הרחבת העיר והעזרות

הרחבת העיר והעזרות: סדר קידוש חומת ירושלים, כשבאים להרחיב את תחום הקדושה של העיר והעזרות שבמקדש.

ירושלים מקודשת מארץ ישראל, בכך ששלמה המלך קידש את העיר שבין החומות, ואחריו קידש עזרא את העיר בימי בית שני. ומובא בהלכה, שקיימת אפשרות להרחיב את תחומי העיר ירושלים, וכן את העזרות שבמקדש מעבר לתחום הקדושה שנקבעה בימי שלמה. הרחבה זו מאפשרת לציבור המתכנס בירושלים לאכול קדשים בתחום נרחב, כגון, אכילת קרבן פסח, אכילת שלמים וכד'. ומבואר בדברי חז"ל, שהרחבה זו תיעשה במעמד: המלך, הנביא, כהן גדול, אורים ותומים, וסנהדרין של שבעים ואחד[1]. המקור לכך בתורה, שנאמר: "ככל אשר אני מראה אותך את המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו"[2]. מן המילים "וכן תעשו" למדו חכמים, שקידוש ירושלים והמקדש צריך להיעשות כבימי משה רבינו, בעת שהקים את המשכן במדבר, מה שם נעשה הדבר בנוכחות "כל אלו", אף הרחבת קדושת ירושלים במעמד "כל אלו"[3].

כיצד מוסיפים על העיר ירושלים? סדר הקידוש הוא כדלהלן: בית דין מקריבים שני קרבנות תודה* במקדש, ולוקחים שני לחמים – שהם חלות החמץ – משני קרבנות התודה, ומוליכים בראש את שתי חלות התודה זו אחר זו. אחרי נושאי החלות הולכים בית הדין של שבעים ואחד, "ועומדין [הלויים] בכנורות ובנבלים ובצלצל על כל פנה ופנה ועל כל אבן שבירושלים", ואומרים: 'ארומימך ה' כי דיליתני'[4]. עד שמגיעים לסוף המקום שרוצים להרחיב. שם עומדים, ואוכלים את אחת החלות שהנביא יורה על אכילתה, והחלה השניה נשרפת[5]. הטעם שמקדשים את העיר בלחמי תודה, שכן תודה נאכלת בתחומי ירושלים שבין החומות, ואם יצאה חוץ לחומות העיר נפסלה, נמצא, שבכך מתקדשת חומת ירושלים ונקבע תחום הקדושה[6]. הטעם שאומרים מזמור, "ארומימך ה'", שכן מזמור זה עוסק בחנוכת המקדש[7].

כיצד מוסיפים על העזרה שבמקדש? כסדר האמור בקידוש תוספת העיר ירושלים כן עושים בתוספת קידוש העזרה, אלא שקידוש חומות העזרה נעשה בשיירי מנחות ישראל*, ואוכלים אותם בגמר הקפת החומות. הטעם שהקידוש נעשה בשיירי המנחה, לפי שהמנחה יכולה להאכל אך ורק בתחומי העזרה ואם יצאה חוצה לה נפסלה, לפיכך מקדשים את העזרה דווקא באכילת מנחה[8].

קידוש חומות ירושלים בימי עזרא ונחמיה

בציור נראה טכס קידוש חומת ירושלים בתהלוכה חגיגית, בימי עזרא ונחמיה בראשית ימי הבית השני. בראש התהלוכה נראים שני נושאי חלות לחמי התודה, ואחריהם שבעים הזקנים, וכן התוקעים בחצוצרות והמשוררים, העוצרים בפינות החומה השונות לשורר ולהודות לה' על העיר המתרחבת ומתקדשת. כן נראה הכהן העומד לשרוף אחת מן החלות. לאחר אכילת החלה הנותרת תתקדש החומה. קידוש זה יש לעשותו בכל עת שמרחיבים את העיר, ובדומה לכך כשמרחיבים את העזרה שבמקדש, שם אוכלים שיירי מנחה. בימי עזרא ונחמיה נעשה הטכס לזכר בלבד, בדומה לקידוש שנעשה בירושלים בימי שלמה, אך ממנו למדו עולי בבל, כיצד מקדשים את החומה במהלך הדורות.

