמב"ם השמיט וצ"ע.

[60] נחמיה ב, ח.

[61] רבינו גרשום בערכין שם.

[62] רש"י ותוספות שם.

[63] רמב"ם שקלים שם.

[64] ישעיה ס, י.

[65] ראה ברס"ג אמונות ודעות מאמר ח. וראה מאמר הרב ישראל אריאל במעלין בקודש ט.

[66] אברבנאל בספרו משמיע ישועה – מבשר טוב, השלישי, נבואה יב.

[67] תוספתא כלים א, יב.

[68] פסחים סז, א.

[69] כלים א, ח.

[70] רמב"ם בית הבחירה ז, יד.

[71] שבועות יד, א.

[72] גמרא שם טז, א: שהרי לא היה להם אורים ותומים. וברמב"ם שם מוסיף, כי גם לא היה להם מלך.

[73] רמב"ם בית הבחירה ו, י – יד.

[74] משנה עדויות ח, ו.

[75] רמב"ם בית הבחירה ו, טו; תוספות יבמות פב, ב ד"ה ירושה; סמ"ג עשה קסג; ר"ש שביעית ו, א; יראים סימן רעז.

[76] ראה בהשגת הראב"ד בית הבחירה שם; רשב"א בשבועות שם; מאירי בשבועות שם ובמכות יט,ב.

[77] משנה פסחים פה, ב.

[78] גמרא שם פו, א.

[79] ירושלמי פסחים פרק ז הלכה יב; וכך נראה מהרמב"ם מעשר שני (ב, טז) ומעשה הקרבנות (י, ה) – וראה בספר משכן בצלאל סימנים יז-יח, כי הרמב"ם פסק כדעת ר' חייא בירושלמי, שגגי ירושלים נתקדשו. וראה ערך 'גגין ועליות'*.

[80] שו"ת הרשב"א חלק א סימן לד; וראה מנחת חינוך סימן שסב בדעת הרמב"ם.

[81] תוספות שנץ וריטב"א מכות יב,א.

[82] תוספות פסחים פה,ב ד"ה החלונות.

[83] רש"י שבועות טו, א; ד"ה ואעמידה.

[84] פסחים פה, ב.

[85] מלכים א יא, כז.

[86] סנהדרין קא, ב

[87] חשמונאים א יב, לח; מלחמות ספר א' י, ג.

[88] ראה בפסחים סו, א תוספות ד"ה תוחב.

[89] ראה בראש השנה כג, ב בתוספות הרא"ש וברשב"א.

[90] משנה סוכה ד, ד.

[91] פסחים סו, א.

[92] ראה בתוספות בבא מציעא נג, ב ד"ה דנפול מחיצות – "רוב מחיצות". ולשון הרמב"ם בפירושו עירובין א, ח: "ואם היה פרוץ מרובה על העומד, בכל התורה אינה מחיצה".

[93] רב פפא בביאור דברי רבי יוחנן - עירובין קא, א.

[94] רבינו חננאל עירובין שם; תוספות בבא מציעא שם; תוספות הרא"ש והרשב"א בראש השנה שם.