חולין בעזרה

חולין בעזרה: איסור הכנסת חולין לעזרה, איסור שחיטה והקרבה, ואיסור הנאה מן הבהמה שנשחטה שם.

אסור לשחוט חולין בעזרה, בין בהמה בין חיה בין עוף, שאין שוחטים בעזרה אלא קדשי מזבח בלבד[1]. במקור האיסור נחלקו תנאים ואמוראים: יש סוברים שהוא איסור מן התורה, שנאמר: "ושחט את בן הבקר לפני ה"[2], וכן נאמר: "וזבחת מבקרך ומצאנך... ואכלת בשעריך"[3], מכאן דרשו: שחוט לי - בשלי [היינו] קדשים בעזרה, ושלך בשלך [היינו] חולין במדינה, מה שלי בשלך - אסור, אף שלך בשלי - אסור[4]. עוד דרשו מהאמור בבשר חולין: "כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשום שמו שם, וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן ה' לך כאשר צויתיך, ואכלת בשעריך בכל אות נפשך"[5]. ודרשו חכמים: "בריחוק מקום – חוץ למקדש – אתה זובח, במקום קרוב – בעזרה – אי אתה זובח"[6]. ויש סוברים שאיסור זה אינו מהתורה אלא מדרבנן[7]. להלכה, יש מהראשונים שפסקו, שאיסור זה מן התורה[8], ואף מנוהו במניין המצוות[9]. ויש סוברים, שהאיסור - מדברי סופרים[10]

חולין בעזרה להלכותיו: איסור זה נאמר על כל העזרה הכשרה לאכילת קדשי קדשים ולשחיטת קדשים קלים[11], אבל בעזרת הנשים, וכל שכן בהר הבית, אין בו איסור[12]. בשל איסור זה קבעו חז"ל, שקרבנות שאינם באים בנדבה אין להביאם מספק, שמא נמצא שוחט חולין בעזרה[13]. לכל הדעות אין באיסור זה חיוב כרת[14], ואף איסור 'לאו' אין בו ואינו לוקה[15], אך השוחט חולין בעזרה מכים אותו מכת מרדות[16]. יש מהראשונים שכתב, שזריקת דם חולין או הקטרת אברי חולין על המזבח אסורים מן התורה, אף לסוברים ששחיטת חולין בעזרה מדרבנן[17], ויש שהתירו משום שרואים את האיברים כעצים ואת הדם כמים[18], ויש מי שחילק, שדם מותר ואיברים אסור[19].

פירות חולין בעזרה

איסור הבאת חולין לעזרה לא נאמר אלא על דבר הראוי להקרבה, כגון, בהמה או עוף. כך גם אם שחט את הבהמה עבר על איסור שחיטת חולין בעזרה. מאידך, פירות חולין שנכנסו לעזרה, אלו מותרים באכילה, שכן אינם ראויים להקרבה. לאור האמור, סל פירות שהובא לעזרה, כדי שיאכלו ממנו הכהנים (ראה ציור) הפירות מותרים (רמב"ם הלכות שחיטה ב, ג).

איסור הנאה: השוחט חולין בעזרה, בשר הבהמה אסור בהנאה כבשר בחלב וכיוצא בו[20]. גם באיסור הנאה יש מהתנאים והאמוראים שסוברים שהוא איסור תורה[21], שכן דרשו כאמור: אמרה תורה שחוט שלי בשלי ושלך בשלך, מה שלי בשלך אסור - שקדשים שנשחטו בחוץ אסורים בהנאה - אף שלך בשלי - אסור[22]. ויש חולקים ולדעתם איסור זה מדרבנן[23], וגזרו בהם שמא הרואה שנשחטו בפנים יאמר שקדשים הם, וכשיראה שאוכלים אותם בחוץ יבוא להתיר אכילת קדשים בחוץ[24]. או שיאמר, שקדשים שנפסלו לאחר שחיטה הם, שלא זרקו דמם, וכשיראה שנהנים מהם יבוא ליהנות מקדשים שלא נזרק דמם שאסורים בהנאה[25]. גם להלכה יש מהראשונים שכתבו שאיסור הנאה אסור מהתורה[26], ויש שכתבו שאיסורו מדברי סופרים[27]. לכל הדעות האוכל כזית מבשר חולין שנשחטו בעזרה אינו לוקה, אלא מכים אותו מכת מרדות לפי שלא נאמר בו לאו[28].

