חיטוי

חיטוי: נתינת דם החטאת באצבעו של הכהן על קרנות המזבח.

פעולת ה'חיטוי' נזכרת בכתובים בכמה מקומות, ומתברר, שהמושג 'חיטוי' עניינו – 'טיהור', כעין מה שכתוב בטהרת האדם מטומאתו: "תחטאני באזוב ואטהר"[1]. כך גם נאמר בטהרת בית המנוגע: "ולקח לחטא את הבית שתי צפרים"[2]. עם זאת נזכר ביטוי זה בתורה, לענין קרבן חטאת ונתינת הדם, שנאמר: "זאת תורת החטאת... הכהן המחטא אתה יאכלנה"[3], ופירשו הראשונים "המחטא" משמעו – הזורק את הדם[4]. החיטוי בפועל עניינו, נתינת דם החטאת באצבע על קרן המזבח - ככתוב בחטאת: "ולקחת מדם הפר ונתתה על קרנות המזבח באצבעך"[5]. כעין זה נאמר אצל משה, כשהקריב את קרבן החטאת בימי המילואים לחנוכת המשכן: "ויקח משה את הדם ויחטא את המזבח"[6]. נמצא, ש'חיטוי' זה משתמע לשתי פנים, הן למעשה נתינת הדם, והן לפעולת הטהרה והכפרה. אכן, בעת חנוכת המשכן, היה צריך לטהר את ישראל, ולכפר עליהם על שחטאו בחטא העגל. דם חטאת זו, שנתן משה על קרן המזבח, בכך 'חיטא' וטיהר את ישראל מחטא העגל, ובכך היו ראויים למשכן ולהשראת שכינה.

נתינת דם החטאת על קרנות המזבח החיצון: דם החטאת ניתן על ארבע קרנות המזבח[7], וניתן בארבע מתנות של הכהן המקריב על קרנות המזבח החיצון. דם זה ניתן מחצי מזבח ולמעלה, לפי שנאמר בחטאת – 'על קרנות המזבח', וכתבו הראשונים, שמה שנאמר בתורה: "על קרנות" הכוונה היא "למעלה - בקרנות ממש"[8]. סדר החיטוי הוא כדלהלן: הכהן לוקח את הדם במזרק, ועולה בכבש המזבח, ומגיע לסובב. שם פונה לימין לקרן דרומית מזרחית. לנתינת הדם, טובל הכהן את אצבעו הימנית הסמוכה לאגודל בדם, וסומך את אצבעו בשתי האצבעות שמצידיה, דהיינו באמה מכאן ובאגודל מכאן, "ומחטא ויורד כנגד חודה של קרן"[9], עד שיכלה כל הדם שבאצבעו. משם פונה הכהן בסובב לימינו, ומגיע לקרן מזרחית צפונית ומחטא כנ"ל, וכך בארבעת הקרנות. מיוחדת היא החטאת, שרק בה נאמר לחטא בדם את הקרנות, שנאמר בה: "וטבל הכהן את אצבעו בדם... ונתן הכהן מן הדם על קרנות"[10]. יש מי שסובר, שאין נותנים את הדם אלא על גופו של הקרן[11], ויש מי שסובר כי נתינת הדם יכולה להתקיים בכל אחת מפינות המזבח, למעלה מ'חוט הסיקרא'*[12], ובלבד שיתן מן הדם סמוך לקרן כאמה אחת מכאן או מכאן, וכן הלכה[13].

חיטוי דם החטאת על קרן המזבח

בציור נראה הכהן המחטא את דם החטאת, כשהוא עומד על הסובב סמוך לקרן צפונית מערבית. הכהן לוקח מן הדם שבמזרק ונותן ממנו באצבעו על קרן המזבח, כשהוא 'מחטא ויורד' מקרן המזבח ולמטה.

חיטוי בחטאות הפנימיות על קרנות מזבח הזהב: בחטאות הנעשות בהיכל*, מזה הכהן תחילה מדמם על הפרוכת*. לאחר מכן פונה משם והולך עם הדם שבמזרק אל מזבח הזהב*, ונותן מן הדם באצבעו על קרנות המזבח, וכלשון המשנה - "התחיל מחטא ויורד"[14]. סדר החיטוי כדלהלן: מתחיל בקרן מזרחית צפונית, ממשיך לצפונית מערבית, מערבית דרומית, ומסיים בקרן דרומית מזרחית[15]. נחלקו תנאים בשאלה, האם הכהן מקיף את המזבח ברגליו, או שהוא עומד במקום אחד ונותן את הדם על כל הקרנות. להלכה מובא, שהכהן מהלך ברגליו סביב המזבח[16]. סדר נתינת הדם על קרנות מזבח הזהב היה, שנותן את הדם מלמטה למעלה, חוץ מהקרן שלפניו, שהיה נותן עליה את הדם מלמעלה למטה[17].

