וידוי מעשר

וידוי מעשר: הודעה של האדם לפני ה' בחג הפסח במקדש, כי נתן את כל המעשרות כתיקונם.

מצוות עשה להתוודות לפני ה' במקדש, אחרי שאדם מישראל מסיים לעשר את כל התרומות והמעשרות שנתחייב בהן, ונתנם לכהן, ללוי, ליתום ולאלמנה, שנאמר: "כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך... ואמרת לפני ה' אלהיך: בערתי הקדש מן הבית, וגם נתתיו ללוי ולגר ליתום ולאלמנה ככל מצותך אשר צויתני"[1], וזהו הנקרא - 'וידוי מעשר'[2].

המצוה וגדרה: מצות עשה להתודות לפני ה' במקדש אחר שמוציאים את כל התרומות והמעשרות, וזהו הנקרא וידוי מעשר[3]. 'וידוי' זה אינו וידוי על עוונות, שהרי האדם אינו קורא את ה'וידוי' אלא כשהפריש את כל המעשרות כדין. 'וידוי' זה עיקרו 'הודייה'[4], שהאדם מודה לפני ה' על הברכה שבירכו, ומודיע ברבים, ומפרש, שאכן הפריש את כל המתחייב ממנו לכהן ללוי ולשאר העניים[5].

מעולם המחשבה

טעמה של המצוה וכוחו של הדיבור

"משרשי המצוה, לפי שסגולת האדם וגודל שבחו הוא הדיבור, שהוא יתר בו על כל מיני הנבראים. שאילו מצד יתר התנועות [ופעולות האדם] גם שאר בעלי חיים יתנועעו כמוהו. ועל כן יש הרבה מבני אדם, שיראין מלפסול דיבורם - שהוא ההוד הגדול שבהם - יותר מלחטוא במעשה. ובהיות עניין המעשרות והתרומות דבר גדול, וגם כי בהם תלויה מחית משרתי האל [הכהנים והלויים] היה מחסדיו עלינו, כדי שלא נחטא בהן, להזהירנו עליהן להפריש אותן, ושלא ליגע וליהנות בהם בפועל. וגם שנעיד על עצמנו בפינו בבית הקדוש שלא שקרנו בהם, ולא עכבנו דבר מהם. וכל כך - כדי שנזהר מאד בעניין". (ספר החינוך מצוה תרז).

נוסח הוידוי: כיצד נאמר הוידוי? – אומר: "בערתי הקודש מן הבית, וגם נתתיו ללוי ולגר ליתום ולאלמנה - ככל מצותך אשר צויתני, לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי. לא אכלתי באוני [באנינות ואבלות] ממנו, ולא בערתי ממנו בטמא [כגון, תרומה טמאה] ולא נתתי ממנו למת [לא עשיתי ממנו ארון ותכריכים[6]] שמעתי בקול ה' אלהי, עשיתי ככל אשר צויתני!" וידוי זה נאמר בכל לשון[7], ואינו נאמר אלא ביום, ולא בלילה[8]. בהודעה זו מפרש האדם, כי קיים את כל המצוות הנוגעות לתרומות ומעשרות כדינן. כך פירשו חז"ל את הפסוקים: "'בערתי הקדש מן הבית' – זה מעשר שני ונטע רבעי[9]. 'נתתיו ללוי' – זה מעשר ללוי. 'וגם נתתיו' – זו תרומה ותרומת מעשר. 'לגר ליתום ולאלמנה' – זה מעשר עני, לקט, שכחה ופאה. 'מן הבית' – זו חלה[10]. 'שמעתי בקול ה' אלהי' – הביאותיו לבית הבחירה"[11]. וכתבו הראשונים, שמצוה לכתחילה להביא תרומות ומעשרות לבית הבחירה: "שיביא [עולה הרגל] שם המעשר והתרומה, שיתן אותם לכהנים וללוים משרתי המקדש, וישמחו גם הם עמכם ועם בתיכם"[12]. ויש מפרשים שאלו הביכורים[13], כן יש שמפרשים, ש'הביאותיו לבית הבחירה' הכוונה היא, למעשר שני, שאף שנאכל לאדם מישראל בכל ירושלים, מכל מקום ברוב המעות היו קונים בהמות לשלמים[14]. דרשות אלו אין אומרם בשעת הודוי, שכן בשעת קריאה אינו קורא אלא את נוסח המקרא ככתוב[15]. בסיום הוידוי נושא האיש תפילה: "השקיפה ממעון קדשך מן השמים, וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו, כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש"[16].

וידוי מעשר במקדש

בציור נראה אדם מישראל המביא תרומות ומעשרות לכהנים וללויים במקדש, לקראת אמירת 'וידוי מעשר', כי כך המצוה לכתחילה, לדעת רבים מן הראשונים, להביא את התרומות והמעשרות ולמוסרם לכהנים והלויים במקדש. המעמד נפתח במילים: "ביערתי הקודש מן הבית", ובסיום דבריו מוסיף תפילה – "השקיפה ממעון קדשך מן השמים..."