איסורי הנאה – ישרפו או יקרבו? מצינו, שיש שתי דרכים לאבד איסורי הנאה: שריפה וקבורה[29]. נחלקו תנאים במשנה[30] מה דין חולין שנשחטו בעזרה: חכמים אומרים: יקברו! וכן דרשו: נאמר בקדשים שנותרו "ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא"[31], יכול אף חולין שנשחטו בעזרה ישרפו? - תלמוד לומר 'הוא'[32]. ור' שמעון אומר: ישרפו, שמא הרואה יחליפם בקדשים ויבוא לטעות, ולומר, שקדשים שנפסלו נקברים[33]. הלכה כחכמים - שיקברו[34], ואפרם אסור - ככל האיסורים שדינם להיקבר[35]. במה דברים אמורים שחולין שנשחטו בעזרה אסורים בהנאה? - בשוחט שחיטה כשרה ובהמה כשרה, אבל שחט שחיטה פסולה, כגון הנוחר והמעקר, וגוי ששחט, או ששחט בהמה טמאה, וכן חיה ועוף טמאים - כל אלו מותרים בהנאה[36]. השוחט חולין בעזרה ונמצא טריפה, נחלקו תנאים אם מותר בהנאה או אסור[37], ולהלכה נפסק שמותר בהנאה[38].

שחיטה שאינה ראויה: אדם ששחט חולין בעזרה, הרי זו שחיטה שאינה ראויה, משום שאינה מתירה את הבשר לאכילה. נחלקו תנאים במשנה, האם שחיטה כזו נחשבת כשחיטה לעניין חיובים ואיסורים הבאים על ידי שחיטה, כגון איסור - אותו ואת בנו, כיסוי הדם, תשלומי ארבעה וחמשה[39], מכל מקום גם שחיטה שאינה ראויה מטהרת מידי נבלה לדברי הכל[40].

החולין האסורים: אסור לשחוט חולין בעזרה בין בהמה בין חיה בין עוף[41]. החיה, אף על פי שאינה ראויה להקרבה – נאסרה, לפי שיש בה שחיטה כבהמה[42], וכן העוף נאסר מריבוי הכתוב[43]. אף בהמות בעלות מום שאינם ראויות להקרבה, נאסרו משום שהם ממין הכשר להקרבה[44]. קדשי בדק הבית שנשחטו בעזרה, יש מהראשונים שסוברים, שאסורים כחולין שנשחטו בעזרה[45], ויש שסוברים שאינם כחולין, ואין איסור לשחטם בעזרה[46].

קלתות של כסף וזהב בעזרה

בציור נראה אגריפס המלך מביא ביכורים למקדש בקערת זהב, ולידו נראה אדם המביא ביכורים בקערת כסף – 'קלתות' בלשון המשנה. כן נראה אדם המביא ביכורים בסל נצרים. כל אלו מותרים להכניסם לעזרה למרות שהכלים חולין, שכן, אינם בשר בהמה ומזון שהם שנאסרו. מסיבה זו, מותרים הנכנסים לעזרה להכנס עם בגדיהם העשויים מאריגים שונים (ראה ציור) שכן, כל אלו אינם בכלל האיסור.