הרחבת חומת העיר בימי בית ראשון ושני: מתואר בתלמוד, ש"שני בצעים" כלומר, אגמי מים - היו בהר המשחה*, הוא הר הזיתים, והמלכים בירושלים לדורותיה, בנו שכונות מוקפות חומה סביב בצעים אלה. השכונות הוקמו מזרחית לחומת ירושלים, ובהקמת החומה סביבן חיברו אותן המלכים לקדושת ירושלים[9]. שכונות אלו היו במורד ההר, התחתונה הוקמה בימי בית ראשון, והעליונה הוקמה בימי בית שני. התחתונה, שבשיפולו של ההר נתקדשה "בכל אלו", כלומר, במלך ונביא וכו' כנ"ל, והעליונה נתקדשה בימי בית שני על ידי עולי גולה - שהוסיפו על העיר ובנו היקף חומה לשכונה העליונה שנוספה על העיר. שכונה זו נתקדשה - "שלא במלך ושלא באורים ותומים", ולמה ראו לקדשה ולהכניסה לתחומי העיר? – "מפני שתורפה [וחולשתה] של ירושלים היא, ונוחה ירושלים ליכבש משם [לפיכך ביצרו את העיר בבנינים ובחומה דווקא שם]"[10]. ואמרו חכמים, שהשכונה התחתונה היתה קדושתה גמורה, ולפיכך, 'חברים', היינו, תלמידי חכמים נכנסים לשם ואוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני, וכך גם עמי הארץ. לא כן באשר לשכונה העליונה, כיון שלא נתקדשה במלך ואורים ותומים, לא היתה קדושתה גמורה, לפיכך תלמידי חכמים נמנעו מלאכול שם קדשים קלים. לעומת זאת, עמי הארץ היו אוכלים קדשים קלים הן בתחתונה והן בעליונה, שכן גם העליונה קדשה, אלא שלא היתה קדושתה גמורה[11]. כלשון זו בגמרא - כתבו הראשונים: "כל מקום שלא נעשה בכל אלו, וכסדר הזה - אין קדוש גמור"[12], הווה אומר, שאנשי בית שני, כשקידשו את העליונה בכהן גדול, בשבעים זקנים, ובשתי תודות, התקדש המקום[13], אלא שקדושתו אינה גמורה, בגלל הספיקות שנפלו בסדר הקידוש והאישים הנוכחים במהלך הקידוש. לפיכך אמרו חז"ל, שתלמידי החכמים החמירו על עצמם ולא אכלו שם קדשים קלים, מאידך הניחו את עמי הארצות במנהגם[14]. כאמור, ההרחבה של חומת ירושלים בימי בית שני תלויה בגירסאות בדברי חז"ל, ושנויה במחלוקת ראשונים ואחרונים[15].

הרחבת הר הבית: בדברי חז"ל והראשונים, הדנים בהרחבת 'העיר' 'והעזרות', אין מזכירים את האפשרות להרחיב את 'הר הבית', ואינם דנים בשאלה כיצד מרחיבים את קדושתו, וכגון, האם צריך לכך מלך ואורים ותומים ותודות וכו'. לשאלה זו יש השלכות הלכתיות, שכן, הורדוס הרחיב את ההר והכפיל את שטחו, וממילא נשאלת השאלה, האם 'תוספת הורדוס' נתקדשה אם לאו[16]. שאלה זו מתבררת מתוכן הקידוש, שכן, הצורך לקדש את העיר והעזרות מתחייב, עקב הצורך לאכול קדשים בתחום העזרה ובתחום העיר, כי בעזרה אוכלים הכהנים קדשי קדשים, ואילו בעיר אוכלים ישראל קדשים קלים. לפיכך, כשבאים להרחיב את גבולות העזרה המקודשת לאכילת קדשי קדשים, או את הגבול המקודש של ירושלים לאכילת קדשים קלים, יש לנהוג כבימי משה ושלמה, ולקדש את העזרה בנוכחות המלך והנביא וכו'. אזי מביאים קרבן תודה, ואוכלים את בשר הקרבן בקצה התחום המורחב, כלומר, בתחומי השטח שהורחב על ידי החומה החדשה, ובכך מתקדש המקום. לא כן הר הבית, שאינו מתקדש לענין אכילת קרבנות, לפיכך אינו מתקדש במלך ונביא ולא בקרבן תודה. לאור האמור יש לומר, שמסיבה זו אמרו חז"ל והרמב"ם: "אין מוסיפין על העיר או על העזרות אלא על פי המלך", ואילו המושג 'הר הבית' לא נזכר שם, שכן, דינו כקדושת 'מחנה לויה'*, וקדושה זו מתרחבת בהתאם למספר השוכנים בתחום המחנה. כך גם הר הבית מתרחב על פי צרכי המקדש המיוחדים, כגון, כשמתעורר צורך להוסיף לשכות חדשות בהר וכד'. לאור האמור אין צורך בתודה ואכילת הלחמים, שכן, עצם הרחבת ההר היא המקדשת אותו.

