העלאת איברים מהכבש למזבח
- יוסי ורדי
- 10 בפבר׳ 2022
- זמן קריאה 3 דקות
העלאת איברים מהכבש למזבח: מצות הקרבת התמיד כוללת את העלאת אברי הקרבן מן הכבש להקטירם על אש המערכה*.
הקרבת אברי התמיד על המזבח נעשית בשני שלבים. בשלב ראשון מניחים הכהנים את האברים על גבי הכבש, ככתוב: "והקריב הכהן את הכל המזבחה"[1], ודרשו חז"ל: "זו הולכת אברים לכבש". הולכה זו נעשית על ידי הכהנים כחלק מעבודת התמיד[2]. הכהנים מניחים את האברים על גבי הכבש מחציו ולמטה במזרח הכבש[3]. עוד נאמר בתורה: "וערכו בני אהרון הכהנים את הראש ואת הפדר על העצים אשר על האש אשר על המזבח"[4], ומפסוק זה למדו חז"ל את השלב השני בהעלאת האברים, כלומר, העברת איברים מן הכבש לראש המזבח לשם הקטרתם[5].
העלאת האברים לראש המזבח נעשית בפייס: במהלך עבודת התמיד* התקיימו ארבעה פייסות בין הכהנים[6], ונחלקו חכמים בשאלה, האם יש להטיל פייס* על העלאת האברים מן הכבש לראש המזבח. לדעת ר' אליעזר בן יעקב[7] לא הטילו פייס על העלאת אברים זו, אלא אותם כהנים שהוליכו את האיברים לכבש, הם אלו שמעלים אותם אחר כך לראש המזבח. זאת, משום ש"המתחיל במצווה אומרים לו מרוק"[8], שלא תיראה המצוה כמשוי על הכהנים, שיאמרו הנוכחים בעת העבודה: הכהנים מעלים אברים לחצי המזבח והולכים להם, ואינם מטריחים עצמם להשלים את המצוה ולהעלות אותם לראש המזבח ולהקטירם שם. למעשה נקבע במשנה, להטיל פייס על העלאת האברים מכבש המזבח, ולהעלות את האברים בשני שלבים, מפני הכלל: "בבית אלהים נהלך ברגש"[9], כלומר, להוסיף רגש קודש בין הכהנים ובקהל ישראל שבעזרה. עתה, לאחר קריאת שמע* של הכהנים במקדש, והקטרת הקטורת, מגיעה שעת הפייס הרביעי: מי מעלה את האיברים מהכבש לראש המזבח[10].
כמה כהנים מעלים את האיברים לראש המזבח? באשר להעלאת אברי התמיד מבית המטבחים לכבש, נדרשו ששה כהנים, כמובא בדברי חז"ל, על הפסוק – "'וערכו בני אהרן הכהנים' - יכול אפילו מאה [כהנים]?... תלמוד לומר: 'וערכו' - שנים, 'בני אהרן' - שנים, 'הכהנים' - שנים, למדנו לטלה שטעון ששה"[11]. ממילא יש לומר, שמאחר שנקבע להטיל פייס רביעי בין כהני המשמרת, יעלו את האברים ששה כהנים אחרים. אכן, כך כתבו כמה מן הראשונים : "ומפיסין פייס אחר, מי מעלה [את האברים] ממקום הנחתן בכבש למזבח? והיו עושין כן משום – 'ברוב עם הדרת מלך'"[12], כי בפייס הרביעי נוספו עוד ששה כהנים המשרתים בעבודת התמיד, וששה אלה היו מתכבדים גם בהקטרת האברים על עצי המערכה[13]. לעומת ראשונים אלה, יש מן הראשונים שכתבו, שבפייס הרביעי לא היה זוכה אלא כהן אחד בלבד, והוא היה מעלה את האברים לראש המזבח, והוא היה המקטיר את האברים על אש המערכה[14].
העלאת אברים בעת הקרבת כהן גדול: מדברי חז"ל נראה, שהיה טכס מיוחד של העלאת אברים, בעת שכהן גדול מבקש להקטיר את האברים על אש המערכה. וכך מובא בהלכה: "בזמן שרוצה כהן גדול להקריב [בראש המזבח] היה עולה בכבש והסגן מימינו. הגיע למחצית הכבש אחז הסגן בימינו והעלהו, והושיט לו הכהן שהוא מוליך את ראש העולה [את] האברים שבידו [שהם הראש והרגל] וסומך עליהן [הכהן הגדול את שתי ידיו] וזורקן לאש. וכך היו מושיטין לו שאר [חמשת הכהנים שנותרו בהעלאה זו את] האברים, כל אחד ואחד נותן האברים שבידו [לחברו, וחברו נותן][15] לראשון, והראשון נותן לכהן גדול, והוא סומך וזורק לאש. ואם רצה [כהן גדול] לסמוך בלבד, ויהיה [כהן] אחר זורק לאש - עושה"[16].
העלאת אברים מן הכבש אל אש המערכה
בציור נראים כהנים המעלים את אברי הקרבן מן הכבש, מן המקום בו הונחו תחילה במזרח המזבח. כהנים אלו – שזכו בפייס הרביעי - מסיימים את עבודת קרבן התמיד בזריקת האברים אל אש המערכה.
[1] ויקרא א, יג.
[2] בבלי יומא כז, א
[3] משנה שקלים ח, ח. ויש גורסים שם 'במערב'.
[4] ויקרא א, ח.
[5] ראה משנה יומא ב, ד; שם מנו חכמים פייס רביעי, וראה להלן.
[6] משנה יומא פרק ב.
[7] משנה תמיד ה, ב.
[8] ירושלמי מגילה ב, ז.
[9] משנה יומא ב, ד. גמרא יומא כד, ב.
[10] יומא ב, ד. תמיד ה, ב. רמב"ם הלכות תמידין ומוספים ד, ז. ובדעת תנא קמא תמיד ה, ב.
[11] תורת כהנים ויקרא א, ח.
[12] תוספות ישנים יומא כז, א – ב ד"ה 'למדנו לטלה'. וראה רש"ש שם.
[13] ר' עובדיה מברטנורא ב, ד. וראה משנה למלך הלכות תמידין ומוספין ד, ו; שהמעלה אברים לראש המזבח הוא גם הזורק את האברים אל אש המערכה.
[14] רש"י יומא כו, ב. ד"ה 'עצמו'. תוספות שם ד"ה 'ההיא', וכן רבנו חננאל שם, ומאירי יומא כה, א. ויש שהבינו כדעה זו ברמב"ם הלכות תמידין ומוספים ד, ח; ו, ה; וראה להלן בענין זה.
[15] ראה משנה תמיד ז, ג. וסדר זה ברמב"ם אינו תואם את השיטה האומרת, שכהן אחד בלבד זכה בהעלאת האברים לראש המזבח, ונראה מכאן, שסובר, שהעלאת אברים זו נעשתה בששה כהנים.
[16] רמב"ם כלי המקדש ה, יג - יד.