איסור הכנסת חולין לעזרה: נחלקו אמוראים באשר לאיסור הכנסת חולין לעזרה. לדעת רב חסדא נחלקו תנאים בדבר: רבי אוסר וחכמים מתירים. לדעת רבא לא נחלקו בדבר זה ולדברי הכל אסור[47]. להלכה, כל מיני חולין אסור להכניסן לעזרה, ואפילו בשר בהמה שכבר נשחטה, או פירות ופת וכיוצא בזה[48]. יש מהראשונים שסוברים, שלדעת מי שאוסר לשחוט חולין בעזרה האיסור הוא מן התורה[49] - כך אסור מהתורה להכניס חולין לעזרה[50]. ויש סוברים שאין איסור זה אלא מדרבנן[51], שמא הרואה יראה, שנוהגים בהם מנהג חולין, ויטעה לחשוב שהם קדשים כיון שהם בעזרה, ומתוך כך יזלזל בקדשים[52]. מחמת איסור זה של הכנסת חולין בעזרה הורו חכמים בכמה דינים שאין לעשותם מספק, או לשנות בעשייתן, שמא בעשייתו יכניס חולין בעזרה[53]. כתבו ראשונים, שאין איסור להכניס חולין בעזרה, אלא כשמביאם לעזרה בדרך הקרבה וקדושה, כגון, בהגשה או בתנופה או בהכשר קרבן[54], מפני שנראה דרך בזיון לנהוג בחולין קדושה ולהגישם על גבי המזבח כמו הקדשים[55]. אבל בדבר שלא שייך בו הקרבה כלל - אין איסור להכניס לעזרה, שאם לא כן לא יכנס כהן בבגדי חול לעזרה וכן ישראל, וכן לא יכנס אדם לעזרה ופיתו בידו, ודבר זה לא שמענו[56]. וכן מצינו שהכהנים רשאים לתת תבלין של חולין לתקן מאכל קדשים שלהם[57], וכן במנחה כשאכילתה מועטת רשאים לאכול עמה חולין[58]. אך יש מהראשונים שלא חילקו[59], ונראה מדבריהם שבכל עניין אסור[60]. או שיש לחלק כך: כאשר מכניס לצורך מצוה, כגון לצורך אכילת קדשים – מותר, כאשר מכניס חולין בלא צורך - עובר על איסור דרבנן, ואם עושה בהם כעין עבודה עובר על איסור מהתורה[61]. עבר והכניס חולין בעזרה באיסור, מותרים באכילה כשהיו[62].

הקדשת בהמת חולין לקרבן בעזרה: לאור ההלכה שאין מביאים חולין לעזרה מובא בגמרא מנהגו של הלל הזקן: "אמרו עליו על הלל הזקן, שמימיו לא מעל אדם בעולתו, שהיה מביאה חולין לעזרה ומקדישה, וסומך ידו עליה ושוחטה"[63] ונחלקו הראשונים בשאלה מה בדיוק עשה? יש מי שכתב, שהכניס את הבהמה לעזרה כשהיא חולין, וכך ההלכה, שלצורך קרבן מותר להכניס חולין לעזרה[64]. ויש שכתבו, שהיה מביאה לפתח העזרה ושם מקדישה, ולא לעזרה ממש[65].

הקדשת הקרבן - היכן?

בציור נראה אדם מישראל המביא קרבן ומקדיש אותו כשהוא חולין על פתח העזרה, ולאחר מכן נכנס אל העזרה כשהקרבן הקדש. זאת, כמנהגו של הלל הזקן (פסחים סב) ומנהגם של חסידים ואנשי מעשה להביא את הקרבן אל פתח העזרה ולהקדישו. עם זאת יש דעות בראשונים שלצורך קרבן רשאי אדם להכנס עם הבהמה כשהיא חולין לתוך העזרה, ולהקדישה שם בחצר העזרה, וכך נהג הלל (משמעות דברי הרמב"ם, קרבן פסח א, יט).

מעולם ההלכה

הכנסת כלים וחפצים אחרים לעזרה – האם חל עליה איסור 'חולין בעזרה'?

שאלה: אדם שנכנס לעזרה ובכיסו מעות, או מפתחות, או שהביא עמו סל לקחת עמו את בשר הקרבן, לאוכלו בין חומות ירושלים, האם עבר על איסור של הכנסת חולין לעזרה?

