הלל במקדש

הלל במקדש: אמירת הלל במקדש.

נאמר במשנה, ש"בשנים עשר יום בשנה החליל מכה – ומנגן - לפני המזבח"[1], וכתבו המפרשים, שבשנים עשר ימים אלו שהחליל מכה לפני המזבח, היינו, בשלשת הרגלים, גומרים את ההלל במקדש[2]. ואלו הם: בשחיטת קרבן פסח* - בארבעה עשר בניסן, בשחיטת פסח שני* - בארבעה עשר באייר, ביום טוב הראשון של פסח, ביום טוב הראשון של עצרת – חג השבועות, ובשמונת ימי חג הסוכות[3]. ומצינו בדברי חז"ל, שהיה החליל מלווה את קריאת ההלל הנאמרת ברוב עם במקדש, וכלשון חז"ל: "'ושמחת לבב כהולך בחליל' - כל זמן שהחליל נוהג ההלל נוהג"[4], כי פרקי ההלל הם ביטוי של הודיה ושירה, המגדילים את שמחת הלב.

המקור: שירת ההלל בחג נזכרת בדברי הנביא, האומר: "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג"[5], כוונת הפסוק לומר – כאותו לילה של יציאת מצרים ואכילת פסחים, שהאכילה מלווה בשירת ההלל[6]. עוד אמרו חז"ל טעם שבסברא: "אפשר ישראל [היוצאים ממצרים] שחטו את פסחיהן ונטלו לולביהן [מתוך שמחה] ולא אמרו שירה?!"[7] ושם נתחדש ההלל ונקבע לאומרו בכל שעת שמחה.

נחלקו הראשונים בענין חיוב אמירת הלל במקדש: יש אומרים שחיוב זה הוא מדברי קבלה - מדברי הנביא - והיא כמצות עשה[8], ויש אומרים, שחיוב זה הוא מדרבנן, והפסוק הוא אסמכתא בעלמא[9].

הלל בעת הקרבת קרבן פסח: במקדש היו קוראים את ההלל בארבעה עשר בניסן, בזמן שחיטת קרבן פסח[10]. הלל זה יסודו במה שאמרו חכמים: "נביאים שביניהם, תיקנו לומר הלל על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבוא עליהם [על ישראל] וכשנגאלים אומרים אותו על גאולתם"[11]. כך אירע בעת שחיטת קרבן פסח במצרים, שזמן השחיטה היה עת צרה, ששחטו את תועבת מצרים לעיני המצרים, ועת זו היתה גם שעת הגאולה, שבזכות קרבן פסח זכו לצאת ממצרים. לפיכך אומרים הלל במקדש בשעת שחיטת קרבן פסח, שהיא "עת גאולתם". ההלל נאמר במהלך הקרבת קרבן פסח על ידי כל ישראל הנמצאים בעזרה, שכן הפסח נשחט בשלש כיתות, וכל כת וכת כשהיו מתחילים לשחוט, קוראים כל הבאים לעזרה את ההלל. אם גמרו – שנו באמירתו, שאם רבו הפסחים ונמשך זמן שחיטתם עד שגמרו את ההלל, ועדיין רבים שוחטים, חוזרים וקוראים שניה. ואם שנו - שילשו, שאם עדיין לא נגמרה שחיטת פסחי אותה כת – שילשו באמירת הלל. וכן כת שניה וכן כת שלישית, אלא שמעולם לא שילשו, ולא השלימו את אמירת ההלל בשלישית, לפי שהיו שם כהנים מרובים ומהירים במלאכתם[12].

ההלל בעת שחיטת הפסח והקרבתו בעזרה

בציור נראים הלויים עומדים על הדוכן בעת שירת ההלל במקדש עם הקרבת קרבן פסח בארבעה עשר בניסן. בחלק הקדמי של הציור נראים מקריבי הקרבן. חלק מהם עסוק בשחיטה, וחלק מהם עוסקים בהפשטת עור הקרבן. אחרים עומדים מוכנים עם הקרבן על כתפיהם כדי להביאו לצלייה בתנור הפסחים שבביתם, ומשוררים את ההלל יחד עם הלויים.

מי קורא את ההלל? מצינו דעות שונות בשאלה, מי קורא את ההלל. בתוספתא נאמר שהלויים הם המשוררים את ההלל, וכלשון התוספתא: "כיצד נשחט? נכנסה הכת הראשונה עד שתתמלא העזרה, ונועלין דלתות העזרה, ומתחילין לשחוט את פסחיהן, וכל זמן שהן שוחטין ומקריבין קוראים הלויים את ההלל[13]. אם גמרו את ההלל ועדיין לא שלמה הכת מלהקריב - שונים, ואם שנו ולא שלמו להקריב - משלשין, ומעולם לא שילשו"[14]. קריאת הלל זו, יש מן הראשונים סוברים, שהיתה בזמן שחיטת הפסח ולא בזמן הקרבתו על המזבח[15], ויש סוברים, שקריאת ההלל היתה משעת שחיטה עד סוף שעת ההקרבה[16]. ויש מהראשונים שכתבו, שישראל שבעזרה שהביאו את קרבן הפסח והיו עסוקים בשחיטתו ושאר עבודות הקרבן, הם היו קוראים[17], וכתבו האחרונים שאין סתירה בדבר, אלא הלויים היו מקריאים את ההלל, והקהל היה עונה. באשר לפסח שני אמרו חכמים שאף הוא טעון הלל בעשייתו[18].

