הקפת המזבח בסוכות

הקפת המזבח בסוכות: מצות לולב וערבה בחג הסוכות במקדש, מתקיימת, כשישראל נוטלים את ארבעת המינים ומקיפים את המזבח.

מובא במשנה מנהג ישראל להקיף את המזבח בחג הסוכות, כשבכל ימות החג מקיפים פעם אחת וביום השביעי שבע פעמים[1]. המקור לחובה ליטול לולב במקדש הוא מה שנאמר בתורה: "ולקחתם לכם... פרי עץ הדר כפות תמרים... ושמחתם לפני ה'"[2]. פסוק זה מלמד, שמצות השמחה בארבעת המינים היא "לפני ה'" - בעזרה שבמקדש[3]. כך גם מצות ערבה* במקדש, ומקורה ב'הלכה למשה מסיני', ועניינה, נטילת ערבה בעזרה. באשר להקפת המזבח בארבעת המינים הללו, הובאו פסוקים שונים בתהילים כמקור לקיום מצות השמחה באופן זה. כן עוסקים ראשונים ואחרונים בשאלה, כיצד מתקיימת הקפת המזבח, ומי הם המקיפים את המזבח סביב[4].

המקור למצוה: כאמור, מקום קיום המצוה הוא במקדש, ודרשו חכמים את הפסוק - "ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים" - "ולא בגבולים כל שבעה"[5]. הווה אומר, שהר הבית והעזרה נקראים "לפני ה'", מה שאין כן 'הגבולים', דהיינו העיר שמחוץ למקדש, וכך ערי הארץ בכלל, אלה אינם נקראים "'לפני ה'". שכן, סתמו של הביטוי "לפני ה'" פירושו - העזרה שבמקדש[6]. ויש מן הראשונים האומר, שירושלים כולה נקראת 'מקדש' לענין מצות לולב, ונוטלים שם לולב שבעה ימים כבמקדש, ואילו המושג 'גבולים' מכוון לשאר ערי הארץ מחוץ לירושלים[7].

מי המקיף ובמה מקיפים? במשנה נאמר: "מצות ערבה כיצד?… מקום היה למטה מירושלים ונקרא 'מוצא'. יורדין לשם ומלקטין משם מורביות של ערבה, ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח… בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת, ואומרים: 'אנא ה' הושיעה נא', 'אנא ה' הצליחה נא'… ואותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים"[8], ומשתמע מן הלשון ש'מלקטין' ו'מקיפין', הכוונה שכל ישראל מקיפים. ויש אומרים, שהכהנים בלבד הם שמקיפים את המזבח ובערבה בלבד, שכן, "ישראל לא היה נכנס 'בין האולם ולמזבח'"[9]. ויש אומרים, שמקיפים את המזבח בלולב ומיניו בלבד[10]. להלכה נפסק, שמקיפים את המזבח בלולב, ערבה, הדס ואתרוג, ובנוסף לכך נוטלים ערבה מיוחדת למצוה זו[11].

זקיפת הערבה סביב המזבח

בציור נראה כהן הזוקף ענף ערבה בקרן המזבח. מדברי חז"ל בגמרא עולה, שהענפים שהביאו ממוצא היו ארוכים במיוחד, וכך הגיע גובה הענף לאחת עשרה אמה, כלומר, מעל קרן המזבח.

כיצד מקיפים? הקפת המזבח מעוררת שאלה, שכן, 'בין האולם ולמזבח'* הוא מן המקומות המקודשים במקדש, והכניסה לשם מוגבלת לכהנים בעבודתם, לפיכך יש אומרים שהקפה זו נעשית על ידי הכהנים בלבד[12]. מסיבה זו יש אומרים, שאין ישראל מקיפים את המזבח סביב, אלא הכהנים ניצבים במקומם במערב המזבח - 'בין האולם ולמזבח' – כשלולביהם בידיהם ופניהם מזרחה אל קהל ישראל, ואילו הישראלים עומדים בעזרה כשפניהם מערבה אל הכהנים[13]. להלכה נפסק, שהקפה זו נעשית סביב המזבח על ידי כל ישראל, כהנים לויים וישראלים, המקיפים בארבעת המינים את המזבח[14].