תשובה: המשנה בביכורים ג, ח; אומרת, בענין הבאת ביכורים למקדש: "העשירים מביאים ביכוריהם בקלתות של כסף ושל זהב, והעניים מביאין אותם בסלי נצרים של ערבה קלופה, והסלים והביכורים ניתנין לכהנים", ומובא במסכת בבא קמא (צב, א) שהעניים השאירו את סלי הנצרים בידי הכהנים, ואילו העשירים לקחו את קלתות הכסף והזהב לביתם. כך גם מובא במסכת סוטה יד, ב; ש"אדם היה מביא מנחה [לבית המקדש] מתוך ביתו בקלתות של כסף ושל זהב, ונותנה לתוך כלי שרת [שבעזרה] ומקדשה בכלי שרת". זאת כדי לפאר את קרבנו, אך אחר כך היה מחזיר את קלתות הכסף שהם חולין לביתו, ולכאורה, יש בכך הכנסת חולין לעזרה? אולם כתב הרמב"ם שהאיסור להכניס חולין לעזרה יסודו במצות שחיטה, שנאמרה בה הבחנה בין שחיטה במקדש לשחיטה בערי ישראל, ומעיקר הדין, האיסור שנאמר, ענינו, שחיטת בהמת חולין ואכילת בשר חולין בעזרה. זו לשון הרמב"ם (הלכות שחיטה ב, א-ג): "אין שוחטין בעזרה אלא קדשי מזבח בלבד, אבל החולין אסור לשוחטן בעזרה... וכן הוא אומר... 'כי ירחק ממך המקום... וזבחת מבקרך ומצאנך... ואכלת בשעריך'... הוא שמותר לאכלו בכל השערים... וכל החולין אסור להכניסן לעזרה - אפילו בשר שחוטה או פירות ופת [שהם מאכלים]... ודברים אלו כולן [שאפילו הכנסת אוכל אסורה] דברי קבלה הן". נמצאנו למדים, שהאיסור נאמר על אוכל בלבד, ממילא, כיס של מעות, ומפתחות, או קלתות של כסף של חולין - ניתן להכניס לעזרה. וכן שנינו במשנה: "גפן של זהב* היתה עומדת על פתחו של היכל ומודלה על גבי כלונסות, כל מי שהוא מתנדב עלה או גרגיר או אשכול, מביא ותולה בה" (מידות ג, ח) זאת, כנ"ל, שהדבר מותר אפילו כשהזהב חולין, כי מדובר בהבאת מתכת למקדש, שאינה ראויה למאכל. (ועיין תוספות בבא בתרא פא, ב; שכתבו טעם אחר, עיין שם).

---

[1] קידושין נז, ב; רמב"ם שחיטה ב, א.

[2] ויקרא א, ה.

[3] דברים יב, כא.

[4] קידושין נז, ב. פסחים כב, א.

[5] דברים יב, כא.

[6] תורת כהנים נדבה פרשה יז; ספרי דברים ראה עה; אביי בקידושין שם ועיין רש"י, והביא הרמב"ם (שם) לימוד זה. ועיין שם עוד לימוד של ר' יוחנן בשם ר' מאיר לעניין איסור הנאה.

[7] ר' יהודה בפסחים כב, א על פי תוס' ד"ה חולין; ר' יוסי בר חנינא בשם ריש לקיש בנזיר כט, א.

[8] רא"ש חולין פ"ז סי' יז; כסף משנה בדעת הרמב"ם; יראים סימן קח.

[9] יראים שם.

[10] לשון הרמב"ם "דברי קבלה הן", ופירש המגיד משנה דהיינו מדרבנן, ועיין להלן איסור הנאה.

[11] תוספתא כלים בבא קמא א, ט.

[12] תוספתא חולין ב, טז.

[13] עיין גיטין כח, ב ובעוד מקומות, וראה גם רמב"ם בכורות ה, ג. ושגגות יא, ב.

[14] קידושין שם.

[15] משנה חולין עח, א; ועיין פירוש המשנה לרמב"ם ורש"י שם.

[16] רמב"ם שחיטה ב, ג.

[17] תוספות זבחים עז, ב ד"ה בדם.

[18] דעה שניה בתוספות שם.

[19] רש"י תמורה לד, א ד"ה חטאת, וכריתות ז, ב. ד"ה מביאה.

[20] משנה קידושין נו, ב; עבודה זרה עד, א; חולין עח, א; רמב"ם שם הלכה ב.

[21] פסחים כב, א לר' מאיר; שם כג, ב. לחזקיה וריב"ל; קדושין נח ,א לר' שמעון; בבא קמא עב, ב לר' יוחנן.

[22] קידושין נז, ב. לר' יוחנן שאמר משום ר"מ, ואף שנדחה בגמרא הביאוהו ראשונים: ר' חננאל פסחים כג, ב; יראים סי' קח; רא"ש חולין פ"ז סי' יז.

[23] פסחים כב, א לר' יהודה; שם כג ב לר' אבהו; נזיר כט, א. לר"ל ולר' יוסי ב"ר יהודה בברייתא שם; ועיין חולין פה, ב. אי אמרת בשלמא דאורייתא כו' אלא אי אמרת דרבנן כו'.

[24] חולין שם ורש"י ד"ה וסבר.

[25] רש"י קדושין שם ד"ה ובחולין.

[26] רא"ש חולין פ"ז סי' יז; שיטה מקובצת ב"ק עב, א; מהר"ם חלאווה פסחים כג, ב. ד"ה מכדי; יראים סי' קח; כסף משנה בדעת הרמב"ם שם.