חיטוי בקרבן חטאת עניינו – לשון טהרה נקיות וכפרה

מצינו בפסוקי התורה הדנים בהבאת קרבן חטאת, שלשון הזאת הדם על המזבח שונה משאר הקרבנות, שכן, במקום - 'ונתן', 'והיזה', 'וזרקו', מוצאים בחטאת לשונות 'חיטוי', כגון, בויקרא (ו, יט) נאמר: "הכהן המחטא". כך גם בשמות (כט, לו) נאמר: "ופר חטאת תעשה... וחטאת על המזבח, בכפרך עליו". לשון זו באה ללמד, שהחטאת עניינה טהרה וכפרה, ובעת שהכהן 'מחטא' באצבעו על קרן המזבח, בכך הוא מטהר את ישראל, והקדוש ברוך הוא מכפר על חטאם.

זה מה שמצינו בספרא צו (מכילתא דמילואים פרשה א) שהחיטוי טיהר מעוון גזל, וכמתואר שם, שהיה חשש, שמביאי הנדבה למשכן הביאו אותה בכפייה, וכאילו גזלו אותם בעובדה, שהכריחו אותם להביא נדבה (וראה רמב"ן ויקרא ח) לכן הביא משה חטאת.

עוד מובא בספרא שמיני (פרשה א) שה'חיטוי' האמור בימי המילואים בא לכפר על אהרן: "היה אהרן רואה את המזבח כתבנית שור [ועגל] והיה מתיירא ממנו. אמר לו משה: אחי!... הגיס דעתך וקרב אליו".

כעין זה מצינו בדברי הימים ב' כט, כא; בעת שחידש חזקיהו את העבודה במקדש, נאמר: "ויביאו פרים שבעה... לחטאת על הממלכה ועל המקדש... וישחטום הכהנים ויחטאו את דמם המזבחה לכפר על כל ישראל", וכתב רש"י שם: "שחטאו [ישראל] בעבודת כוכבים, כן אמר המלך: תהי העולה והחטאת עבור כל ישראל!" נמצא, שהמושג 'חיטוי' האמור בדם החטאת, עניינו טהרת ישראל והמקדש.

---

[1] תהילים נא, ט.

[2] ויקרא יד, מט; בתרגומים: "ויסב לדכאה ית ביתא תרתין צפרין".

[3] ויקרא ו, יח.

[4] אבן עזרא שם.

[5] שמות כט יב.

[6] ויקרא ח, טו.

[7] משנה זבחים נב, ב.

[8] רש"י שמות כט, יב.

[9] זבחים נג, ב.

[10] ויקרא ד, ו.

[11] רבי אלעזר ברבי שמעון בגמרא שם נג, א.

[12] דעת רבי שם.

[13] ראה מחלוקת אמוראים רבי יוחנן ורבי אלעזר בעניין בזבחים נג, ב; והכרעת הרמב"ם מעשה הקרבנות ה, ז.

[14] משנה יומא ה, ה. וראה רש"י יומא נח, ב; ד"ה 'התחיל מחטא ויורד', שכתב: "ונותן מתנה ארוכה ומשוכה". לעומתו כותב הרמב"ם, מעשה הקרבנות ה, יג: "וארבע הזיות על ארבע קרנות מזבח הזהב", ומשתמע מדבריו שנותן את הדם בזריקה ולא בנתינה; וראה הרחבה בעניין ב"שערי היכל" למסכת יומא מערכה קלו.

[15] משנה שם. רמב"ם שם הלכה יד, כרבי יוסי הגלילי בגמרא יומא נח,ב, ולא כדעת רבי עקיבא שם.

[16] משנה יומא שם, גמרא יומא נט, א. כך משתמע מלשון הרמב"ם סדר עבודת יום הכיפורים ד, ב; ועיין כסף משנה שם.

[17] משנה יומא שם, רמב"ם הלכות עבודת יום הכיפורים ד, ב; וראה בכסף משנה שהביא את תשובת הרשב"א חלק א' סימן שפט, שבה הובאה תמיהת השואל, שהבין שהלכה זו נאמרה רק לפי דעת רבי אליעזר, שאין מקיפים את המזבח ברגל. אבל לפי דעת תנא קמא שהכהן מקיף את המזבח ברגל – יש לתת את הדם על כל הקרנות מלמעלה למטה; והרשב"א שם משיב שאכן כך הוא פשט המשנה, אלא שכנראה הרמב"ם הבין שהלכה זו נאמרה גם לדעת תנא קמא.