הקפת המזבח

בציור נראים באי המקדש כשהם מקיפים את המזבח בארבעת המינים, בתוספת ענף ערבה. בראש נראים כהנים ואחריהם קהל ישראל. זאת, בהתאם לשיטת הרמב"ם, האומר, שכולם מקיפים את המזבח סביב - אף בתחום ש'בין האולם ולמזבח'. יש מן הראשונים האומרים, שלתחום זה נכנסו כהנים בלבד (רש"י ותוספות). ויש אומרים (רש"י) שבתחום זה נשאו הכהנים ערבות בלבד.

מעולם המדרש

הקפת המזבח – בנקיון כפיים

מצינו מדרש המסביר את הפסוק – "ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'". פשוטו של פסוק הוא, שהמשורר רוחץ בנקיון ובקדושה את כפות ידיו בטרם יקיף את המזבח. במדרש תהילים (כו, ה) מבואר הפסוק על דרך הדרש בהקשר לחג הסוכות, היינו, לבוא אל המקדש בידים נקיות מגזל, וכלשון המדרש: "בכל יום היו מקיפין את המזבח פעם אחת, ואומרים: 'אנא ה' הושיעה נא'. ובמה היו מקיפין אותו? בלולב והדס וערבה בימין, ואתרוג בשמאל. שנאמר: 'ולקחתם לכם' - שיהא במקח ולא בגזל... שיהא נקי [הלולב] מן החמס ומן הגזל, שלא יהא הסניגור נעשה קטיגור". וכוונת המדרש לומר, אם האדם בא למקדש כשידיו נקיות מגזל, אזי רצוי הוא לפני ה', ורשאי להקיף את המזבח בלולבו כשהוא קורא – "אנא ה' הושיעה נא".

סדר ההקפות - כדוגמת הקפת יריחו

"כיצד הוא סדר ההקפה? כל ישראל גדולים וקטנים נוטלים את לולביהם בידיהם הימנית, ואתרוגיהם בידיהם השמאלית, ומקיפין אחת [בכל יום]. ואותו היום [שביעי של חג] היו מקיפין שבע פעמים... אמר ר' חייא: זכר ליריחו... בזמן הזה - חזן הכנסת עומד כמלאך האלהים, וספר תורה בזרועו, והעם מקיפין אותו דוגמת מזבח". ילקוט שמעוני תהילים רמז תשג.

---

[1] סוכה מה, א. רמב"ם לולב ז, כג.

[2] ויקרא כג, מ.

[3] עיין ערך לולב במקדש.

[4] וראה ערך חיבוט ערבה' וכן ערך 'ערבה'.

[5] ספרא אמור פרק טז.

[6] ראה מלבי"ם ויקרא פרשת צו, בספרא אות כו.

[7] ראה רמב"ם בפירוש המשנה לראש השנה ד, א; כן ראה את דברי הרמב"ן בדרשת ראש השנה, שם הביא דעת כמה מבעלי התוספות, הסבורים שמלת 'מקדש' מכוונת לירושלים שבין החומות.

[8] סוכה מה, א.

[9] רש"י סוכה מג, ב. ד"ה 'והביאום הכהנים'. וכן ברש"י שם ד"ה 'שלוחי'. וכן ב - מד, א; ד"ה: 'אמר ריש לקיש'. ועיין בתוספות מג, ב; בד"ה 'שלוחי בית דין'. וראה ב"ח אורח חיים סימן תרסד.

[10] עיין בכסף משנה על הרמב"ם הלכות לולב ז, כג; שכך משתמע מדבריו.

[11] ראה רמב"ם הלכות לולב ז, כ: 'הלכה למשה מסיני שמביאין במקדש ערבה אחרת חוץ מערבה שבלולב, ואין אדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב', ומשתמע מדבריו שאדם נוטל בידיו לולב וערבה ועם זאת אינו יוצא ידי חובה. וראה מה שכתב בתוספות יום טוב סוכה ד, ה; שהבין בדברי הרמב"ם שרק כהנים מקיפים את המזבח.

[12] רש"י סוכה מג, ב. ד"ה 'שלוחי בית דין' תוס' שם ד"ה 'שלוחי בית דין' וכן מאירי וריטב"א שם.

[13] הרי"ץ באוצר הגאונים מסכת סוכה תשובות עמוד 60.

[14] כך משמע מהרמב"ם שם הלכה כג.