[27] רמב"ם שם הלכה ג ועיין לעיל הערה 7; וכן מפורש בדבריו שהאיסור מדבריהם בהלכות מאכלות אסורות טז, ו; בהלכות גנבה ב, ח; ובפירוש המשנה בבא קמא פ"ז מ"ב.

[28] רמב"ם שחיטה שם וכס"מ.

[29] ראה משנה תמורה לג, ב.

[30] תמורה שם.

[31] שמות כט, לד.

[32] תורת כהנים צו פרשתא ט.

[33] רש"י תמורה שם ד"ה חולין.

[34] רמב"ם שם ה"ב.

[35] תמורה לד, א. ורמב"ם פסולי המוקדשין יט, יג.

[36] תוספתא חולין פ"ב; רמב"ם שחיטה ה"ב.

[37] תוספתא חולין שם; ברייתא חולין פה, ב; קדושין נח א.

[38] רמב"ם שם, ויש מהראשונים שפסקו שאסור (מאירי קידושין שם בשם יש פוסקים).

[39] בבא קמא ע, א; חולין פה, א.

[40] גמרא חולין פה, ב.

[41] רמב"ם שם ה"א.

[42] אביי קידושין שם, וכן משמעות המשנה תמורה לג,ב. נחלקו ראשונים האם איסור חיה הוא מהתורה או מדרבנן.

[43] קידושין שם. גם בעוף נחלקו ראשונים כנ"ל. מדברי הרמב"ם משמע שהאיסור בשניהם שווה שלא חילק בין בהמה חיה ועוף (וראה לעיל בדעתו הערות 5,7).

[44] קידושין שם.

[45] שיטה מקובצת תמורה לג, ב. אות כב בדברי רש"י.

[46] תוספות כריתות כד, ב ד"ה אלמא; רמב"ן בבא בתרא פא, ב ד"ה וקא מעייל.

[47] מנחות קו, א.

[48] רמב"ם שם הלכה ג.

[49] ראה לעיל: איסור שחיטה.

[50] רשב"ם בבא בתרא פא, ב; ד"ה דלמא בפירוש א'; רמב"ן שם; תוספות חולין קל, ב. ד"ה אי; רמב"ן ורשב"א ור"ן וריטב"א שם; רבנו גרשום. מנחות מח, א ותוספות שם פ, ב; ד"ה וכי.

[51] רשב"ם שם בפירוש ב'; שיטה מקובצת שם ד"ה וליחוש בשם הרא"ש; תוספות רי"ד בבא בתרא שם סד"ה וניחוש; לשון הרמב"ם 'דברי קבלה הם' (ועיין לעיל הערות 5,7).

[52] רשב"ם שם.

[53] עיין מנחות קו, א. לגבי האומר הרי עלי מנחה ושכח כמה עשרונים נדר; מנחות פ, ב. לגבי תודה שנתערבה בתמורתה ומתה אחת מהן שאין לה תקנה לנותרת; בבא בתרא שם לגבי ביכורים שיש ספק בחיוב הבאתם; מנחות כא, ב. לגבי הבאת מחצית השקל על ידי כהנים לדעה שכהנים פטורים ממצות מחצית השקל.

[54] תוספות בבא בתרא שם ד"ה ודלמא; ראשונים שם; תוספות חולין שם ד"ה אי; ראשונים שם.

[55] תוספות רי"ד בבא בתרא שם.

[56] ראשונים בבא בתרא שם.

[57] משנה זבחים צ, ב; רמב"ם מעשה הקרבנות י, י.

[58] מנחות כא, ב; תמורה כג, א; רמב"ם שם הי"א.

[59] רמב"ם שם ה"ג.

[60] ר"ן בבא בתרא שם בדברי הרמב"ם שחיטה ה"ג.

[61] ריטב"א חולין קל, א סד"ה היכא בדברי הרמב"ם.

[62] רמב"ם שחיטה שם.

[63] פסחים סו, ב.

[64] רש"י מנחות מכת"י ד"ה וליקדשו; תוספות מנחות שם ד"ה אם; ר"ן בבא בתרא שם בדעת הרמב"ם. וכן נראה מדברי הרמב"ם קרבן פסח א, יט.

[65] ר"ן נדרים ט, ב ד"ה מביאה.