עד היכן ניתן להרחיב את הר הבית? בדברי האחרונים מצינו דיון בשאלה, עד כמה ניתן להרחיב את הר הבית, האם ניתן להרחיב את חצר ההר מעבר לת"ק על ת"ק אמה? כמו כן, האם ניתן להרחיב את רחבת הר הבית אל שלוחות ההר הסמוכות לכתף הר המוריה שעליו נבנה המקדש, שכן, יש מקום לומר, ששלוחת הר המוריה היא בלבד התקדשה למקום המקדש, ולא הר המוריה על כל שלוחותיו? יש המגבילים את אפשרות ההרחבה, היינו, שלא להרחיב את רחבת ההר מעבר לגיאיות המשתפלים מן ההר. לעומתם יש סוברים, שאין הגבלה הלכתית להרחיב את ההר, שכן הר המוריה הוא הר רחב ידים, לפיכך, מבחינת ההלכה, לשיטה זו, אין מיגבלה להגדיל את רחבת ההר בהתאם לצורך[17].

בצעים בהר המשחה

בציור נראה הר הזיתים בתקופת הגלות. בשיפולי ההר נראה אגם מים קטן, שנקווה מגשמי החורף. מדברי חז"ל עולה, שהיו שני בצעי מים כאלה, האחד במעלה ההר והשני בשיפוליו. מסביבם הוקמו שכונות, וברבות הימים הוקפו חומה על ידי מלכים שמלכו בירושלים, וקידשו את החומה - כל מלך בתקופתו.

---

[1] משנה שבועות יד, א. רמב"ם הלכות בית הבחירה ו, יא.

[2] שמות כה, ט.

[3] שבעות טו, א.

[4] תהילים פרק ל, ב.

[5] שבועות טו, א. רמב"ם שם הלכה יב.

[6] שבועות טו, א. רש"י שם.

[7] רש"י שבועות טו, א. ד"ה 'ארומימך' ועיין בכסף משנה שם מדוע דווקא מזמור זה.

[8] שבועות טו, א. רש"י שם רמב"ם שם הלכה יג.

[9] מגילת תענית, ארבעה באלול, חנוכת שור ירושלם; שבועות טז, א.

[10] מגילת תענית שם; שבועות טז, א. וראה בר"י מיגאש שם.

[11] עיין שם בגמרא ובראשונים, שיש גירסאות שונות בגמרא, וממילא הסברים שונים, כיצד נהגו החברים ועמי הארץ הן באשר לשכונה התחתונה והן באשר לעליונה. כמו כן כיצד נהגו בענין קדשים קלים וכיצד נהגו באשר למעשר שני.

[12] רמב"ם הלכות בית הבחירה ו, יא.

[13] וכדברי הגמרא שם: "עזרא קידושי קדיש".

[14] עיין בר"י מיגאש שבועות טז, א; וראה ברבנו חננאל שם.

[15] עיין ערך 'ירושלים' באנציקלופדיה תלמודית בנספח שבסוף הכרך.

[16] עיין ערך 'הר הבית'.

[17] ראה רמב"ם הלכות בית הבחירה ו, יא. וראה באור שמח שם, וכן ב'משך חכמה' תחילת פרשת נשא, דבור המתחיל: 'ואת כל'. כן ראה ספר 'הר הבית' מאת הרב שלמה גורן פרק יא. וראה יחזקאל (מב, טו) ופירוש רש"י (שם שם כ) הכותב ש"לארבע רוחות מדדו - שלשת אלפים על שלשת אלפים אמה... והיא [פי] שלשים וששה - כמדה הראשונה - שהיה הר הבית חמש מאות אמה על חמש מאות אמה". ממקור זה ואחרים עולה, שאין מניעה מלהרחיב את הר הבית לשטחים נרחבים מעבר לגבולותיו.