זמן אמירת הוידוי: וידוי זה אינו נאמר אלא אחר השנה שמפרישים בה מעשר עני[17], היינו, בשנה הרביעית בחג הפסח, ובשנה השביעית לשמיטה בחג הפסח. אימתי מתודים? - במנחה ביום טוב האחרון של פסח, שנאמר: "'כי תכלה לעשר' - ברגל שכל המעשרות כלים בו". שבזמן הפסח כל פירות השנה הקודמת, בין פירות האילן ובין פירות הארץ כבר נתעשרו[18]. ויש מן הראשונים שכתבו שמצות הוידוי היא ביום טוב ראשון של פסח[19].

מן המדרש

התפילה בעזרה לאחר וידוי מעשר

"בוא וראה כמה מתחטאין, וכמה יש להן פתחון פה לעושי מצוות. אדם יש לו עסק אצל מלכות, פעמים שהוא נותן כמה ממון עד שמגיעין אותו אצל המלך, כיון שהגיע אצל המלך - ספק עושה שאלתו ספק לא עושה. אבל הקב"ה אינו כן. אלא יורד אדם לתוך שדהו, רואה אשכול שביכר, תאנה שביכרה, רמון שביכר, מניחו בסל והולך לירושלים [וכמוהו גם המביא מעשרותיו לירושלים ומתודה וידוי מעשר]. ובא ועומד באמצע העזרה, ומבקש רחמים, על עצמו ועל ישראל ועל ארץ ישראל. שנאמר: 'השקיפה ממעון קדשך... וברך את עמך את ישראל'. ולא עוד אלא שהיה אומר: איני זז מכאן עד שתעשה צרכי 'היום הזה'! שכתוב אחריו: 'היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות'! – אמר רבי שמעון בן לקיש: יצתה בת קול ואמרה לו: תזכה לשנה הבאה ותביא כהיום הזה! - כאדם שהוא נותן פרי חדש לחברו, ואומר לו: יהי רצון, שתשנה ותתן לי לשנה האחרת" (מדרש תנחומא, כי תבוא, א).

הוידוי במקדש: עיקר מצות הוידוי היא, שיבוא האדם ויאמר את פרשת הוידוי במקדש, כשהוא עומד בעזרת ישראל, שנאמר: "וענית ואמרת לפני ה' אלוקיך"[20], ואף שבדיעבד אם התוודה בכל מקום, יצא ידי חובתו, מצווה מן המובחר להתוודות במקדש, ששם עיקר השכינה[21]. ויש מהראשונים שכתבו, שמצוות הוידוי אינה אלא במקדש, ואם התוודה במקום אחר לא יצא ידי חובתו[22].

וידוי בזמן הזה: מצוות וידוי נוהגת בין בפני הבית ובין שלא בפני הבית[23], אלא שבזמן שתרומות ומעשרות נוהגות מדרבנן, גם מצוות וידוי מדרבנן[24]. ויש חולקים וסוברים, שאין וידוי מעשר אלא בזמן שבית המקדש קיים[25].

---

[1] דברים כו, יב-יג בדילוג.

[2] רמב"ם מעשר שני ונטע רבעי יא, א; ספר המצוות עשה קלא; שולחן ערוך יו"ד שלא, קמ.

[3] רמב"ם שם.

[4] ראה משנה מעשר שני ה, טו; שם הביטוי הוא 'הודיית המעשר'.

[5] עיין מלבי"ם דברים כו, יג.

[6] ספרי דברים שם.

[7] משנה סוטה לב, א; רמב"ם שם ה"ה.

[8] משנה מגילה כ, ב; רמב"ם שם ה"ד.

[9] מעשר שני ונטע רבעי נאכלים בירושלים, וצריך לשתף באכילתם את הלוי הגר היתום והאלמנה, ראה דברים יב, יט; וכן רמב"ם חגיגה ב, יד.

[10] מעשר שני שם משנה י.

[11] שם משנה יב. ראה דברים יב, ו; שם נאמר: "והבאתם שמה עולתיכם וזבחיכם ואת מעשרתיכם ואת תרומת ידכם ונדריכם ונדבתיכם ובכורות בקרכם וצאנכם", ומן הפסוקים עולה שלכתחילה מצוה להעלות את המתנות כולן לירושלים ולתת אותם לכהנים במקדש. ראה ספרי במדבר יח, טו, שלכתחילה צריך להביא את הבכור למקדש, אך רשאי לתת אותו לכהן בעירו. וראה ערך 'אכילת קדשים'.

[12] רמב"ן דברים יב, ו.

[13] תפארת ישראל ו'משנה ראשונה' שם.

[14] מלבי"ם שם פסוק יד.

[15] פירוש המשנה לרמב"ם שם משנה יג.

[16] דברים כו, יב-טו; משנה מעשר שני ה, י-יג.

[17] שהיא השנה השלישית והששית לשמיטה.

[18] רמב"ם מעשר שני ונטע רבעי יא, ב-ג.

[19] תוספות רי"ד נדרים פרק יא סימן יב; יראים השלם סימן רסד.

[20] 'לפני ה'' – היינו במקדש.

[21] רמב"ם מעשר שני ונטע רבעי יא, ו; ועיין רדב"ז ור"י קורקוס שם הלכה ד. חינוך תרז; ומנחת חינוך שם אות יב.

[22] ראב"ד שם בהשגות הלכה ד.

[23] רמב"ם שם הלכה ד.

[24] מנחת חינוך שם אות ב.

[25] ראב"ד שם; וראה חזון איש דמאי ב, ד. ועיין בספר החינוך תרז.