צורת אמירת ההלל: המקריא את ההלל פותח בברכה. לאחר מכן פותח במזמור הראשון ואומר: 'הללויה', והכל חוזרים אחריו ואומרים: 'הללויה'. ושוב אומר המקריא: 'הללו עבדי ה'' וכולם עונים אחריו - 'הללויה', וכך על כל פסוק ופסוק עונה הקהל - 'הללויה'. וכן כשהמקריא מגיע לראש כל פרק ופרק חוזר הקהל על פתיחת הפרק. כיצד? כשהוא אומר: "בצאת ישראל ממצרים", כל העם חוזרין ואומרין: "בצאת ישראל ממצרים". המקריא ממשיך: "בית יעקב מעם לועז" וכל העם עונים – 'הללויה' - עד שיתחיל את ראש הפרק הבא, ויאמר: "אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני", וכל העם חוזרים ואומרים: "אהבתי כי ישמע ה'". וכן כשיאמר המקריא: "הללו את ה' כל גוים" כל העם חוזרים ואומרים: "הללו את ה' כל גוים". וכן לכל אמירת ההלל, עד "אנא ה' הושיעה נא", ונמצא שכל הקהל עונים מאה עשרים ושלוש פעמים 'הללויה' - כגימטריא של שנותיו של אהרן[19]. כשמגיע המקריא ל"אנא ה' הושיעה נא", חוזרים אחריו הקהל ואומרים: "אנא ה' הושיעה נא", וכן ב"אנא ה' הצליחה נא"[20]. ויש אומרים, שהמקריא אומר יחד עם הקהל את כל ההלל עד "הודו לה' כי טוב", ומשם ואילך אומר פסוק בפסוק, והקהל חוזרים אחריו ואומרים יחד: "מן המיצר" עד "אנא ה' הושיעה נא". וב"אנא ה' הושיעה נא" חוזרים על הפסוק, וכן ב"אנא ה' הצליחה נא"[21]. וכתבו הראשונים שראו "בכל המקומות מנהגות משונות בקריאת ההלל, ובעניית העם ואין אחד מהם דומה לאחר"[22].

מדברי חז"ל

ההלל בירושלים שובר גגות: הגמרא בפסחים פה, ב; מביאה מאמר נפוץ בירושלים בזמן הבית, והוא: "כזיתא פיסחא והלילא פקע איגרא", כלומר, כזית בלבד מן הפסח לכל איש, וכן ההלל הנאמר בהתרוממות רוח בעת אכילת קרבן פסח בבתי ירושלים, שמחה זו היתה גורמת לגגות להתפקע. וכתב רש"י שם: "לקול המולת ההמון מההלל [הנאמר בחוצות ירושלים ועל גגות העיר] דומין, כאילו הגגין מתבקעים, שהיו אומרים ההלל על [אכילת] הפסח". בציור נראים אוכלי קרבן הפסח לאחר אכילת כזית מן הקרבן, עולים על גגות העיר אל מול המקדש, לשורר את ההלל עם סיום אכילת קרבן פסח.

ההלל על גגות העיר בירושלים

בציור נראים משתתפי ה'סדר' עם סיום אכילת הקרבן בחצות הלילה, כשהם שרים את ההלל יחד עם כל בני ירושלים הצופים אל חצרות המקדש.

---

[1] ערכין י, א. רמב"ם כלי מקדש ג, ו.

[2] ערכין י, א. רש"י שם ד"ה 'ולא כלום' ר' גרשום שם; תוספות ד"ה 'שמונה עשר יום'. תפארת ישראל במשנה ערכין ב, ג. אות כח.

[3] ערכין יא, א. רמב"ם כלי מקדש ג, ו.

[4] ירושלמי סוכה ה, א.

[5] ישעיה ל, כח.

[6] פסחים צה, ב, וברש"י.

[7] בבלי פסחים קיז, א.

[8] בה"ג במניין המצוות עשה קא – עשה קיט. ראב"ד הלכות חנוכה ג, ו.

[9] רמב"ם הלכות חנוכה ג, ו. מגיד משנה שם ועיין כסף משנה שמתרץ את הפסוק.

[10] פסחים סד, א; צה, א; רמב"ם קרבן פסח א, יא.

[11] פסחים קיז, א.

[12] פסחים סד, א; ורש"י שם.

[13] תוספתא פסחים ד, יא: "הלויים עומדים על דוכנם ואומרים את ההלל בשירה".

[14] רמב"ם קרבן פסח א, יא.

[15] פסחים סד, א; ברש"י.

[16] רמב"ם קרבן פסח א, יא; מאירי פסחים שם.

[17] רש"י סוכה נד, ב; ד"ה 'ערב הפסח'. ועיין רש"י פסחים סד, א; ד"ה 'קראו'. ועי' ספר 'חוקת הפסח' על הרמב"ם קרבן פסח.

[18] משנה פסחים צה, א; רמב"ם קרבן פסח י, טו.

[19] ירושלמי שבת טז, א.

[20] רמב"ם הלכות חנוכה ג, יב- יד.

[21] ר"ן סוכה טז, ב. בדפי הרי"ף.

[22] רמב"ם מגילה וחנוכה ג, יד.