הולכת המנחה
- יוסי ורדי
- 10 בפבר׳ 2022
- זמן קריאה 2 דקות
הולכת המנחה: אחת מארבע עבודות ההקרבה הנעשית במנחה.
המנחה דומה לזבח בעבודת ה'הולכה', שכן, הוקשו המנחות לזבחים, להצריך בעת הבאת המנחה ארבע עבודות הנוהגות בכל קרבן, שנאמר במנחה: "קודש קדשים היא - כחטאת וכאשם"[1]. כמו כן, הולכת הקומץ בכלי שרת אל ראש המזבח להקטיר אותו על אש המזבח, הרי זו עבודה, והיא כנגד הולכת הדם בקרבנות. מכאן, שמחשבה פוסלת בהולכת המנחה, שכן, מחשבה פוסלת בארבע העבודות שמנו חכמים במעשה הקרבן, והן: שחיטה, קבלה, הולכת הדם, וזריקתו על המזבח. כנגד עבודות אלו מנו חכמים ארבע עבודות במנחה הנקמצת, שאף שם המחשבה פוסלת בהן, והן: א. קמיצת קומץ מן המנחה [כנגד השחיטה]. ב. נתינת הקומץ בכלי שרת [כנגד קבלת הדם]. ג. הולכת קומץ המנחה למזבח [כנגד הולכת הדם]. ד. זריקת הקומץ על האש [כנגד זריקת הדם על קיר המזבח][2].
הולכת המנחה בקרבן תמיד
בציור נראה כהן המוליך את המנחה בעת הקרבת קרבן תמיד של שחר. הכהן האמצעי נוטל בידיו את קערת הסולת ויחד עם שאר הכהנים הולכים בשורה בדרכם אל המזבח.
מהלכות הולכת המנחה: תיאור הבאת המנחה, וה'הולכה' של הקומץ והלבונה לראש המזבח מובאים בדברי חז"ל כדלהלן: "סדר הבאת המנחה כיצד? - מביא אדם סולת מתוך ביתו בקלתות של כסף או של זהב [ומביאה לכהנים בעזרה]... ומוליכה אצל כהן, והכהן מוליכה אצל המזבח, ומגישה בקרן דרומית מערבית כנגד חודה של קרן... ומסלק [הכהן] את כל לבונתה לצד אחד [של הכלי] וקומץ [באצבעותיו] ממקום שנתרבה שמנה... ונותן הקומץ לכלי שרת [שני] ומקדשו בכלי שרת [השני]... ומלקט [מן הכלי הראשון] את כל לבונתה, ונותנה על הקומץ שבכלי [השני]"[3]. כאן בא שלב ה'הולכה' של הקומץ לראש המזבח, כמובא בדברי חז"ל: "ומעלה [את הקומץ והלבונה] על [ראש] המזבח ומולחו, ונותנו על גבי האישים מכלי שרת"[4]. הבאת המנחה בכלי שרת היא אחד התנאים לכשרות המנחה[5]. היתה המנחה שלא בכלי שרת, או שקמץ ממנה, ולא נתן את הקומץ בכלי שרת – פסולה. כך גם אם העלה והוליך את הקומץ למזבח שלא בכלי שרת – המנחה פסולה[6]. הולכה זו, של הקומץ ממקום קמיצתו כדי ליתנו בכלי שרת, אף היא עבודה, לפיכך המחשבה פוסלת בה[7].
מחשבה בעת ההולכה: חשב הכהן 'מחשבת זמן'[8], כגון, שחשב להביא את המנחה למחרת, המנחה נעשית פיגול, זאת בתנאי, שהמחשבה היתה בכל 'המתיר'[9], כלומר, מחשבת הפיגול היתה, הן בעת שקמץ באצבעותיו מסלתה ומשמנה, והן כשליקט את הלבונה מן הסולת, שהקמיצה והליקוט – שניהם יחד, הם המתירים את המנחה באכילה לכהן. הווה אומר, מחשבת הפיגול היתה באחת משלש הפעולות דלהלן: א. או בשעת הקמיצה וליקוט הלבונה. ב. או בשעת נתינת שתיהן בכלי. ג. או בשעת הולכת המנחה מקרן המזבח אל ראש המזבח. מחשבת פיגול בכל אחד מן השלבים הללו – מפגלת את המנחה[10].
הגשת המנחה אל קרן המזבח
הכהן שבציור מגיש את קערת מנחת הסולת אל קרן המזבח. שם קומץ ממנה בידו 'מסלתה ומשמנה'. את הקומץ מניח בכלי אחר, כן נותן בכלי השני את הלבונה, ומעלה את הכלי השני ובו הקומץ לראש המזבח.
[1] ויקרא ו, י; ורש"י שם.
[2] רמב"ם פסולי המוקדשין יג, ו.
[3] רמב"ם מעשה הקרבנות יג, יב; סוטה יד, ב; תוספתא מנחות פרק א.
[4] רמב"ם שם.
[5] סוטה יד, ב.
[6] מנחות כו, א; רמב"ם פסולי המוקדשין יא, ו.
[7] ראה ליקוטי הלכות סוף פרק שני של מנחות.
[8] ראה ערך 'מחשבה'.
[9] ראה ערך 'מתיר'.
[10] רמב"ם פסולי המוקדשין טז, ז.